פתיחת התפריט הראשי

סעיף בעריכה


(א) זרע ממזר:    היינו בחבושי' בבית אסורים יחדיו דאל"כ יש לחוש שמא זנתה עם אחר כמ"ש בסעיף ט' וכ"כ המ' ואגודה:


(ב) בנו מהשפחה:    דקי"ל הולד כמותה ולא נקרא זרעו ודעת י"א משפחתו פוטר עיין דין זה ברמב"ם פ"ד ה' נחלות ובפ"י ה"ג ופ"א ה' יבום ובטור חושן המשפט סי' רע"ט ובטור זה סימן ט"ו וקמ"ט ולדעת המחבר עיקר כרמב"ם דס"ל אפילו משפחתו מסתמא בועל לשם זנות לכן כאן ובסימן ט"ו הביא דעת החולקים בלשון וי"א ובחושן המשפט שם פסק נמי כרמב"ם דס"ל לענין ממון ירושה יש לחלק אם הוא בחזקת כשרות אז מוקמין חזקה שלו נגד חזקה שלה שהיא שפחה ונשאר מיגו דיכול ליתן הירושה למי שירצ' כמ"ש רפ"ד ה' נחלו' במגיד באריכות לכן פסק נמי בסימן קמ"ט הבא על אשה דעלמא לא אמרי' דבעיל לשם קידושין, מיהו י"ל דשם בסימן קמ"ט כ"ע מודי' דשם האיסור קל חיישינן שבעיל לשם זנות ועיין ב"ח ודרישה:

סעיף דעריכה


(ג) אבל מד"ס וכו':    עיין דינים הללו ברמב"ם פי"א ה' מילה ופ"א ה' יבום ופב' ב' ה' רוצח ופ"א ה' נחלו' ובפ"א ה' אבל, ועיין במגיד פ"א ה"י לרמב"ם דינים הללו חלוקים הם לפעמים סמכי' על גמרו שערות וצפרנים לבד אפילו הוא בן ח' בוודאי כגון לענין טלטול שבת אבל בשאר מקומות לא סמכינן על השערות אבל כלו חדשיו הוי ולד מעלי' מדאורייתא ומדרבנן אפילו לא שהה ל' יום ולא נגמרו השערו' ואם שהה ל' יום אפי' לא נגמרו שערות והוא בן ח' הוי נמי ולד מעלי' אף מדרבנן אלא באבל מקילין בשהה אף על גב דהרמב"ם איירי כאן בספק אם הוא בן ח' או בן ט' לאו דווקא ה"ה בוודאי בן ח' נמי סמכינן אם שהה שלשים יום אפי' לא גמרו שערות ואם גמרו שערות וציפורן לא סמכינן היינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפי' הוא בן ח' ולא שהה אלא גמרו השערות וציפורן פוטר מחליצה ויבום ומה שפוטר מדאורייתא אם מת מיד כתב המגיד היינו בגמרו שערות וצפורן דאל"כ הוי כנפל אפילו בספק אם כלו חדשיו וטור בסימן זה לא כתב כלום כשהו' בוודאי בן ח' אלא בספק כתב אם גמרו שערות וצפורן ושהה שלשים יום פוטר מיהו מדכתב בטור יורה דעה סימן שע"ד לענין אבלות דמתאבלים אם שהה אפילו הוא בן ח' נשמע מזה דה"ה דפוטר דהא הלכ' כמקיל באבל וראיי' לדבר דהרמב"ם פוסק לענין רציחה בן ח' ושהה ל' יום נהרג עליו ובאבל פוסק דאין מתאבלין עליו א"כ להטור באבל דמתאבלי' עליו מכ"ש דפוטר מיהו לשיטת התוספות דהלכה כר' אבוהו בן ח' אינו פוטר אפילו שערות וציפורן ושהה ל' יום עד שהוא כ' שנים כי לפירוש התוס' איירי ר' אבהו לענין אם הוא בן קיימ' ולא כנ"י שפי' דר"א איירי לענין אם הוא גדול וכן בתשו' ריב"ש סי' תמ"ו כתב לרבנן בן ח' בודאי מהני גמרו השערו' וציפורן ושהה ל' יום ובספקו' אלו דצריכ' חלוצה הוי ח"פ וצריכ' לחזו' ע"כ האחי' עיין תשו' מהרשד"ם ובתשו' בן ששון סימן כ"ט וסוף דבריו שם קאי על תחלת דבריו ולא על מי שנשב' ובנ"ש דף ע"ח לא הבין יפה ולכאורה תמוה למה הוי חליצה פסול' ממ"נ אי ולד מעלי' הוא א"צ חליצה כלל ואי לאו ולד מעליא הוי אז הוא חליצה כשירה:


(ד) עד שיודע בוודאי שכלו לו חדשיו:    ואם בעלה כאן א"א לידע שכלו חדשיו כי שמא נתעברה אח"כ ואם אינו בכאן י"ל דחיישינן שמא בא אצלה ואפשר דחיישי' שמא בא ע"י שם כמ"ש בסי' ד':


(ה) גמורים:    היינו לשיטת הרמב"ם בענין ט' חדשי' כל חדש ל' יום ולא אמרי' שיפור' גרם ולרמב"ן אמרי' שיפורא גרם אם נתעברה סוף חדש וילדה בתחל' חדש ט' הוי ולד קיימ' אף על גב דאינו אלא ז' חדשי' ושני ימים ורשב"ץ שהבי' בהג"ה ס"ל נמי דבעינן חדשי' שלמים של ל' יום ולא אמרינן שיפורא גרם אלא ס"ל יולדת לתשע' יולדת למקוטעין ולא בעינן החדש ט' במלואה:


(ו) וי"א דווקא שגמרו וכו':    היינו בשהה ל' יום וגמרו והב"י תמה על הטור מנ"ל דין זה ובאמת לק"מ כי כ"כ כמה פוסקי' ועיין בנ"י דרשב"ג קאי על דברי רבי וצריך לגמרו ושהה, ולשיטת התו' והרא"ש איירי רשב"ג בין שהוא בודאי בן ח' ובין שהוא ספק בן ח' ש"מ אפי' בספק צריך שהה ל' יום וגמרו, פסק בט"ז אם הוא חי ל' יום ומת ולא בדקו אם גמרו שעריו וצפרניו סומכי' על דעה קמייתא שהוא בן קיימא דהא מדאורייתא פוטר משיצא חי לאויר העולם:


(ז) דאפי' אם נולד מת:    דין זה צ"ע ועיין תשובות בן לב ח"ג דף מ"א:

סעיף העריכה


(ח) אינה נאמנת:    ואם הוא אומר שכלו חדשיו נאמן תשובת רשב"ץ והיא אינה נאמנת להקל אבל להחמיר שלא תתיבם נאמנת:


(ט) מותרת לבעלה:    אף על גב תרי ותרי ונשאת לאחר קי"ל תצא כמ"ש בסי' מ"ז משום דאיירי כאן בנגמר שערות דהא דין זה הוא תשו' הרא"ש ולשיטתו בעינן ל' יום וגמרו שערות וכ"כ ב"ח מ"ה אף לכת שני האומרים שלא חי ל' יום מ"מ מדאוריית' ולד מעליא הוא כמ"ש לעיל ואם לא גמרו אז לכת א' האומר שחי ל' יום מותרת לשיטת הרמב"ם ולכת שני הוא ספק אף על פי שלא חי ולא גמרו שערות מ"מ ספק הוא שמא כלו חדשיו יש לומר בכה"ג לא תצא גם הרוב מסייע דרוב הנולדין של קיימא הם מיהו לדינ' בכה"ג תצא דהא להרא"ש לכל כת הוא ספק ולרמב"ם איכא לספוקי לכת האומרים דלא היה חי ל' יום, ואם ע"א מעיד או אשה לחברתה שכלו חדשיו עיין ס"ק י"א:

סעיף ועריכה


(י) נאמן לפטור:    הטעם הוא דנאמן במיגו דיכול ליתן לה גט אף על גב בעלמא קי"ל דלא אמרינן מיגו נגד החזקה כאן לא הוי נגד חזקה דהא לענין בנים אין לו חזק' דיכול להיות דיש לו אחין ויש לו בנים ואיירי כאן דלא היה חזקה דאין לו בנים אלא לא היה מוחזק דיש לו בנים וכשאינו מוחזק בבנים לא דמי לחזקה דאין לו בנים כ"כ הנ"י, א"כ במוחזק דאין לו בנים אין נאמן במיגו דהוי מיגו נגד חזק' אבל המגיד כתב בשם הרשב"א אף במוחזק דאין לו בנים נאמן כי בנים בדידי' תליא והוא אמר יש לי בנים ועיין סימן שאח"ז ותוס' כתבו פ' האומר לתירוץ אחרון בעת מיתתו אינו נאמן לומר יש לי בנים דאז לא שייך מיגו הנ"ל די"ל דאין לו כח ליתן גט, והרמב"ם רפ"ג ה"ג משמע אפי' בעת מיתתו נאמן וכן הוא לדעת הר"ן שלא כ' אלא תירוץ ראשון של תוס', ואם בתחלה אמר יש לי בנים לא היה כאן עדים אלא חזקה ואח"כ באו עדים דיש לו אחי' לפי גיר' הב"י מותרת והרא"ש כ' נמי כן להדיא אלא שם איירי כשהיא בחזקת היתר משא"כ כאן דמוחזק דיש לו אחים ואין מוחזק בבני' י"ל אם באו עדים אח"כ לא מהני מה שאמר כבר יש לי בנים מיהו לדעת הב"י וב"ח אף בכה"ג היא פטורה מיבום ומחליצה:


(יא) וי"א שאם יש עדים:    כן כתב הטור בסי' זה ורי"ו ולא מצינו מי חולק ע"ז ומ"ש הב"י הרמב"ם חולק ע"ז ליתא כי הרמב"ם לא איירי כשיש עדים וכן כתב בתשוב' רש"ך ס"ב ס"ל ומ"ש הב"ח הפוסקים דס"ל במוחזק דיש לו אחים ואמר אין לו אחים נאמן כמ"ש בסימן של אח"ז ס"ל אף כשיש עדים דיש לו אחים נאמן לומר דיש לו בנים ליתא דהא הטור פסק בסימן זה בדין זה דאינו נאמן ובסי' שאח"ז הביא פלוגת' במוחזקת דיש לו אחים ואמר דאין לו אחים וכן רי"ו כתב אף לרבי דס"ל נגד חזקה יש לו אחים נאמן לומר דאין לו אחים מכל מקום נגד עדים דיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים וע"כ צ"ל כיון דאינו מוחזק בבנים ועדים מעידים דיש לו אחים הוי כאלו עדים מעידים דהיא זקוקה ליבם, וא"ל א"כ נגד החזקה דיש לו אחים נמי לא יהא נאמן כיון דאינו מוחזק דיש לו בנים הוי כאלו מוחזק דזקוקה ליבם א"כ הוי כמיגו נגד חזקה וי"ל מיגו נגד חזקה בעי' דלא אפשיט' היא ועוד כאן לכמה פוסקים אמרינן מיגו נגד חזקה הואיל ויכול לעשות מעשה כמ"ש בסימן שאח"ז לכן אף לדעת המחמירין ס"ל דוקא כשהוא נגד חזקה ממש מחמירין כגון הוחזק דיש לו אחין ואמר אין לי אחים משא"כ בכה"ג אף על גב דמחמת דאין מוחזק בבנים הוי כאלו מוחזק דאין לו בנים לא מחמירין בזה, ולפי מ"ש בסימן שאח"ז יש בדין זה ד' אופנים חזקה יש לו אחים ואמר אין לי אחים היינו פלוגתא בטור בסימן שאח"ז וחזקה אין לו בנים ואמר יש לי בנים למ"ש להמגיד נאמן לכ"ע ולנ"י דמי לפלוגתא הנ"ל, וחזקה דאין לו אחים ואמר יש לי בנים נאמן לכ"ע, ועדים דיש לו אחים ואמר יש לי בנים למ"ש לכ"ע אינו נאמן:


(יב) אינו נאמן אח"כ:    אבל אם אמר קודם שבאו העדים נאמן טור וב"י:

סעיף זעריכה


(יג) אמר בשעת קידושין וכו':    היינו במוחזק שיש לו אחים ואין מוחזק בבנים ואמר דיש לו בנים נאמן וא"י לחזור ולי"א דס"ל דחוששין לדבריו משמע דווקא כשחזר בעת מיתתו אז י"ל קושטא קאמר שלא יהא עון תלוי בו משא"כ כשחוזר שלא בעת מיתתו:

סעיף חעריכה


(יד) ויש חולקים:    הב"י כתב דהרא"ש הוא החולק מהא דכתב בתשובה אשה אינה נאמנ' להעיד לחברת' שכלו חדשי הולד א"כ ה"ה ע"א אין נאמן כי בכ"מ דע"א נאמן ה"ה אשה נאמנת להעיד לחברתה וכ"כ בד"מ והרמב"ם דס"ל ע"א נאמן שניתן לבעלה בן א"כ ס"ל אשה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשיו לכאורה קשה על הב"י וד"מ ל"ל לדייק כן מתשובת הרא"ש הנ"ל ת"ל הלא הרא"ש ס"ל כן להדיא דאין ע"א נאמן להתיר היבמה לשוק כמ"ש בפ' האשה וכמ"ש בטור סי' קנ"ח מכ"ש שניתן לו בן דאינו נאמן דגרע טפי דאין עביד לגלויי כמ"ש בהשגות הראב"ד רפ"ג, ומ"ש בדרישה ניתן לו בן עביד לגלויי אישתמיט' ליה דברי הראב"ד הנ"ל וכן קשה על הטור בסי' קנ"ח הביא פלוגתא אם ע"א נאמן להתיר לשוק ובסי' זה סתם ופסק כרמב"ם ע"א נאמן לומר שניתן לו בן ובסי' קנ"ח אישתמט' לב"ח מ"ש הטור בסי' זה וצ"ל דאיירי בהלך הוא ואשתו למ"י והעיד ע"א שניתן לו בן אז ע"א נאמן משום הרוב מסייע לעד דרוב נשים נתעברו ויולדות וכמ"ש ר"פ האשה בתרא מ"ה נאמן כאן ול"ד לדין דסי' קנ"ח מיהו מה שדייק הב"י מתשובות הנ"ל שפיר דייק דהא שם ג"כ הרוב מסייע שרוב נולדים הם של קיימא כמה שכתב בתשובות הרא"ש כלל כ"ב ומ"מ פסק דאשה אינה נאמנת ה"ה ע"א אין נאמן, לפ"ז מוכח לדעת הב"י וד"מ הנ"ל דיש לחלק בין אם רוב מסייע' לעד לבין חזקה מסייע לעד דהא ס"ל להרא"ש ע"א אין נאמן להעיד שמת בעלה ואח"כ בנה אף על גב החזקה מסייעת לעד ואם אין חילוק בדבר אכתי היה להם להביא ראייה מתשו' זו:

סעיף טעריכה


(טו) זה העובר ממני:    מרמב"ם משמע אפי' לא דיימי מאחרים מ"מ אין פוטר אף על גב לענין תרומה פסק דלא חיישינן שמא זנתה מאח' כתבתי בסי' ד' תרומה בזה"ז דרבנן מ"ה מקיל וכ"כ ב"ח אלא קשה ליה למה פסק בארוסה שנתעברה דשדינן הולד אחר הארוס ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר משום דסבר בארוסה איכא איסור דאורייתא חשש ממזר מ"ה קשה לי' כהנ"ל ובאמת לק"מ כי ספק ממזר מדרבנן הוא ואפשר דקשה ליה דהא הכל פסולים לה רק הארוס כשר למה היא נאמנת דהא דספק ממזר כשר מדאורייתא דווקא ברוב כשרים או מחצה על מחצה ולא ברוב פסולים מ"ה תירץ דנאמנת הואיל הארוס זה היתר לה שדינן אחר ההיתר אלא בסימן ד' כתבתי אף ברוב פסולים נאמנת להכשיר מטעם דאכתי ספק הוא שמא הלכה היא לבועל וקבוע כמחצה על מחצה דמי וע"ש מיה' מה שכתב הרמב"ם בפנוי' שאמר' מממזר נתעברתי דאמרינן שמא עם אחר זנתה קשה לשיטת הרמב"ם דס"ל בשפח' ליכא א"ד אבל דברי המחבר עולים יפה דס"ל לחלק בין א"ד לאיסור דרבנן ותרומה דרבנן היא לכן לא חיישי' שזנתה עם אחר וכאן איכא א"ד חיישינן ובפנוי' כשאומרת מממזר נתעברתי איכא חשש דאוריי' לכמה פוסקים כשישא שפחה ובארוס' כשרוצה להכשיר לא חיישינן שמא זינתה עם אחר דהא להכשיר מדאוריי' נמי כשר ולדעת הנ"י אפי' במיוחדת חיישינן שמא זנתה ג"כ עם אחר, ולרשב"א והרא"ש כל שבא עליה וא"י אם בא עליה אחר לא חיישינן שמא בא עליה אחר אפי' בא"ד, ולהמגיד אם בא עלי' ולא דיימי מעלמא לא חיישי' שמא בא עלי' אחר ועיין סי' ד':


(טז) וי"א אפי' בזונה אחרת המיוחדת:    מה שנרשם המ"מ פ"ג ליתא אלא הרא"ש בתשו' כ"כ דרמב"ם מודה במיוחד' והרא"ש לשיטתו כתבתי בסמוך:

סעיף יאעריכה


(יז) אלא חולצת:    משמע מרמב"ם והטור אפי' ראוי' היא לכהן מ"מ חולצ' וכן מוכח בש"ס ר"פ האשה דהקשה מסיפא ניתן לי בן ולא הקשה מרישא מבבא זו ש"מ דחולצת אפי' היא כשרה לכהונה וא"ל מאחר דחיישינן שמא משקרת א"כ אכתי קשה אתה מצריכה כרוז לכהונה שמא יבורר דמת הבן אחר הבעל ולא היתה זקוקה ליבם וצ"ל בכה"ג באמת היא אסורה לכהן דאם יבורר דלא היתה זקוקה ליבם ואמר דזקוקה שווי' לנפשי' חתיכה דאסורה לכהונה ועיין סי' קנ"ח אם ע"א מעיד שמת בעלה ואח"כ בנה ועיין בעל המאור פ' האשה דף תל"ה אם נשמע שמתו שניהם בעלה ובנה תו היא אינה נאמנת לומר שמת בעלה ואח"כ בנה וכן משמע מתוספו' והרא"ש שם דכתבו דהיא נאמנת מכח מיגו דאי בעי' היתה שתקה ולא היתה אומר' שמת בנה רק אמרה מת בעלה ממילא אוקמינן הבן בחזקת חי ואם ע"א יודע ממיתתם נתחבטו בזה גאוני ארץ הט"ז סידר ע"ז תשובה א' ודעתו להיתר ועיקר טעמו משום דאי הוי אמרו מת בעלי ואז היא בחזקת היתר ואפי' אמר ע"א להיפך לא מהני להוציא אותה מחזקתה כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ז למ"ש ריש סימן קנ"ח בשם תוס' והרא"ש יש סתירה לזה:

סעיף יבעריכה


(יח) בד"א כשהיתה פסולה וכו':    כן אוקמ' בש"ס מטעם דחיישינן שמא אמת דברי' ואינ' זקוקה ליבם ואתה מצריכ' כרוז לכהונה והרי"ף והרא"ש השמיטו סוגיא זו דאיירי דוקא כשהיא פסול' לכהונה או חבושין יחדיו משמע דס"ל דלא קי"ל כסוגיא זו אף על גב דבהלך עם צרתו כתבו דוקא כשהי' אסורה לכהונ' דשם הרוב מסייע דהיא פטור' מיבם דרוב נשים מתעברו' ויולדות ועדיין הוא חי משא"כ כאן הוא מת ואין רוב מסייע דמת אחר הבעל והנה תוס' ר"פ האשה כתבו דאיירי כאן דיש עדים דהעידו דמתו הבעל והבן מ"ה היא אינה נאמנת דאל"כ היא נאמנ' במיגו די"ל ניתן לי בן ועדיין קיים אז נאמנת כיון דהרוב מסייע לה דהרוב נשים מתעברות ויולדות מיהו למ"ש לעיל להרא"ש אפי' ע"א אין נאמן כ"ש היא בעצמ' וכן להרמב"ם דוקא ע"א או אשה לחברת' אבל לא היא לעצמ' וכן י"ל דתוס' כ"כ דווקא למ"ד דלא אזלינן אחר המיעו' אבל למסקנא דחיישינן למיעוט כמ"ש בסמוך תו אינה נאמנת לומר ניתן לי בן דחיישינן למיעוט וא"ל בניתן לי בן אז הרוב מסייע מ"מ אינה נאמנת ולמה לא חיישינן שמא ילדה ואסורה ליבם אף על גב החזקה מסייעה דמותר' ליבם מ"מ הרוב מכחיש החזקה כי היכ' לצרת' חיישינן שמא ילדה כן יש לחוש שמא ילדה היא ואסורה ליבם ויש ליישב:

סעיף יגעריכה


(יט) ה"ז לא תחלוץ וכו':    הטעם אף על גב רוב מתעברות ויולדו' א"כ ע"פ הרוב היא פטורה מיבם חיישינן למיעוט משום חזקה מסייע' למיעוט ולא תחלוץ מטעם דאתה מצריך כרוז לכהונה וכתב ב"י בשם רי"ו נסתפק הרא"ש אם מהני כשנדרה אשה זו שלא תנשא לכהן, עיין רמב"ם פ"ג דלא חיישינן לצרתה במדינה אחרת הואיל ולא היה בעלה עמה: