ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק שישי

פרק שישי – השוכר את האומנין עריכה

-----------------------------------דף כה עריכה

ירושלמי מאיר בבא מציעא כה

ירושלמי בבא מציעא, פרק ו, הלכה א עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] מתני’: השוכר את האומנין והטעו זה את זה, ^ו_אאין להן זה על זה אלא תרעומות. ^ו_בשכר את החמר ואת הקדר להביא לו פרייא פרין _{עצים לעשות אפריון}, וחלילין לכלה או למת. פועלין לעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שהוא אבד, וחזרו בהן. מקום שאין אדם, שוכר עליהן או מטען:

גמ’: הטעו זה את זה כיצד?פועל אחד אמר לפועלין אחרים, אייתו אתון עבדין עמי. ובעו מיניה, היך אתון עבדין _{כמה השכר}? אמר להם, רובן של פועלים, מן חמש דינרין ליום. ואשכחון דרובן עבדין מן עשר. בעיתון אתון עבדין עמי מלאכה אצל בעל הבית שלי?אמרו לו כן. _{שאלו אותו} היך אתון עבדין _{כמה ימי עבודה יש}? _{אמר להם} מן עשרה יומין. ואשכחון עבדין מן חמשה יומין. הטעו הפועלים את בעל הבית כיצד?שאל לפועלים, איתיי אתון עבדין עימי ואשלם לכם כחביריכון? היך הינון עבדין? אמרו לו רובן מעשר דינר ליום. ואשתכח דרובן עבדין מחמש. למלאכה. אתיי אתון עבדין עם חביריכון היך הינוך עבדין _{בכמה ימי עבודה תסיימו את המלאכה והם שכירי יום}? מחמשה יומין, ואשכחון עבדון מעשרה יומין. תני, השוכר את האומנין והטעו זה את זה, אין להן זה על זה אלא תרעומות. ^ו_גבמה דברים אמורים? שלא הלכו החמרים. אבל הלכו ולא מצאו תבואה. פועלין לנכש ומצאו שדהו זלחה _בוצית שירד עליה גשם, נותן להן שכר הליכה וחזירה וכפועל בטל. שלא דומה הבא טעון לבא ריקן. עושה מלאכה ליושב ובטל. היושב בצל ליושב בחמה. רבי חייה רובה רבי חייא רבה ° אגר חמרין למיתא ליה כיתן _{שכר חמרים להביא לו פשתן}. הלכו ומצאוה לחה. אמר לרב רב (אמורא)°. פוק והב לון אגרן משלם ואמור להון, לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכן _שכרכם, אלא אנא חייה חייה °, מוותר לכון לפנים משורת הדין. ^ו_דבמה דברים אמורים שאם חזרו בהם אין לבעל הבית עליהם אלא תרעומת? בשלא התחילו. אבל אם קבל ממנו שדה לקצור בשני סלעים, קצר חצייה והניח חצייה. בגד לארוג בשני סלעים, ארג חציו והניח חציו. שמין לו מה שעשה. כיצד שמין לו מה שעשה? אם התיקר מה שעשה ויפה ששה דינרין, נותן לו סלע כפי שסיכמו, או יגמור מלאכתו. ואם סלע _{שלא השתנה עלות העבודה}, נותן לו סלע. °רבי דוסא רבי דוסא אומר, ^ו_השמין מה שעתיד ליעשות _{מה שהפועלים לא סיימו}. אם היה מה שעתיד להיעשות יפה שישה דינרין _{ועלות העבודה התיקרה} וצריך לשלם לפועלים להשלים את מה שנשאר עוד סלע וחצי _{נמצא שמפסיד שני דינרים}, נותן לו שקל

