רש"י על רות א יב
| רש"י על רות • פרק א' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ה • ז • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות • לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב
שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃
"כי זקנתי מהיות לאיש" - שאנשא לו ואוליד בנים, ותנשאו להם. שאינם אסורים לכן, ואינכן אסורות להם משום אשת אחיו שלא היה בעולמו; שאינה זקוקה ליבם, לפי שלא היה למחלון וכליון קדושין בהן. שנכריות היו ולא נתגיירו, ועכשיו הן באות להתגייר, כמו שנאמר: "כי אתך נשוב לעמך": מעתה נהיה לעם אחד.
"כי אמרתי יש לי תקוה" - כי אפילו אמר לי לבי: יש לי תקוה עוד לינשא עוד וללדת בנים.
"גם הייתי הלילה לאיש" - ויותר מכן, אפילו הריתי הלילה זכרים.
"וגם ילדתי בנים" - או אפילו כבר ילדתי בנים.