סמ"ג לאו קמו
הנוטע אילן מאכל, הפירות שעושה אותו אילן כל שלש שנים משהיה נטוע, הרי אלו אסורין באכילה ובהנאה, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. וכל האוכל מהן כזית לוקה מהתורה בד"א בנוטע בא"י שנ' כי תבאו אל הארץ אבל איסור ערלה בחו"ל הל"מ כדאמר בקידושין [דף ל"ז] וכן הל"מ שודאי ערלה בחוצה לארץ אסורה וספיקה מותרת ובהלכות נטע רבעי יתבאר [במ"ע קל"ו] דברים האסורים משום ערלה ודברים המותרין ותניא בקידושין [דף ל"ח ובפר' בתר' דערלה] ומסקנא כך היא שספק ערלה וכלאי הכרם בארץ אסור ובסוריא שהוא ארם צובה שכבש דוד מותר. כיצד היה כרם ערלה וענבים נמכרים חוצה לו היה ירק זרוע בכרם וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר בסוריא מותר ובה"ל אפי' ראה הענבים יוצאין מכרם הערל או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהן והוא שלא יראה אותו בוצר מן הערלה או לוקט מן הירק בידו. כרם שהוא ספק ערלה או ספק כלאים, בא"י אסור ובסוריא מותר ואין צ"ל בחוצה לארץ, כדאיתא בפ' בתרא דערלה [דף פ"ג]
שנינו בקידושין [דף ל"ו] מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובח"ל, וכל שהיא תלויה בארץ אינם נוהג' אלא בארץ, חוץ מן הערלה וכלאי הכרם. רבי אליעזר אומר אף החדש. שנינו סתם משנה בסוף מסכת ערלה [דף פ"ג] החדש אסור מהתורה בכל מקום, והערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים. וגרסינן בירושלמי [שם ובתוס' דקדושין מביא בד"ה כד דף ל"ו] רבי יונה בעי למה לא תנינן אף החלה? פי' אפי' היא מדרבנן שהרי שונה כלאים שהן מדרבנן. ומתרץ שם אמר רב יוסף לא נשנית משנתינו אלא בדברים הנוהגים בישראל ובעכו"ם, אבל חלה אין נוהגת בעכו"ם, הא למדת שערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בח"ל אף בשל גוים. וגם אומר ביבמות [דף קכ"ב] גוי שהיה מוכר פירו' בסוף ואמר פירו' הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו שהפירות מאילן בחור הם טובים יותר. ועוד אומר בפ' אין מעמידין [דף ל"ה] שהגבינות העכו"ם אסורין מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה.
וצריך לדקדק מאחר שערלה וכלאים נוהגים בשל עכו"ם היאך מתירין לשתות יין עתה לפי שנוהגין עכשיו בכרמים שלנו כשזומרים אותם בכל שנה ושנה שנועצים ראש הגפנים בארץ וקורין לזה פרובנ"ירה בלעז ואחר שהשריש ראש הגפנים בארץ חותכין אותו להבדילן מן השרשים ונעשה כשני גפנים ועניין זה קרוי הברכה. ותניא בר"ה [דף ט'] לעניין ערלה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב. והא דתניא בת"כ [קדושים פ' ה'] ונטעתם פרט למבריך ומרכיב זה כשלא חתכו באמצע שעדיין מחובר הוא באילן הזקן ונותן רבינו יצחק טעם להיתר מפני שאני דן בכל אחד שאינו ערלה וספק מותר מאחר שלא ראינוהו לוקט ואף על פי שמסיק בקידושין [דף ל"ט] סתם ספיקה שלא להורות ברבים מ"מ אמת הוא שספק מותר וגם פי' שם רבינו גרשם כי לא אמר לסתם ספיקה אלא להם שהיו מקילין גם בודאי שהיו אומרים אין ערלה בה"ל וגם כשנותנין הענבים בגיגית גדולה שמא נתבטל באחד ומאתיים אחרי כן כתב רבי' שמשון בן ר' אברהם [בתו' דקדושין דף ל"ו] וז"ל שוב בדקתי בעובדי כרמים ואמרו לי כי רוב כרמים מוברכים שרוב הכרם באות עשר ידות כמעט ע"י הברכה שקורין פרובני"ר ושאלתי היאך מבריכין ואמרו לי כשיש לשרש שלש ראשים או ארבעה שיוצא מן השרש ועושין הפירות סמוך לשרש מכסין בעפר כל אותם ראשים מלמטה ואין ניכר השורש הראשון כלל ונראה הראשון כששה גפנים יוצאין כל אחד מן הקרקע ואין דומה בעניין זה איסור ערלה כלל שלעולם קיים שורש הראשון ולא גרע במה שנתכסה ונטמן בארץ.
עכ"ד נראה לרבי' משה [בפר' י' דאיסורי מאכלות] שאין דין נטע רבעי נוהג בח"ל, אבל אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל שלא אסרו אלא הערלה וק"ו הדברים ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם אינה חייבת בנטע רבעי כמו שיתבאר בהלכות נטע רבעי [מ"ע קל"ז] ח"ל לא שכן שלא יהא נטע רבעי נוהג בה וגם ר"י דקדק בתשובה אחת מההיא [ברכות דף ל"ז] דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל שאין נטע רבעי נוהג בח"ל משום דבארץ איכא דלית ליה רבעי [שם בדף ל"ו ודסוגי' בתו' שם] אלא בכרם ושוב מצא כן בתשובת דשאלתות דרב אחאי [בסימן ק'] אבל בארץ נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ובהלכות נטע רבעי [דלעיל] יתבאר משפטי פדיונו ודין אכילתו מאימתי מונין לערלה ולרבעי.
כיצד פודין פירות רבעי בזמן הזה? אחר שאוסף אותם מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון נטע רבעי. ואחר כן פודה אותן אפי' בפרוטה אחת ואומר הרי אלו פדויין בפרוטה זו ומשליך אותה פרוטה לים המלח או מחללו על שוה פרוטה מפירות אחרות ואומר כל פירות אלו מחוללים על חטין אלו על שעורין אלו וכיוצא בהן ושורף אותן כדי שלא יהא תקלה לאחרים. וכן בכרם רבעי השיב רבינו יצחק בתשובה אחת אחרי ששאלתות דרב אחאי שהוא בר סמכא וקדמון וגם רב יהודאי גאון מביא מדבריו ראיה בהרבה מקומות פוסק שיכול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה ראוי הוא לסמוך עליו. וכן בכל הקדשות אמר שמואל [בב"מ דף נ"ז] הקדש שוה מנה שחלל על שוה פרוטה מחולל. ואומר התלמוד בערכין דף כ"ט אימר דאמר שמואל שחללו בדיעבד לכתחילה מי אמר ומתרץ בד"א בזמן שבית המקדש קיים ומשום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפי' לכתחילה.