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] או יגמור מלאכתו. ואם שקל, נותן לו שקל. אמר רבי זירא רבי זירא ° בשם רב הונא רב הונא °, ורבי בינה רבי בינה ° ורבי ירמיה רבי ירמיה ° אמרו בשם רב רב (אמורא)°, הלכה כ°רבי דוסא רבי דוסא. ^ו_ובמה דברים אמורים שאינו מנכה לפועל אלא כסכום שמפסיד כדי להשלים את המלאכה, בדבר שאינו אבד. אבל בדבר האבד, מטעו ואומר לו. סלע פסקתי לך, שניים אני נותן לך. ואינו נותן לו אלא כפי שפסק עימו בתחילה. או שוכר עליו ממקום אחר אפילו ביוקר ומנכה לו, ונוטל מזה ונותן לזה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, ובלבד עד כדי שכרו. האם עד כדון שמפסיד כל שכרו, אף שלא נשאר אלא כמה שעות עבודה לסיים את המלאכה?או שאינו מפסיד אלא בלבד עד כדי שכר אותו היום, או בלבד עד כדי שכרו לשעה? במה דברים אמורים במקום שאינו מוצא לשכור פועלים. ^ו_זאבל אם ראה חמרין שממשמשין ובאין, או שפרק ספינתו בנמל ואמר לו צא ושכור לך אחת מכל אילו ואינך מפסיד דבר. אין לו עליו אלא תרעומת

ירושלמי בבא מציעא, פרק ו, הלכה ב עריכה

מתני’: השוכר את האומנין וחזרו בהן, ידן לתחתונה. אם בעל הבית חזר בו, ידו לתחתונה. ^ו_חכל המשנה, ידו לתחתונה. ^ו_טוכל החוזר בו ידו לתחתונה:

גמ’: למה יכול הפועל לחזור בו אפילו בחצי היום? רב רב (אמורא)° אמר דכתיב (ויקרא בהר כה נה) כי לי בני ישראל עבדים. אין ישראל קונין זה את זה _{והאזהרה גם לאדון וגם לעבד}:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ו_א מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף א', סמ"ג עשין פט :

2 ו_ב מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ה':

3 ו_ג מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף א', סמ"ג עשין פט :

4 ו_ד מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ד':

5 ו_ה מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ד':

[ע"ב]

6 ו_ו מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ה':

7 ו_ז מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ז':

8 ו_ח מיי' פ י' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ו סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ה', סמ"ג עשין פט :

9 ו_ט מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', מיי' פ ח' מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"צ סעיף י', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"צ סעיף י"א, סמ"ג עשין פט }}, סמ"ג עשין פב :

-----------------------------------דף כו עריכה

ירושלמי מאיר בבא מציעא כו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, רק בעבד עברי היא מתניתין _{רק העבד באזהרה}. כשם שעבד עברי יכול לצאת בכל זמן שירצה כך פועל יכול לחזור בו. מאי נפקא מינה? על דעתיה דרב רב (אמורא)°, בין פועל בין בעל הבית יכול לחזור בו. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן °, ^ו_יפועל יכול לחזור בו ולא בעל הבית:

ירושלמי בבא מציעא, פרק ו, הלכה ג עריכה

מתני’: השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה. בבקעה והוליכה בהר. אפילו זו עשרה מילין וזו עשרה מילין ומתה, חייב לשלם. שכר את החמור והבריקה, או ^ו_יאשנישאת באנגריא. אומר לו, הרי שלך לפניך. מתה או נשברה, חייב להעמיד לו חמור. ^ו_יבהשוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה. אם החליקה, פטור. ואם הוחמה, חייב. בבקעה ^ו_יגוהוליכה בהר. אם החליקה, חייב. ואם הוחמה, פטור. ואם מחמת המעלה, חייב. ^ו_ידהשוכר את הפרה לחרוש בהר. וחרש בבקעה ונשבר הקנקן, פטור. בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן, חייב. ^ו_טולדוש בקטנית ודש בתבואה, פטור. בתבואה ודש בקטנית, חייב, שהקטנית מחלקת:

