לתנס לרבי יצחק

שאלת יבם שעשה מאמר ביבמתו ובלשון הקדושין אמר לה הרי את מקודשת לי בקדושי אחי ובטבעת זו כדת משה וישראל ונסתפקת אם מועיל זה הלשון כיון שהזכיר בקדושי אחיו:

תשובה אף על פי שמדין תורה אין היבם צריך לקדש יבמתו בכסף ולא בשטר כי היא נקנית בביאה קנין גמור כמו ששנינו (בפ"ק דקדושין) והיבמה נקנית בביאה אמנם חז"ל תקנו שלא יבא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה בפני עדים בפרוטה או בשוה פרוטה כמ"ש בפרק ר"ג (יבמות נב.) אמר רב הונא מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל וקדושין אלו נקראין מאמר ומתבאר שם שאין המאמר קונה קנין גמור וכמו שמבואר כל זה להרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות יבום וחליצה) ואם בא על יבמתו ולא עשה בה מאמר קנה קנין גמור ואין צריך לקדש אחר הבעילה אלא שמכין אותו מכת מרדות משום דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ובפרק האיש מקדש (קידושין מד.) איפליגו בברייתא בעושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה דר' סבר קנה דגמר מביאה דיבמה וכמו שהביאה קונה בה בעל כרחה מדאורייתא כך המאמר קונה בה מדרבנן בעל כרחה דמילי דיבמה ממילי דיבמה אית לן למילף ורבנן סברי דלא קנה דגמרינן מקדושין דעלמא מה קדושין דעלמא מדעתה אף הכא נמי מדעתה דקדושין מקדושין אית לן למילף וקיי"ל כרבנן ולכן יש לנו לדמות מאמר שהיבם עושה ביבמתו לקדושין דעלמא וכמו שבקדושין דעלמא אע"פ שהמקדש במלוה אינה מקודשת המקדש במלוה ופרוטה קיי"ל דמקודשת דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה כדאיתא בפ' האיש מקדש (קידושין מו.) ה"נ נהי שאם לא נתן לה טבעת אלא שקדשה בקדושי אחיו לבד לא עשה כלום ואפילו היה עדיין בעין הדבר שקדשה בו שהרי אין ליבם בו כלומר שהרי קנאם האשה דקדושין לטבעין נתנו אבל כיון שקדשה גם בטבעת הרי אלו קדושין דדעתה אטבעת דומיא דמלוה ופרוטה דדעתה אפרוטה *( רמ"א אה"ע סי' קס"ו ס"ב) וכל שכן בזו שזקוקה ועומדת ואין כאן בית מיחוש נאם יצחק ב"ר ששת זלה"ה: