שולחן ערוך חושן משפט קפא א


שולחן ערוך

שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה אם אינם יכולים להציל מידם ועמד א' מהם והציל הציל לעצמו ואם יכולים הם להציל וקדם אחד מהם והציל אע"פ שאמר לעצמי אני מציל הציל לאמצע ויטול כל א' מהם שלו היו יכולים להציל ע"י הדחק כל המציל מציל לאמצע אלא א"כ אמר לעצמי אני מציל שאם אמר כן הרי זה מציל לעצמו שכיון ששמעו שהוא אומר לעצמי אני מציל היה להם לדחוק עצמם ולהציל וכיון שישבו ולא הצילו הרי נתייאשו מן הכל:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הציל לעצמו:    הטור מסיים בזה וכ' ז"ל אפי' לא אמר לעצמי אני מציל והוא מהגמרא והטעם דודאי מתייאשי מיניה וסתימת המחבר כפירושו דמי דמדלא כ' דאיירי באמר לעצמי אני מציל ממילא משמע דבלא אמר נמי מיירי:

הציל לאמצע ויטול כל א' כו':    כ"כ הטור ג"כ וכ"כ משום דכיון דאיירי כאן כשאינן שותפין ולכל א' יש לו עניניו בפני עצמו ומכיר את שלו לא שייך לומר לאמצע ממש דמשמע שחולקין יחד ומה"ט נמי אם הציל זה מה שהוא של אחרים ולא הציל את שלו נוטלין אותו מידו האחרים ושלו נפסד משא"כ בסיפא בשותפין שישלהן הכל יחד שייך שפיר לומר לאמצע ויחלוקו אם הציל את כולו או שלא אמר לעצמי אני מציל ואם לא הציל את כולו ואמר לעצמי אני מציל קאמר שנוטל כפי מה שהיה לו בהשותפות בראשו או' הרי חלקתי נפשי מכם וזה הגיע לחלקי דבמקום פסידא שותף חולק לנפשו וכמ"ש מור"ם בסמוך בהג"ה:

ש"ך - שפתי כהן

(א) שיירא שהיתה הולכת במדבר עיין בתשו' ן' לב ספר ג' סימן מ"ב ובתשו' מהרא"ן ששון סי' ק"מ ובתשוב' מהר"מ מלובלין סימן ס"ב ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' רי"ב:


(ב) אא"כ אמר לעצמי אני מציל כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' קנ"ו וקנ"ז וש"ל שע"א שצ"ה:



באר היטב

(א) במדבר:    עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ב ובתשו' מהר"א ששון סי' ק"מ ובתשובת מהר"מ מלובלין סי' ס"ב ובתשו' רש"ך ס"ב סי' רי"ב ובתשו' רשד"ם סי' קנ"ו וקנ"ז וסי' ש"ל שע"ה ושצ"ה.


(ב) לעצמו:    הטור מסיים בזה וז"ל אפי' לא אמר לעצמי אני מציל והוא מהש"ס והטעם דודאי נתייאשו מיניה. סמ"ע.


(ג) שלו:    ואם הציל זה של אחרים ולא הציל את שלו נוטלים האחרים את שלו מידו ושלו נפסד. שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש