שולחן ערוך אבן העזר קסו
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קסו | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט
סעיף א עריכה
היבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא שם, ובית דין נותנים לו עצה ההוגנת לשניהם, אם לייבם או לחלץ.
- הגה: ודוקא שהיבם במקום דירתו, והוא במקום בית דין; אבל אם הלך למקום אחר, אין כופין היבמה לילך אחריו (נ"י סוף פרק זה בורר). וכן אם הוא דר בין הכותים או בין הדיוטות שאין יודעין סדר חליצה, אין לדיינין לילך אחריו, אלא כופין אותו לילך למקום ועד, ויפטר יבמתו (הגהות אלפסי פ' מצות חליצה):
סעיף ב עריכה
מן התורה אין צריך לקדשה, אלא בא עליה. וחכמים תקנו שלא יבא עליה עד שיקדשנה בפני עדים, בכסף או בשטר, והוא נקרא מאמר.
- הגה: ואם קדשה בשטר, נמי מקרי מאמר (מ"מ פ"ב). ואפלו נתן לה פרוטה ואמר לה: הרי את מקדשת לי בזו ובקדושי אחי, הרי זו מקדשת, דהוי כמלוה ופרוטה (ריב"ש סימן קס"ב). וצריכה גם כן חופה אחר קדושין, כמו שאר אשה. ויכול לעשות מאמר על ידי שליח, כמו בשאר קדושין (שם סימן א').
ואם בא עליה בלא מאמר, קנה, ואין צריך לחזר ולקדש, ומכין אותו מכת מרדות. ודוקא שבא עליה בפני עדים:
סעיף ג עריכה
אין עושין בה מאמר, אלא מדעתה. וקטנה שנתאלמנה מהארוסין, אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה:
סעיף ד עריכה
כותב לה כתובה, ואין נכסי היבם משועבדים לה, שכתובתה על נכסי בעלה הראשון. ואם אין לראשון נכסים, כתובתה על נכסי היבם:
סעיף ה עריכה
נולד לו בן ממנה, אין צריך לקרותו על שם אחיו המת:
סעיף ו עריכה
כתובת יבמים צריכה שרטוט, מפני הפסוקים שכותבים בה. ועיין בטור סימן זה טופס הכתובה:
סעיף ז עריכה
הבא על יבמתו, בין בשוגג, בין לשם זנות, בין שאנסוהו כותים והדביקוהו ביבמתו בעל כרחו על ידי קושי, בין שהיה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, בין שהיתה היא מזידה והוא שוגג או אנוס, בין שהיא ערה או ישנה -- קנה, אפילו בהעראה:
סעיף ח עריכה
במה דברים אמורים, כשנתכוון לשם ביאה בעלמא, ואפילו לא נתכוון אלא לביאת בהמה. אבל אם לא נתכוון לשם ביאה כלל, כגון שהוא ישן או שכור שאינו מכיר כלום, או שנתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו, או שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו, לא קנה. וכן אם הדביקוהו ביבמתו בלא קישוי, אלא באבר מת, לא קנה:
סעיף ט עריכה
במה דברים אמורים שביאת שוגג קנה, ביבמתו שנפלה לו מן הנשואין. אבל אם נפלה לו מהארוסין, יש אומרים שלא קנה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה, ויש מי שאומר דהוא הדין להעראה.
- יש אומרים שהבא על יבמתו צריך לברך: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על (ביאת) [בעילת] יבמה" (טור בשם העיטור):