גמ’: ניחא בהר והוליכה בבקעה חייב שודאי מתה מחמת חום האוויר שבבקעה. אבל להוליכה בבקעה והוליכה בהר אמאי חייב הרי האויר בהר טוב יותר? רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים ° אמר בשמתה מחמת אויר. ואף שאויר ההר טוב יותר כיוון שהיתה מורגלת לאויר הבקעה שינוי האויר גרם לה למות. רבי דוסתאי בן ינאי רבי דוסתאי בן ינאי ° אמר שהכישה נחש וכיוון ששינה חייב. רבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר, אפילו מתה כדרכה ו°רבי מאיר רבי מאיר היא דאמר, כל המשנה על דעת בעל הבית, נקרא גזלן. שכר חמור והבריקה דבזק _{שהתעוורה}. או שנעשית אנגריא _{נלקחה לעבודת המלך}.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] אית תניי תני אנגריא כמיתה. ואית תניי תני, אומר לו הרי שלך לפניך. מאן דתני אנגריא כמיתה, באותו שיכול לפשר עם השלטון שלא יקחו את החמור. מאן דאמר אומר לו הרי שלך לפניך, באותו שאין יכול לפשר. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, אם האנגריא הולכים באותה דרך שהשוכר היה הולך, אין חייב להעמיד לו חמור אחר _{כי כך דרך החיילים, לקחת חמור עד מקום מסוים, ושם להחליף אותו בחמור אחר, ואומר לו המשכיר, לך ושכור לך חמור עד אותו מקום שיחליפו, ותקבל חמורך}. אבל שלא בדרך הליכתה, חייב להעמיד לו חמור אחר. אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא °. אם הלך בקפנדריא _{דרך קיצור} ושם לקחו את החמור לאנגריא, אין חייב להעמיד לו חמור אחר _{שיכול לאמר לו פושע אתה שסטיתה מהדרך}. הלך בסילקי _{בדרך הראשית}, חייב להעמיד לו חמור אחר. אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא °. אגרא מיכאן ללוד ואינסיבת _ונלקחה אנגריא ללוד, אין חייב להעמיד לו חמור אחר. מיכאן ללוד, ואינסיבת _ונלקחה אנגריא לצור, חייב להעמיד לו חמור אחר. מתה או נשברה, חייב להעמיד לו חמור. רבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר. בשאמר לו חמור סתם, אבל אם אמר לו חמור זה, יכיל מימר ליה המשכיר, לדין בעית _{את זה רציתה}, אייתי ליה קומין _{הרי שלך לפניך}. רב הונא רב הונא ° אמר, חייב ליטפל בו באותו מקום ואם אין לו חמור לתת לו, מוכר הנבלה ובכסף ישכור חמור. אמר רבי זירא רבי זירא ° . אם יש בטפילה כדי לשכור לו גיידור _חמור קטן אף שאינו יכול לסחוב מסעו, אינו חייב להעמיד לו חמור אחר. ואם לאו, חייב להעמיד לו חמור אחר. רבי הונא רב הונא ° אמר. אם יש בנבילה כדי ליקח _{אבל לא די אם יש בה רק די לשכור} גיידור _חמור קטן, אין חייב להעמיד לו חמור אחר. ואם לאו, חייב

ירושלמי בבא מציעא, פרק ו, הלכה ד עריכה

מתני’: ^ו_טזהשוכר את החמור להביא חיטין והביא שעורין _{באותו משקל}. תבואה והביא תבן, חייב _{שהנפח גדול יותר}. ^ו_יזכמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר. סאה לגמל, ושלשת קבין לחמור. _{אחד משלושים}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

10 ו_י מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ג', סמ"ג עשין פט :

11 ו_יא מיי' פ ה' מהל' שכירות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"י סעיף א', סמ"ג עשין פט :

12 ו_יב מיי' פ ד' מהל' שכירות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ט סעיף א':

13 ו_יג מיי' פ ד' מהל' שכירות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ט סעיף ב':

14 ו_יד מיי' פ ד' מהל' שכירות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ט סעיף ד', סמ"ג עשין פט :

15 ו_טו מיי' פ ד' מהל' שכירות הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ט סעיף ה':

[ע"ב]

16 ו_טז מיי' פ ד' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ח סעיף ד', סמ"ג עשין פט :

17 ו_יז מיי' פ ד' מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ח סעיף ה', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ח סעיף ו':

-----------------------------------דף כז עריכה

ירושלמי מאיר בבא מציעא כז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א]

גמ’: תני, כמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר. סאה לגמל, ושלשה קבין לחמור _{אחד משלושים}. קב לכתף, ושלשה סאין לעגלה. וספינה לפי מה שהיא _{ואם הוסיף אחד משלושים חייב}. שיירה ^ו_יחשנפל עליה גייס. מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות. ^ו_יטשלחו לפניהן תייר _{מורה דרך}, מחשבין לפי נפשות. אין משנין על המנהג של שיירה. ^ו_כספינה שעמד עליה נחשול והיקל ממשאה. מחשבין לפי משאוי ולא לפי ממון ולא לפי נפשות. אבל השוכר מחבירו קרון או ספינה. מחשבין לפי משאוי ולפי נפשות, ולא לפי ממון. שיירא שנפל עליה גייס ועמד אחד מהן והציל מידן, ^ו_כאהציל לאמצע _{בשביל כולם}. ואם נתנו לו רשות, הציל לעצמו. חמרין שנפלו עליהן ליסטין ועמד אחד מהן והציל, הציל לאמצע. ואם התנה עמם בבית דין, הציל לעצמו. השותפין שמחלו להן מוכסין, ^ו_כבמחלו לאמצע. ואם אמרו לשם פלוני מחלנו, מה שמחלו מחלו לו. הגבאין ^ו_כגוהמוכסין תשובתן קשה. הרי אילו מחזירין למי שמכירין. ולמי שאין מכירין, יעשו מהן צורכי ציבור

ירושלמי בבא מציעא, פרק ו, הלכה ה עריכה

מתני’: ^ו_כדכל האומנין שומרי שכר. וכולן ^ו_כהשאמרו הבא מעות וטול את שלך, שומר חנם. ^ו_כושמור לי ואשמור לך, שומר שכר. שמור לי ^ו_כזואמר לו הנח לפני, שומר חנם. ^ו_כחהמלוה על המשכון, שומר שכר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הלוהו מעות, שומר חינם _{על המשכון}. הלווהו פירות, שומר שכר _{על המשכון}. °אבא שאול אבא שאול אומר. ^ו_כטמותר אדם לשכור משכונו של עני, להיות פוסק עליו והולך _{ולהחסיר מהחוב}. מפני שהוא כמשיב אבידה:

גמ’: תנן, שמור לי ואשמור לך, שומר שכר. הדא אנטיכריסים _{שמור לי בקיץ} _{ואשמור לך בחורף} רבית הוא. תנן, שמור לי ואמר לו הנח לפני, שומר חנם. שמואל שמואל (אמורא)° אמר בשאמר לו הנח לפניי. אבל אמר לו הנח לפניך, ^ו_לאינו לא שומר חנם ולא שומר שכר. תנן, הלווהו פירות, שומר שכר _{על המשכון}. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °. רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו _{אפילו שישלמו בעתיד אבל} על ידי משכון. אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא °. רוצה אדם ליתן כמה, ולמכור פירותיו למי שיפייסנו על ידי משכון

ירושלמי בבא מציעא, פרק ו, הלכה ו עריכה

מתני’: ^ו_לאהמעביר חבית ממקום למקום ושברה. בין שומר חנם בין שומר שכר, ישבע. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. תמיה אני אם יכולין זה וזה להישבע:

גמ’: רבי נחמיה הקדר רבי נחמיה הקדר °, מסר קדרוי לבר נש ותברין. ארים גולתיה _{לקח את גלימתו} _{כתשלום על הפסד כדו}. אתא גבי רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא ° אמר ליה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] איזיל אמור ליה כתיב (משלי ב', כ') למען תלך בדרך טובים. אזל ואמר לו, ויהב ליה גולתיה _{נתן לו גלימתו}. אמר לו יהב לך אגרך? אמר לו לא. אמר לו זיל ואמור ליה כתיב (משלי ב', כ') וארחות צדיקים תשמור. אזל ואמר לו, ויהב ליה אגריה