ביאור:בראשית מה ד
בראשית מה ד: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מה ד.
אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה
עריכה- יוסף כבר פקד: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (ביאור:בראשית מה א), כדי שהמצרים לא יראו את תגובת האחים ותהיה בושה לאחים וייתכן שליוסף
- יוסף כבר אמר: "אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי" (ביאור:בראשית מב ג) וכך הוא זיהה את עצמו כיוסף. הוא הראה שהוא יודע על האח שאיננו ואת שמו.
נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו
עריכההשליט כבר הודיע להם: "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (ביאור:בראשית מד טו), ואכן השליט כבר הראה את יכולתו לדעת את סדר האחים ומאהותיהם, ככתוב: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ, וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ; וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (ביאור:בראשית מד לג). האחים חשבו שהשליט יודע אודות יוסף.
האחים לבטח זכרו שהם מכרו אותו לעבדות, הרי הם באו לרגל את ערוות מצרים בנסיון למצוא אותו בבתי מרחץ או בתי זונות (רש"י).
האחים לא היו בטוחים שהוא באמת יוסף, ולא אחד שמתעתע בהם עוד פעם. הוא כבר שחרר אותם להביא את בנימין, ארח אותם כמלך ואז האשים את בנימין בגניבה. האחים נבהלו כי הם חשבו שהמכשף הזה למד על יוסף, ועכשו רוצה להפיל אותם בפח נוסף, כדי להאשים אותם במכירת אחיהם לעבדות ולהרוג אותם. יוסף מצהיר מה אחיו עשו לו, אבל לא דרש מהם להגיב או להודות באשמה או לבקש סליחה. כל זה לא עניין אותו.
גְּשׁוּ נָא אֵלַי
עריכההאחים ראו שיוסף חסר הגנה אחרי שכל אנשיו יצאו מהאולם. והנה הוא עוד מסתכן יותר כאשר הוא מזמין אותם להתקרב, כולל יהודה שכבר היה קרוב אליו.
יוסף הראה שהוא מאמין שהם לא יעשו לו רע, שהם השתנו, וכך הוא מזמין אותם להרגע ולא לחשוש ממנו.
האחים הסכימו והתקרבו, אולם החיבוקים קרו רק אחרי שהוא נתן נאום ארוך.
אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה
עריכהיוסף כבר אמר "אֲנִי יוֹסֵף" אז מה יש לו לחזור. מה הוא שינה והוסיף ולמה?
- כמנחש בכוס הוא יכול להציג את עצמו "כיוסף" אבל עכשו הוא מוסיף "אֲחִיכֶם". אתם משפחתי, בשר ודם, ולא קוסם.
- ועוד הוא מוסיף להראות להם את סודו וסודם: "אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". האחים ידעו שזו אמת, שהם מכרו את אחיהם, יוסף, למצרים. אבל גם הישמעאלים ידעו את הסוד, וייתכן שיוסף האמיתי פרסם את הדבר במצרים, וכך נודע הדבר לשליט. אולם אחרי שהשליט הוציא את אנשיו, נראה שלא היתה לו כוונה להרע להם.
- יוסף לא חשש לספר את פשעם של אחיו בנוכחות בנימין, במיוחד לאחר שהוא שאל באהבה "הַעוֹד אָבִי חָי" (ביאור:בראשית מה ג). כנראה או שהוא ראה שבנימין לא מבין ולא יספר ליעקב, או שבנימין מבין אבל לא יספר כשם שהוא עצמו לא סיפר ליעקב.
אֲחִיכֶם
עריכהבהתחלה יוסף אמר רק: "אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי" (ביאור:בראשית מה ג), והעניק לאחיו שהוא בן של אביהם. יוסף כאילו התנכר להם שהם לא אחיו והוא לא אחיהם, חוץ מבנימין שהוא קרא לו "בני".
כשיוסף ראה שאחיו מפחדים ממנו, הוא הרגיע אותם והוסיף: אני "אֲחִיכֶם". יוסף דרש שהם יקבלו אותו כאח, אבל יוסף לא אמר שהם אחיו שלו, ושהוא יתיחס עליהם כאחיו. יוסף לא אמר: 'אחי, אני יוסף אחיכם'. האחים המשיכו לדאוג שעכשו יוסף יעניש אותם. רק בהמשך, לאחר שכל המשפחה באה למצרים, יוסף אומר לאחיו, כאשר הוא מכין אותם לביקור אצל פרעה, שהוא יגיד לפרעה: "אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי" (ביאור:בראשית מו לא), וזה כאילו היה רמז לאחים שהוא מקבל אותם כאחיו.
מְכַרְתֶּם
עריכהיוסף יצא מהנחה שהאחים שמרו את 'המכירה' בסוד. סביר שהישמעאלים סיפרו ליוסף, אולם לא סיפרו לאנשים אחרים כי לפי חוקי חמורבי מספר 14, הם נעשו שותפים לעבירה שעונשה מוות. כאשר יוסף מודיע לאחים שהוא יודע את הסוד, זאת הוכחה, כסיסמה, שהוא באמת יוסף. האחים נבהלו מדבריו, כי אדם עם כוח להעניש גילה את סודם.
לנו ברור שמדובר במכירה לעבדות של יוסף. אולם לאדם שאינו מבין, ולא מודע למכירה, כל מה שהוא שומע שהשליט "נמכר" למלוכה ונעשה משנה למלך מצרים. והמילה "מְכַרְתֶּם", ללא התוספת "לעבדות", נעשית מעוותת כאילו שזו מילה חיובית.
- אולם
יוסף מיד ממשיך: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (ביאור:בראשית מה ה), וכאן מובן שהמכירה לא היתה לטובתו אבל אלוהים רצה בזה, והנה זה נעשה לטובה.
מאיפה יוסף יודע שהוא נמכר לעבדות על ידי האחים?
עריכהכל מה שיוסף ידע היה שהאחים הפשיטו אותו וזרקו אותו לבור (ביאור:בראשית לז כד).
האחים רצו למכור לישמעאלים (ביאור:בראשית לז כז), אבל המדינים עשו זאת, ככתוב: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף" (ביאור:בראשית לז כח). יוסף שמע כאשר ראובן האשים את אחיו: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" (ביאור:בראשית מב כב), אבל ראובן לא הזכיר מכירה לעבדות. ייתכן שהבור היה קרוב לאחים כאשר הם אכלו ויוסף שמע אותם, או שיוסף שמע את דברי המדינים שמכרו אותו והם ציינו שהם עושים זאת לפי פקודת האחים, או שהישמעאלים סיפרו ליוסף איך הם קיבלו בעלות עליו.