קטגוריה:אסתר ח יא
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכׇל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג[1] וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כׇּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַ/מֶּ֜לֶךְ לַ/יְּהוּדִ֣ים׀ אֲשֶׁ֣ר בְּ/כָל־עִיר־וָ/עִ֗יר לְ/הִקָּהֵל֮ וְ/לַ/עֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ/ם֒ לְ/הַשְׁמִיד֩ וְ/לַ/הֲרֹ֨ג וּ/לְ/אַבֵּ֜ד אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּ/מְדִינָ֛ה הַ/צָּרִ֥ים אֹתָ֖/ם טַ֣ף וְ/נָשִׁ֑ים וּ/שְׁלָלָ֖/ם לָ/בֽוֹז׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום שני
• לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק •
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- המן אמר להשמיד ביום אחד ושללם לבוז, משמע הביזה תהיה אח"כ, ומרדכי אמר ושללם לבוז ביום אחד שגם הביזה תהיה בו ביום :
מדרש רבה
אור חדש
פרק ח/פסוק יא
טף ונשים ושללם לבוז, ביום אחד בכל מדינות המלך (אסתר ח, יא יב) ואצל אגרת המן כתיב (שם ג, יג) טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז, כי למעלה ר"ל כי כוונת המן עליהם לעשות בהם אבדון גמור שהיה המן רוצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים וכאשר היה הכל ביום אחד זהו אבדון גמור כי כליה במקצת אין זה אבוד גמור ולא תליה האבוד הגמור מה שהיה שללם לבוז כי לא היה כוונתו על זה ולכך כתיב טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז כי טף ונשים כליון גמור אבל כאן עיקר הכונה היה לעשות פרסום מה שעשו באויביהם והכל בשביל לבטל הספרים הראשונים ולכך כתיב טף ונשים ושללם לבוז כי שללם לבוז הוא פרסום גדול יותר, ולעיל פרשנו גם כן ועוד כי אצל ישראל הפרש גדול בינם ובין ממון שלהם כי הם עצמם הם עיקר ואלו ממון שלהם אין זה רק שמשמש לצרכיהם מה שהם צריכים ולכך עשה חלוק והפרש בינם ובין ממון שלהם לכך אמר ושללם לבוז באחרונה בפני עצמו אבל האומות הם והממון שלהם הכל דבר אחד כי גם כן הם נבראים לשמש את ישראל ולכך זכר את הממון עמהם ואמר טף ונשים ושללם לבוז וזה נכון.
להקהל ולעמוד על נפשם (אסתר ח, יא) וגומר מפני כי היהודים הם פזורים ונפרדים בין האומות לכך צריכים להקהל אם רוצים לעשות מעשה אבל למעלה שכתב (שם ג, יג) שכל עם ומדינה יהרגו היהודים אין צריכים להקהל ביחד כי הם ביחד בקבוץ, ואמר להקהל ולעמוד על נפשם לומר כי זה שהם יהרגו את אויביהם נקרא זה לעמוד על נפשם ולא תאמר לא היה צריך להם רק להשיב את הספרים ולא יהרגו שונאיהם בהם אבל מה שיהרגו הם שונאיהם למה להם זה ועל זה אמר לעמוד על נפשם כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים על נפשם כי ישראל כאשר הם בגלות בין העמים אם יש שונא להם כמו שהם אלו שהם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר ישראל ותמיד הם עומדים לכלות ישראל לכך אם ישארו כמו שהיה עתה היה המן רוצה לכלותם כ"ש כי אח"כ יחשבו כי היהודים עמדו עליהם להנקם מהם שרצו לכלותם ותמיד יחשבו להפילם ולכך אמר ולעמוד על נפשם, ויש שהאריכו בקושיא זאת מאוד מה ראתה אסתר שבקשה על זה שהיהודים יהרגו בהם ולא היה די לה לבטל הכתבים ויהיו היהודים כמו שהיו בראשונה קודם שבא המן לאבדם וקושיא זאת אין בה ממש כי לכך אמרה אסתר ולעמוד על נפשם כמו שאמרנו ובלא זה נצטוו ישראל על עמלק למחות שמו מן העולם ושאול המלך נאבד ממלכותו בשביל שנתן לעמלק פליטה ועתה יהיו נותנים לעמלק פליטה כאשר נפל בידם והתורה אמרה (שמות יז, יד) כתוב זאת זכרון בספר, וגומר הכתוב רמז גם כן מעשה המגילה הזאת שהיא למחות שמו מן העולם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ח יא.
פקודת הגנה עצמית של מרדכי ואסתר
וּשְׁלָלָם
שלל הוא רכוש המובסים. רכוש זה כולל: אדמות, ערים, בתים, עסקים, כלי נשק, מקנה וצאן ושאר חיות, עבדים, חוזים, רכוש פרטי וכדומה. דוד כבש את ירושלם ולקחה לבירתו, ושאול לקח שלל את העמלקים (שמואל א טו ט). לא היה איסור לקחת שלל. חלק מרכוש המובסים הוא רכוש גנוכ שנגנב בעבר. רכוש זה אינו רכושו של הגנב למרות שהיה ברשותו. כך דוד מציל את רכושו ורכוש חיליו מהעמלקים שפשטו על צקלג (שמואל א ל א), והרכוש הזה אינו חייב בחרם.
השאלה היא של מי יהיה השלל? במקרה של העמלקים הרכוש הוא חרם לשם, ואין לקחת אותו לרכוש פרטי. במקרה של אדם המוענש על ידי המלך, השלל הוא רכוש המלך, והלוקח מהשלל פוגע במלך. רק שלל אשר הוא גנוב ונמצא ביד השודד יוחזר לבעליו המקוריים ולא יוחרם או ינתן למלך.
פקודת ההרג של המן
(אסתר ג יג): "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, ...; וּשְׁלָלָם לָבוֹז."
המלך הרשה למרדכי ואסתר לכתוב פקודה שתעקוף את פקודת ההרג של המן, אבל בלי לפגוע בכבוד פקודת המן (אסתר ח ח): "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב." פקודת המן לא אסרה על הגנה עצמית. אפילו ללא פקודת מרדכי ואסתר היהודים היו רשאים לעמוד על נפשם. ובנוסף פקודת המן הרשתה להרוג ולבוז, אבל לא נתנה חסינות לפושעים.
המן שלח את פקודתו (אסתר ג יב): "אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ:" אם אחשדרפני המלך ושרי המלך היו מחויבים לבצע את הפקודה, אזי פקודת מרדכי ואסתר סותרת את פקודת המן. לכן חיבים לקרוא שהמן שלח את פקודתו "אל" השרים והאחשדרפנים להרשות לאנשי העם ולחילם להרוג ביהודים אבל לא להשתתף בעצמם כנציגי המלך הרישמים.
המן רצה להשמיד את כל היהודים כדי לבטל את משרתו של מרדכי כנציג היהודים בשער המלך, לכן חובה היתה להרוג (אסתר ג יג): "אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים". טף ונשים כבר כולל את כולם שנאמר: (דברים ב לד): "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף' לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד" אולם לרוצחים היה צורך להבהיר שגם זקנים וצעירים כלולים.
ושללם לבוז - זה התשלום לעושי המלאכה עבור שרותם.
פקודת הגנה-עצמית של מרדכי ואסתר
(אסתר ח יא): "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז."
מרדכי ואסתר השתמשו בתבנית של פקודת המן כדי לעקוף את פקודת המן. המלך "נתן" ליהודים:
1. "נָתַן הַמֶּלֶךְ". המלך נתן את פקודתו ליהודים, אבל גם נתן רשות ליהודים לעשות כדבר פקודת מרדכי. היהודים לא היו חיבים "להשמיד ולהרוג ולאבד" וגם לא היו חיבים את "שללם לבוז", אלא היתה רשות ליהודים לעשות זאת כרצונם. ואכן היהודים היכו (אסתר ט ה): "בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן. וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם" אבל לא השמידו (רכוש) ולא שלחו יד בביזה. וביום השני בשושן הם רק הרגו ולא איבדו, ראה: (אסתר ט טו): "וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם."
2. להשאר במקומם, ולא לברוח ולהתרכז במקום אחד בלבד;
3. להתקהל לקבוצות גדולות ולהתארגן להגנה בעזרת חילים שכירים, אימון, בנית חומות ומחסומים;
4. לעמוד על נפשם ולהלחם במתקיפים ללא מורא מעונש המלך, אולם ללא עזרה מהמלך;
5. לעשות לאויביהם מידה-כנגד-מידה "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד";
6. לפגוע במתקיפים במידה והם חיל המלך או אנשים פרטיים הצרים אותם. אין הגבלה לפי לאום אלא לפי המעשה;
7. "הַצָּרִים " במובן פשוט מגביל את הנקמה לאנשים אשר הקיפו את היהודים וצרו עליהם, אפילו ללא הצלחה וללא הריגה או פציעה של יהודי אחד. אולם פרוש רחב של השורש "צרר" כולל כל עשית צרות, אפילו הלשנה או דבר שטנה או עזרה לצרים: בהדרכה, מזון ולינה. כל מעשה שגורם צרות ליהודים ביום הפור יוענש.
8. "טַף וְנָשִׁים" כולל את כולם, כולל ילדים צעירים ונשים שלא השתתפו בעשית צרות. אולם מרדכי ואסתר לא כללו את הזקנים בפרוש. מרדכי ואסתר רצו לחסל את המן ועמו, העמלקים. אבל לא היה צורך להעניש זקנים וזקנות אשר אינם יכולים להמשיך את העם.
9. "וּשְׁלָלָם לָבוֹז". למרות שמרדכי ואסתר לא התכונו לבוז, הם השתמשו בתבנית של המן כדי להפחיד את המתקיפים ולהקל על היהודים את עומס המלחמה. היהודים קיבלו רק יום אחד, ועיסוק בשלל יפגע במטרה העקרית של נקמה באויבים, כשם ששאול המלך פקד (שמואל א יד כד): "אֶת הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם"
10. "וּשְׁלָלָם לָבוֹז". בפקודת המן ברור "שללם" הוא השלל אשר יקחו הפורעים מהיהודים. בפקודת מרדכי לא ברור "שללם" של מי: האם זה רכוש הפורעים, או רכוש היהודים שהפורעים לקחו מהיהודים כשלל. גם אברהם לא לקח מרכוש מלך סדום (בראשית יד כג): "וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ" אשר נלקח על ידי ארבעת המלכים. אבל לא נאמר שהוא לא לקח את רכוש ארבעת המלכים המתקיפים. סביר להניח שהיהודים לקחו את רכושם חזרה במידה והפורעים לקחו שלל מהם, אבל לא לקחו מרכוש הפורעים שלל.
נבואת בלעם
בלעם ברך את ישראל: "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ ... אכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ" (במדבר כד ז-ח). בלעם מזכיר את אגג מלך העמלקים, וצופה שישראל יפגע בצריו, וכך מרדכי ואסתר ציוו להרוג בצרים אותם שפעלו בפקודת המן האגגי.
מקורות
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)
I Sendowski, Mordecai Did Not Kneel Because The King Did Not Order It!, Crossbooks Publication, Bloomington IN, 2011
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "אסתר ח יא"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.