שולחן ערוך חושן משפט קצ י
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קצ · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כלו אע"פ שכתב השטר או החזיק חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת ונותן לו מהזיבורית שבה (ונותן כפי השער של עכשיו) (ר"ן פ"ק דקדושין המגיד פ"ה דמכירה ב"י בשם הרא"ש) ואם חזר המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי ונוטל מהיפה שבה (כשער שפסקו) (פוסקים הנ"ל) ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע קנה הלוקח את כולה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושאר הדמים עליו כשאר החובות
- הגה: וכן אם זקף עליו הנשאר במלוה אע"פ שיצא ונכנס אחר הדמים קנה וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעון אבל לא נתן לו אלא בערבון בעלמא אפילו לא נפיק ועייל אזוזי לא קנה רק כנגד מעותיו (הכל בטור) אא"כ פירש שיקנה נגד הכל ושניהם יכולין לחזור בהן ולא קנה רק מן הגרוע שבשדה נגד מעותיו (ב"י בשם תוס' והמרדכי והגהות אשירי פרק הזהב):
מפרשים
לא קנה הלוקח את כולה כו' עד כשער שפסקו: עד"מ ותמצא שם כתב ג"כ מור"ם כמ"ש כאן דבחזרת לוקח כ' כשער של עכשיו ובחזרת המוכר כתב כשער שפסקו וכ' כן ע"פ פי' הר"ן דקידושין והוא פלאי בעיני לכן באתי להעתיק כאן דברי הגמר' ולכתוב עליו איך שבארוהו הרמב"ם והרא"ש והטור לשיטתייהו והר"ן והנ"י לשיטתייהו ומתוכן נעמוד על ביאור הדברים בס"ד והוא דבפרק השוכר את האומנין (דף ע"ז ע"ב) מייתי שם וברייתא ז"ל כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מהן מאתיים זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגביהו מן העידית ובזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה א"ל הילך קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגביהו מן הזיבורית כו' ע"ש והאי מגביהו מן העידית הנ"ל איכא בגמ' שני אוקימתות בחדא מפרש מעידית שבאותו שדה וקאמר דה"ט אע"ג דשאר ב"ח גובה מבינונית כאן קנסו להחוזר להגבותו מהעידית שבה. והשנייה מפ' מהעידית שבכל נכסיו ומטעם מאן דזבין ארעא גדולה כזו מזבין מטלטלי בזול וה"ל כנזקין ונזקין שמין להן בעידית שבנכסיו עכ"ל הבריי' והגמ' והנה הרמב"ם והמחבר שכתבו מהיפה שבה ס"ל כאוקימתא קמייתא. והרא"ש והטור שכתבו מעידי' שבנכסיו ס"ל כאוקימתא בתרייתא. ובעיקר דדינא כתבתי בפרישה שמוכח מדברי הרא"ש (שבפסקיו ומדברי תשובתו שהביא הטור בס"ס רכ"ז) ומדברי הטור שס"ל דכשעייל ונפיק אזוזי שניהן יכולין לחזור מכל המקח ומטעם כיון דנתבטל המקח נגד המעות שעדיין לא נתן שיאמר המוכר אדעתא דהכי לא מכרתי אלא אדעתא דתתן לי כל המעות לזמנו נתבטל ג"כ המקח אפי' נגד המעות שכבר קיבל ממנו כי יאמר לדמי כולו הייתי צריך וכיון שיכול המוכר לחזור יכול ג"כ הלוקח לחזור בכולו כי אין טעם קיום המקח לחצאין ומה שקתני הברייתא הנ"ל בזמן שהמוכר חוזר כו' ר"ל שחוזר נגד מה שכבר שילם וקיבל דמים מהלוקח וכן הוא פי' חזרת הלוקח (וכמ"ש בסמוך) וקאמר שלעולם יד החוזר בו על התחתונה דאם חוזר בו המוכר מכל המקח יד הלוקח על העליונה והברירה בידו להכריח להמוכר להחזיר לו מעותיו שנתן לו תחלה ואם אין לו מעות יטפל בכל אשר לו למוכרם ולהשתדל לו מעות ואם ירצה הלוקח יכול לו' לו אי אפשי בחזרת המעות אלא תן לי קרקע כנגד מעותי ונהי שהרשות בידך לחזור בך משער הראשון שפסקנו עליו שהיה בזול או משאר טעמים שיש לו על חזרת המקח הראשון תן לפחו' קרקע בשער של עכשיו ואז צריך ליתן לו קרקע מעידית שבנכסיו כשער של עכשיו ומטעם שכתבתי וז"ש בברייתא או קרקע נגד מעותי מהיכן מגביהו מן העידית אע"פ שחזרתו היתה בגרמת הלוקח שלא נתן לו לזמנו דמי כל המקח מ"מ נק' מזיק נגד הלוקח שניזק ע"י במה שחזר בו אף נגד הדמים שכבר קיבל ממנו ומ"ה צריך ליתן לו קרקע כשער של עכשיו מעידית שבנכסיו ואם הלוקח חוזר בו גם מכנגד הדמים שכבר נתן להמוכר אזי רשות בידו לחזור לענין זה שא"צ לקיים קנין המקח כשער היוקר שפסקו עליו מתחלה או משאר טעמים שיש לו על חזרת המקח אבל מ"מ ידו על התחתונה והברירה ביד המוכר דיכול לו' להלוקח הרי לך מעותיך ואם ירצה יאמר לו איני רוצה ליתן לך מעותיך אלא צריך אתה ליטול מידי קרקע נגד מעותיך שנתת לי כשער של עכשיו ומגביהו מן הזיבורית כדין ב"ח דגוב' מן הזיבורית מן התורה אלא משום נעילת דלת תקנו שיגבה מבינונית וכאן לא שייך טעם דנעילת דלת ומ"ה יכול לפרוע לו אפי' מהזיבורית אף שיש בידו מעו' כדין תורה כלל העולה ממ"ש דלשיטה זו דהרא"ש והטור בדעייל ונפיק אזוזי שניהן יכולין לחזור אפי' נגד מה שכבר קיבל מעות אלא שיד החוזר על התחתונה והא דקתני הברייתא רצה אומר לו תן לי קרקע או הילך קרקע בשניהן ר"ל כשער של עכשיו ומהיכן מגביהו כו' דרישא והסיפא קאי אתן לי קרקע או אהילך קרקע דכיון דנותן לו הקרקע במעותיו כשער של עכשיו א"ש דקאמר ל' ומגביהו דהא בחובו מגביהו הקרקע והא דכ' הטור בסיפא ל' ומגביהו ולא כ"כ ברישא ה"ט דבסיפא דנותן לו זיבורית כדין תורה שייך עליו לו' ל' מגביהו כדינו משא"כ ברישא דנותן לו עידית שלא כדין גביית החוב כ' לשון ונותן לו אבל בברייתא קתני ל' מגביהו בשניהן וכנ"ל אבל מדברי הר"ן נראה שהיתה לו שטה אחרת בפי' הברייתא הנ"ל שבפ"ק דקידושין (דף תר"ל ע"ב) כ' ז"ל ואע"ג דאמרי' דעייל ונפיק אזוזי לא קני היינו לו' שאינו קונה כולו מיהו אמרי' התם דכל החוזר בו ידו על התחתונה שאם חוזר בו מוכר יד לוקח על העליונה ר"ל תן לי מעותי או תן לי קרקע נגד מעותי ונוטל כשער המקח כלומר לפי הדמים שהתנו ביניהן על כל השדה ונותן הכחוש כדין חצי השדה אני מוכר לך ואם רצה מעות מגביהו מן העידית שבה כשער של עכשיו שחובו הוא מגביהו ואם לוקח חוזר בו יד המוכר על העליונה רצה א"ל הילך מעותיך או הילך קרקע נגד מעותיך ומהיכן מגביהו מן הזיבורית כשער של עכשיו ולא כפי פיסוק המכר שהרי זה כגביות החוב אלא שהוא מן הזיבורית עכ"ל הר"ן הרי לפנינו דהוא פי' הברייתא דקתני ברישא ובסיפא ומהיכן מגביהו כו' דלא קאי אתן לי קרקע או אהילך לך קרקע אלא אתן לי מעותי כמ"ש הר"ן בהדיא בדבריו הנ"ל ברישא ומיניה דג"כ בסיפא ס"ל פירושו כן דאהילך מעותיך קאי וה"ט שהוא פי' הברירה שביד הלוקח דרישא דהיינו אם ירצה יאמר לו תן לי קרקע נגד מעותי כשער שפסקנו כי אף שיש בידך לחזור ממקח הראשון נגד מה שלא קבלת עליו מעות אין בידך לחזור נגד מה שכבר קבלת מעות ממני רצה או' לו תן לי מעותי כי אני אחזור ממקח הראשון גם נגד מה שכבר נתתי לך מאחר שאתה חוזר בך נגד מה שלא קבלת עליהם מעות וע"ז קאמר מהיכן מגביהו כשא"ל הלוקח תן לי מעותי וקאמר דמגביהו מהעידית ומטעם שהוא כמזיק או מטעם קנס וכנ"ל והא דפי' הר"ן כן ה"ט משום דאמר או תן לי קרקע ניחא ליה לפרשה מאחר שבחר בקרקע שצריך לקחנו כשער שפסקו יחד מתחלה ותו לא שייך לומר דיגביהו מהעידית שבה דמאחר שנשאר המקח הראשון הדין נותן שיתן לו כחוש כמו הקונה חצי שדה סתם ולא שייך לקנסו או למחשבו כמזיק כ"א באומר לו תן לי מעותי שחוזר במקחו הראשון וכ"כ הנ"י בריש האומנים בפי' הברייתא הנ"ל ז"ל יכול לו' תן לי קרקע נגד מעותי שלעולם הוא קונה קרקע נגד מעותיו אם ירצה והרי הוא לוקח חצי השדה ומשמנין ביניהן ונוטל כחוש מהיכן מגביהו כשאומר תן לי מעותי מהעידית שבנכסיו כו' ע"ש הרי לפנינו שפירשו כהר"ן דמגביהו מהעידית אתן לי מעות דוקא קאי. ומ"ש תן לי קרקע ר"ל כשער שפסקנו תחלה. ושניהן ס"ל מ"ש הברייתא ובגמ' דבעייל ונפיק אזוזי לא קנה ר"ל לא קנה כולו אבל נגד מעותיו קנה לענין זה שאין הבא לחזור מתחלה יכול לחזור בו כ"א נגד מה שלא קיבל עליו מעות נגדו אלא שכשכנגדו ידו על העליונה ויכול לו' להחוזר בו הראשונה מאחר שאתה חוזר בהנשאר הברירה בידי אם ארצה אחזור גם נגד זה שכבר ניתן עליו מעות ובזה שכתבתי נתיישב ל' הר"ן הנ"ל דהתחיל וכ' ואע"ג דאמרי' דאי עייל ונפיק אזוזי לא קנה היינו לו' שאינו קונה כולו ומיהו אמרי' התם דכל החוזר בו ידו על התחתונה כו' דק' מאי ל' "ומיהו דכ' ואמאי קאי ואף א"ת דקאי אדיוקא דקאמר דלא קנה כולה דמדוקדק מינה הא כנגד מעותיו קנה אזה קאמר דגם באותו שכנגד מעותיו ידו על התחתונה אכתי ק' דלא הל"ל ל' "ומיהו דאדרבה כיון דמדוקדק מינה דבאותו שקיבל מעות קנה מ"ה הדין נותן דאינן יכולין לחזור בו כלל או לפחות יד החוזר בו על התחתונה והל"ל ומ"ה אמרי' דכל החוזר בו ידו על התחתונה ולפמ"ש א"ש דה"ק לא קנה כולו והיינו נגד מה שלא נתן עליו דמים ומיהו אף נגד אותו שלא נתן עליו דמים יכול זה שרוצה לקיים להכריח לזה שכנגדו שלא יחזור בו והיינו כשיאמר לו אני רוצה מעותי ואז צריך ליתן לו מהעידית נגד מעותיו ולפעמים לא ירצה ליתן לו מהעידית ויתרצה לעמוד בכלהקנין הראשון וק"ל:
כלל העולה מדברינו דהר"ן מחולק עם הרא"ש והטור בדיני וגם בפירוש הברייתא דאלו הרא"ש ס"ל דבעייל ונפיק אזוזי יכול כל א' לחזור בכולו והר"ן ס"ל דאינו יכול לחזור אלא נגד מה שלא נתן עליו דמים ובפירוש הברייתא במ"ש מהיכן מגביהו כו' דלפירוש הרא"ש קאי אדסמיך ליה לפניו אתן לי קרקע או אהילך קרקע שנותן לו בשניהן כשער של עכשיו ולפי' הנ"י והר"ן לא קאי מ"ש מהיכן מגביהו כו' אדסמיך ליה אלא אמ"ש לפניו תן לי מעות או הילך מעות אבל בתן לי קרקע מגביהו כשער שפסק עמו ומיה' נראה דגם הר"ן ונ"י הנ"ל מודים דבאם זה שידו על העליונה יאמר לו ארצה בקיום המקח הראשון רק תן לי קרקע כשיעור מעותי דצריך ליתן לו המוכר בחזרתו מן העידית וכשער של עכשיו ובסיפא יכול ליתן לו המוכר זיבורית נגד מעותיו כשער של עכשיו ומה שכתבו דקאי מהיכן מגביהו אאומר תן לי מעותי אינו ר"ל כשאמר שחפץ דוקא במזומנים אלא ר"ל שקאי אכשאומר החזיר לי מעותי כי איני רוצה לעמוד במקחי גם נגד זה שכבר ניתן תדע אם לא תפרשוהו כן ק' מאחר שמבקש מעותיו היכא קאמר מהיכן מגביהו וא"ת שר"ל שרוצה מעותיו ואין לו מעות קאמר דמגביהו כו' ק' דהעיקר חסר דה"ל להקדים ולו' שאם אין לו מעות מגביהו כו' אלא מחוורתא כדכתיבנא דמ"ש תן לי מעות או הילך מעות ה"ל כאלו אמר אינני רוצה לעמוד במקחי הראשון וכבר כתבתי בפי' דברי הרא"ש והטור דנ"ל דאם מבקש דוקא מזומנים כמו שנתן לו ואינו מפוייס אפי' בגביות עידית נגד מעותיו דמן הסברא דצריך זה שידו על התחתונה לטפל ולמכור את כל אשר לו ולהשתדל לו במזומנים וגם הר"ן ונ"י נ"ל דמודים בזה ודוק והרמב"ם רפ"ק דמכירה כ' כל' המחבר שהעתיק כאן בס"י והנה אף שהתחיל וכתב לא קנה הלוקח את כולה כל' הר"ן הנ"ל מ"מ מדסיים וכתב או קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת ונותן לו מהזיבורית וכ"כ בסיפא משמע דפי' מהיכן מגביהו דברייתא דקאי אתן לי קרקע הסמוך לו וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות שלו ובפרק האומנים וכ"כ הכ"מ שם ברפ"ח דמכירה בשם הרמב"ם דפירשו כן ע"ש וגם המ"מ כ' שם בשם הרמב"ן דפי' מהיכן מגביהו כו' דרישא ודסיפא דר"ל דמגביהו כשער של עכשיו ע"ש ולפי זה י"ל דהרמב"ם בשיטת הרא"ש והטור אזיל בין לדינא בין לפי' הברייתא הנ"ל ומ"ש לא קנה הלוקח את כולה אינו ר"ל הא נגד מה שנתן דמיו נגדו אינם יכולים לחזור בו בע"כ של זה שכנגדו אלא ר"ל אינו קונה את כולה דמדלא קנה את כולה ואין מקח לחצאין מ"ה גם נגד מה שכבר נתן עליו דמים שניהם יכולין לחזור אלא שיד החוזר על התחתונה וכמ"ש הרא"ש וכנ"ל. ובהיות כן יש לתמוה על מור"ם שכתב כאן בהג"ה בהחזרת הלוקח ז"ל. ונותן לו המוכר כפי "שער של "עכשיו ובחזרת המוכר כתב דנותן לו הלוקח כשער שפסקו דהוא לא כמאן דלהרא"ש והטור והרמב"ן והמ"מ הנ"ל כתבו בהדיא בשניהן כשער של עכשיו ומהמ"מ משמע שם שס"ל שכן גם דעת הרמב"ם ומפירוש הר"ן מוכח דפי' הברייתא בשניהן בתן לי קרקע או הילך לך קרקע דר"ל דנותן לו קרקע כשער שפסקו וכנ"ל דזהו ודאי דוחק שלא נפרש לשון הרישא והסיפא שווים ואף אם תדחק לומר שאינן בסגנון אחד שמ"ש מור"ם ברישא כשער של עכשיו קאי אתן לי מעותי וכשער שפסקו שכ' בסיפא קאי אתן לי קרקע דסמיך ליה לא אתי שפיר דאל"כ למה כ' בסיפא דנוטל מהיפה הא ס"ל להר"ן ונ"י והכ"מ הנ"ל בפשיטות דכל שהמקח הראשון קיים אינו נוטל אלא מהכחוש כדין הקונה חצי שדה סתם וצריך עיון. וגם על מ"ש הכ"מ והב"י בענין זה יש לדקדק טובא והנלע"ד כתבתי ודו"ק:
שכ' השטר או החזיק כו': ה"ה אם קנה בק"ס וכ"כ טור:
אע"פ שיוצא ונכנס כו': דמיד שזקפן במלוה הרי המקח נתקיים לגמרי ואע"פ שאין הלוקח משלם לו אח"כ לזמן שקבע לו הרי הוא כאילו לוה לו מעות לשלם לו לזמן פלוני ואינו משלם לו:
אלא בערבון בעלמא: פי' שאמר לו קבל מידי מקצת מעות המקח ואקנה בהן ואם אחזיר בו החזק בהן לעצמך ולכך קראהו ערבון:
אא"כ פי' שיקנה נגד הכל: עד"ר שכתבתי שם שכן הוא דעת התוס' אבל דעת רש"י והטור הוא שאף אם א"ל הלוקח הריני נותן לו מקצת המעות מדעתו לקנות בהן כולו אפ"ה לא קנהו אלא כנגד מעותיו כל שלא גילה המוכר דעתו שמקנה לו בהן את כולן ועד"ר מ"ש בזה:
ולא קנה אלא מן הגרוע כו': כדין מי שקונה חצי שדה מחבירו סתם שנותן לו מהגרוע כמ"ש לקמן בס"ס רי"ח וכנ"ל:
(ו) לא קנה הלוקח עיין בסמ"ע סקי"א שהאריך והניח בצ"ע גם הב"ח הניחו בצ"ע ועיין בספרי הארכתי בזה:
(ז) וחזר בו הלוקח כו' ע' לקמן סי' רכ"ז ס"ד בהגה ובטור שם (וע' בס' ח"א דף צ"ד ע"ד):
(יב) החזיק: ה"ה אם קנה בק"ס וכ"כ הטור. סמ"ע.
(יג) מהזיבורית: (נרא' דה"ה במוכר לו מטלטלין שראוין לחלק הדין כן דהחוזר בו ידו על התחתונה וצריך לקבל עליו היזק הנזכר כאן דהא שוים מטלטלים לקרקע בזמן שראויין לחלק כדמשמע בסי"ז. ט"ז).
(יד) עכשיו: עיין בסמ"ע ובב"ח שהאריכו מאד בדין זה והניחו בצ"ע ע"ש (ועיין בט"ז שכת' קצת ישוב לזה ע"ש) וע"ל סי' רכ"ז ס"ד בהג"ה ובטור שם ובס' א"א דף צ"ד ע"ד.
(טו) קנה: דהמקח נתקיים לגמרי והרי הוא כאילו לוה לו מעות לשלם לזמן פלוני ואינו משלם לו. סמ"ע.
(טז) בערבון: פירוש שא"ל קבל מידי מקצת מעות המקח ואקנה בהן ואם אחזיר בו החזק בהן לעצמך ולכך קראוהו ערבון. שם.
(יז) פירש: ודעת רש"י והטור דדוקא המוכר צריך לגלות דעתו שמקנה לו בהן את כולו ולא סגי באמירת הלוקח לחוד. שם.
(יח) הגרוע: כדין קונה חצי שדה מחבירו סתם דנותן לו מהגרוע כמ"ש בסוף סימן רי"ח. שם.