קטגוריה:בראשית לח כ
וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת־גְּדִ֣י הָֽעִזִּ֗ים בְּיַד֙ רֵעֵ֣הוּ הָֽעֲדֻלָּמִ֔י לָקַ֥חַת הָעֵרָב֖וֹן מִיַּ֣ד הָאִשָּׁ֑ה וְלֹ֖א מְצָאָֽהּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת־גְּדִ֣י הָֽ/עִזִּ֗ים בְּ/יַד֙ רֵעֵ֣/הוּ הָֽ/עֲדֻלָּמִ֔י לָ/קַ֥חַת הָ/עֵרָב֖וֹן מִ/יַּ֣ד הָ/אִשָּׁ֑ה וְ/לֹ֖א מְצָאָֽ/הּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּשְׁלַח יְהוּדָה יָת גַּדְיָא בַּר עִזֵּי בְּיַד רָחֲמֵיהּ עֲדֻלְמָאָה לְמִסַּב מִשְׁכּוֹנָא מִיְּדָא דְּאִתְּתָא וְלָא אַשְׁכְּחַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְשַׁדַר יְהוּדָה יַת גִידֵי בַּר עִזֵי בְּיַד רַחֲמֵיהּ עֲדוּלְמָאָה לְמִסַב מַשְׁכּוֹנָא מִידָא דְאִיתְּתָא וְלָא אַשְׁכְּחָה: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כ - כג) "וישלח יהודה". הנה במה ששלח יהודה י"ל שהיה תכליתו למלא את דברו והבטחתו, וי"ל שהיה העקר בעיניו לקחת את הערבון מידה, ויש נ"מ ביניהם אם היה העקר למלא דברו א"צ לחפש אחריה, כי עליה היה מוטל שתמצא שם בפתח עינים לקחת הגדי, ואם הוא שלח והיא לא נמצאה במקום המיועד כבר קיים את הבטחתו מצדו, והיא שנתה במה שלקחה לעצמה את הערבון תחת הגדי; אבל אם עקר כוונתו לקחת הערבון, צריך הוא לחפש אחריה, ובזה יש ג"כ חילוק אם היה כוונתו לקחת הערבון מפני שחותמו ופתילו יקרים בעיניו, ובפרט שחותם וטבעת לא מושלי אינשי שהוא סימן רע, כמ"ש חז"ל בזה, היה צריך לדרוש אחריה מאת אנשי מקומה אף שיסובב ממנו בזיון שנמצאו חפציו ביד זונה, אבל אם תכלית כוונתו לקחת הערבון כדי שלא ימצא ביד האשה פן תתפאר שי"ל חותמו של יהודה באתננה, לא היה לו לדרוש אחריה מאת אנשי מקומה, שלהסיר ספק בזיון אין מן העצה שיבזהו תיכף, שהדרישה אחריה היא עצמה מפרסם הדבר והנה יהודה שלח על הכוונה "לקחת הערבון מיד האשה", היינו שלא ימצא הערבון בידה שתתפאר בו, ורעהו העדולמי לא דייק את דבריו וחשב שעקר מגמת יהודה שרוצה בהערבון עצמו שהוא יקר בעיניו, ולכן שאל את אנשי מקומה, וספר ליהודה שלא מצא אותה, וגם דרש עליה מאת אנשי מקומה ואמרו לא היתה בזה קדשה, ע"ז אמר יהודה שלא שלח מפני שרוצה דוקא בהערבון שאינו חשוב בעיניו, ועז"א תקח לה, רק ששלח כדי שלא יהיה בידה, פן תפרסם הדבר ותראה את חותמו ומטהו, וא"כ אין טוב לשאל עליה, שעי"ז בעצמו "נהיה לבוז" תכף ומה שנוגע מה שהבטחתי לה ומוצא שפתי לא אשנה, "הנה שלחתי הגדי הזה" ושמרתי הבטחתי, רק "אתה לא מצאתה" במקום שהיה ראוי שתהיה שם והיא שנתה לא אנכי:
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח כ.
בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי
וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים
יהודה מקיים את הבטחתו לשלוח גדי, מיד. אנו לא יודעים אם הוא היה מקיים לולא הוא היה נותן ערבון, הן את הבטחתו לתת את שלה הוא לא קיים.
ניתן היה לכתוב: 'וישלח יהודה גדי ביד רעהו'. למה המילה "אֶת ... הָעִזִּים ", עם 'ה' הידיעה, כאילו שזה גדי אחד ויחיד ומיוחד, את הגדי שהוא הבטיח לזונה. ייתכן שיהודה בחר גדי אחד מיוחד הראוי כתשלום הוגן, שהזונה לא תרדוף אחריו בתלונות, ותסרב להחזיר את הערבון. ניתן לחשוב שיהודה התחיל לחשוש לגורל הערבון שלו.
- יהודה לא הבין שהזמן לשלוח את הגדי (בנו שלה) כבר עבר. תמר כבר תפסה אותו והיא מחזיקה באותות השלטון שלו לבנה. תמר כבר לא צריכה את הגדי שלו. כל אשר לו שייך כבר לה.
רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי
מה היחסים בין יהודה וחירה?
- שותפים? - הן יהודה הצטרף עליו "וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי" (ביאור:בראשית לח א),
- רעים? - יהודה הולך איתו לגזוז את צאנו של יהודה, ולא את צאנו של חירה, ככתוב: "וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי" (ביאור:בראשית לח יב).
- איש סוד? - "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה ... בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה". יהודה וחירה הלכו יחד לגז, אבל הם לא הלכו עם הצאן או הרועים ולא עבדו כרועים. הם היו לבד בדרך. חירה ראה את יהודה נכנס לזונה, הוא חיכה בחוץ, הוא לא נכנס אחרי יהודה אלא נתן ליהודה כבוד. עכשו הוא הולך לתת את התשלום ולקבל את הערבון.
- איש שליחויות, סוכן? - חירה יביא בשקט את הגדי, יקבל את הערבויות, למרות שיהודה מדבר על "הָעֵרָבוֹן" ביחיד. חירה יודע מה יהודה נתן, ואין צורך לפרט, והכל יעשה בצורה דסקרטית. יהודה לא היה צריך להגיד לו לאיפה ללכת, כי חירה ידע בעצמו.
וְלֹא מְצָאָהּ
אנו רואים, בהתחלה יהודה חשב שהיא "זוֹנָה", עכשו היא "הָאִשָּׁה", מכובדת, וחירה יחפש את "הַקְּדֵשָׁה".
חירה ידע לאן ללכת, ושם היא לא היתה. הוא חיפש מסביב ולא מצא. לבטח הוא לא רצה לחזור בלי הסבר משכנע, הן הוא נכשל בתפקידו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח כ"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.