שולחן ערוך אבן העזר קסו ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

במה דברים אמורים, כשנתכוון לשם ביאה בעלמא, ואפילו לא נתכוון אלא לביאת בהמה. אבל אם לא נתכוון לשם ביאה כלל, כגון שהוא ישן או שכור שאינו מכיר כלום, או שנתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו, או שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו, לא קנה. וכן אם הדביקוהו ביבמתו בלא קישוי, אלא באבר מת, לא קנה:

מפרשים

 

(ז) שהוא ישן:    והכל תלוי בו בבועל אבל אם כוונתו לשם ביאה אף שאין כוונתה לביאה כגון שהיא ישינה קונה כמ"ש בסעיף הקודם אף על גב דאסור לבוא עליה כשהיא ישינה כמ"ש בתוס' דנידה מ"מ קונה וישן תיר ולא תיר קונה, ש"ס:

(ח) או שיכור שאינו מכיר כלום:    כלומר שהגיע לשכרותו של לוט, המגיד ועיין סימן מ"ד:

(ט) אלא באבר מת:    אפילו למ"ד המשמש באבר מת חייב מ"מ לא קנה דבעינן ביאה דרך הקמת שם, תוס' וגרע טפי מביאה שלא כדרכה כיון דמשמש בקושי אבר ראוי להקמת זרע במקומה משא"כ באבר מת:
 

או שנתקשה לאשתו ל"ק כיון שאין כאן כוונ' ביאה כלל דהא נתקע ממילא אמאי לא אמר אפי' נתקשה ליבמתו לבא עליה אלא שאח"כ נפל עלי' שלא במתכין וכיון דאח' שנתקשה לא היתה כוונת ביאה כלל ודאי לא קנה בהקשוי לבדו ותו דהא איתא בר"פ הבא על יבמתו אנוס ס"ד אלא בנתקע פירש"י שהתקש' לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו והאמר רבה נפל מן הגג ונתקע חייב בד' דברים וביבמתו לא קנה אלא כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה. ואם איתא דנתקשה ליבמתו ונפל מן הגג ונתקע דקנה אותה למה לא אוקמ' בכך ולמה לו לאהדורי אאוקימתא אחריתא אלא (נראה) דבאמ' אין הקנין תלוי בקישוי אם הוא לאשתו או ליבמתו דודאי בתר מעשה הביאה אזלינן ולא נתכוונו אלא לומר שכבר היה מקושה יהיה מאיזה צד שיהיה ולא נקט לאשתו אלא אורח' דמלת' כנלע"ד:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש