פתיחת התפריט הראשי

<< · תניא · חלק א · יג · >>

ובזה יובן לשון מאמר רז"ל: (ברכות סא, ב): "בינונים זה וזה שופטן [פירוש, יצר טוב ויצר הרע], דכתיב (תהלים קט לא): "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"". ולא אמרו "זה וזה מושלים" חס ושלום, כי כשיש איזו שליטה וממשלה ליצר הרע בעיר קטנה אפילו לפי שעה קלה, נקרא רשע באותה שעה. אלא, היצר הרע אינו רק, על דרך משל:

  • כמו שופט ודיין, האומר דעתו במשפט, ואף על פי כן, יכול להיות שלא יהיה פסק הלכה כך למעשה, מפני שיש עוד שופט ודיין החולק עליו, וצריך להכריע ביניהם, והלכה כדברי המכריע.
  • כך היצר הרע, אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב, ומהלב עולה למוח להרהר בו, ומיד חולק עליו השופט השני, שהוא הנפש האלהית שבמוח המתפשט בחלל הימני שבלב, מקום משכן היצר טוב. והלכה כדברי המכריע, הוא הקב"ה העוזרו להיצר טוב, כמאמר רז"ל: (סוכה נב, ב): "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". והעזר היא ההארה שמאיר אור ה' על נפש האלהית להיות לה יתרון ושליטה על סכלות הכסיל ויצר הרע, כיתרון האור מן החושך כנזכר לעיל.

אך מאחר שהרע שבחלל השמאלי בבינוני הוא בתוקפו כתולדתו, להתאוות תאווה לכל תענוגי עולם הזה, ולא נתבטל במיעוט לגבי הטוב ולא נדחה ממקומו כלל, רק שאין לו שליטה וממשלה להתפשט באיברי הגוף, מפני הקב"ה העומד לימין אביון ועוזר ומאיר לנפש האלהית, לכן נקרא כרשע, כמאמר רז"ל: (נידה ל ב): "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע". ולא רשע ממש, אלא שיחזיק עצמו לבינוני, ולא להאמין להעולם שאומרים שהרע שבו נתבטל לגבי הטוב, שזו מדרגת צדיק, אלא יהיה בעיניו כאילו מהותו ועצמותו של הרע הוא בתוקפו ובגבורתו בחלל השמאלי כתולדתו, ולא חלף והלך ממנו מאומה, ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה ושאר ענייני עולם הזה.

ואף מי שבתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה לשמה, אין זו הוכחה כלל שנדחה הרע ממקומו; אלא יכול להיות שמהותו ועצמותו הוא בתוקפו ובגבורתו במקומו בחלל השמאלי, רק שלבושיו, שהם מחשבה דיבור ומעשה של נפש הבהמית, אינן מתלבשים במוח והפה והידיים ושאר איברי הגוף, מפני ה', שנתן שליטה וממשלה למוח על הלב. ולכן נפש האלוהית שבמוח מושלת בעיר קטנה, איברי הגוף כולם, שיהיו לבוש ומרכבה לשלושת לבושיה שיתלבשו בהם, שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. אבל מהותה ועצמותה של נפש האלוהית, אין לה שליטה וממשלה על מהותה ועצמותה של נפש הבהמית בבינוני, כי אם בשעה שאהבת ה' הוא בהתגלות ליבו בעתים מזומנים, כמו בשעת התפילה וכיוצא בה. ואף גם זאת הפעם, אינה רק שליטה וממשלה לבד, כדכתיב: (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ"; כשזה קם, זה נופל, וכשזה קם וכו', שנפש האלוהית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית במקור הגבורות, שהיא בינה, להתבונן בגדולת ה' אין סוף ברוך הוא, ולהוליד אהבה עזה לה' כרשפי אש בחלל הימני שבליבו, ואז אתכפיא סטרא אחרא שבחלל השמאלי. אבל לא נתבטל לגמרי בבינוני, אלא בצדיק, שנאמר בו: (תהלים קט כב): "ולבי חלל בקרבי", והוא מואס ברע ושונאו בתכלית השנאה והמיאוס, או שלא בתכלית השנאה כנזכר לעיל. אבל בבינוני הוא דרך משל כאדם שישן, שיכול לחזור וליעור משנתו; כך הרע בבינוני הוא כישן בחלל השמאלי בשעת קריאת שמע ותפילה, שליבו בוער באהבת ה', ואחר כך יכול להיות חוזר וניעור.

ולכן היה רבה מחזיק עצמו כבינוני, אף דלא פסיק פומיה מגירסא, ובתורת ה' חפצו יומם ולילה, בחפיצה וחשיקה ותשובה ונפש שוקקה לה' באהבה רבה כבשעת קריאת שמע ותפליה, ונדמה בעיניו כבינוני המתפלל כל היום, וכמאמר רז"ל: "הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו".

והנה מידת אהבה זו האמורה בבינונים בשעת התפילה, על ידי התגברות הנפש האלוהית וכו', הנה לגבי מדרגת הצדיקים עובדי ה' באמת לאמיתו אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל, מאחר שחולפת ועוברת אחר התפילה, וכתיב: (משלי יב יט): "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר". ואף על פי כן, לגבי מדרגת הבינונים, נקראת עבודה תמה באמת לאמיתו שלהם, איש איש כפי מדרגתו במדרגת הבינונים, והריני קורא באהבתם שבתפילתם גם כן: "שפת אמת תכון לעד", הואיל ובכוח נפשם האלוהית לחזור ולעורר בחינת אהבה זו לעולם בהתגברותה בשעת התפילה מדי יום ביום על ידי הכנה הראויה לכל נפש כפי ערכה ומדרגתה.

כי הנה מידת אמת היא מידתו של יעקב, הנקרא "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין. ובכל מעלה ומדרגה, מבריח תוך נקודה האמצעית, שהיא נקודת ובחינת מידת אמת שלה. ומידת אמת היא נחלה בלי מְצָרִים, ואין לה שיעור למעלה עד רום המעלות. וכל מעלות ומדרגות שלמטה הם כאין לגבי מעלות ומדרגות שלמעלה מהן [כידוע ליודעי ח"ן, שבחינת ראש ומוחין של מדרגות תחתונות הן למטה מבחינת עקביים ורגלי מדרגות עליונות מהן, וכמאמר רז"ל: "רגלי החיות כנגד כולן"]:


<< · תניא · חלק א · יג · >>