פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בימי שפט השפטים – לפני מלוך מלך שאול, שהיו הדורות מתפרנסים על ידי שופטים. ובימי אבצן היה, שאמרו רבותינו: "אבצן זה בועז".

וילך איש – עשיר גדול היה ופרנס הדור, ויצא מארץ ישראל לחוץ לארץ מפני צרות העין, שהייתה עינו צרה בעניים הבאים לדוחקו. לכך נענש.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אפרתים – חשובים, וכן, "בן תוחו בן צוף אפרתי", אבנינוס. ראה חשיבותם, שהרי השיא עגלון מלך מואב את בתו למחלון, שאמר מר: "רות, ביתו של עגלון היתה". דבר אחר, אפרתים מבית לחם קרויה אפרת.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

איש נעמי – למה נאמר? מכאן אמרו: "אין איש מת אלא לאשתו". (ואמר "איש נעמי" כלומר, לפי שהוא היה איש נעמי ושולט עליה והיא טיפלה לו, לכן פגעה בו ולא בה.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

גם-שניהם – מהו "גם"? בתחלה לקו בממונם ומתו גמליהם ומקניהם, ואחר כך מתו גם הם.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותצא מן המקום – למה נאמר? הרי כבר נאמר "ותשב משדי מואב", ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם: "פנה זיוה, פנה הדרה, פנה שבחה של עיר". וכן, "ויצא יעקב מבאר שבע".

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי זקנתי מהיות לאיש" - שאנשא לו ואוליד בנים, ותנשאו להם. שאינם אסורים לכן, ואינכן אסורות להם משום אשת אחיו שלא היה בעולמו; שאינה זקוקה ליבם, לפי שלא היה למחלון וכליון קדושין בהן. שנכריות היו ולא נתגיירו, ועכשיו הן באות להתגייר, כמו שנאמר: "כי אתך נשוב לעמך": מעתה נהיה לעם אחד.

"כי אמרתי יש לי תקוה" - כי אפילו אמר לי לבי: יש לי תקוה עוד לינשא עוד וללדת בנים.

"גם הייתי הלילה לאיש" - ויותר מכן, אפילו הריתי הלילה זכרים.

"וגם ילדתי בנים" - או אפילו כבר ילדתי בנים.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

הלהן תשברנה – בתמיה, שמא להם תצפנה עד אשר יגדלו. לשון "שברו על ה' אלהיו" (תהלים קמו).

תעגנה – לשון אסור, כלא כמו "עג עוגה ועמד בתוכה". ויש פותרין לשון עיגון, ולא יתכן, שאם כן היה לו לנקד הנו"ן דגש או לכתוב שני נוני"ן.

כי יצאה בי יד ה' – אמר רבי לוי: כל מקום שנאמר "יד ה'" מכת דבר היא. ובנין אב לכולם: "הנה יד ה' הויה" (שמות ט).

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה שבה יבמתך – זה טעמו למעלה תחת השי"ן לפי שהוא לשון עבר. "ובבקר היא שבה" (אסתר ב) טעמו למטה בבי"ת לפי שהוא לשון הווה. וכן כל כיוצא בהם.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל תפגעי בי' – אל תפצרי בי.

כי אל אשר תלכי אלך – מכאן אמרו רבותינו ז"ל: גר שבא למתגייר, מודיעים לו קצת עונשים, שאם בא לחזור, יחזור. שמתוך דברים של רות אתה לומד, שאמרה לה נעמי: "אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת".

אמרה לה: "באשר תלכי אלך".

"אסור לנו להתייחד נקבה אם זכר שאינה אישה".

אמר לה: "באשר תליני אלין".

"עמינו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלוש עשרה מצוות".

"עמך עמי".

"אסור לנו עבודת אלילים".

"אלקיך אלקי".

"ארבע מיתות נמסרו לבית דין".

"באשר תמותי אמות".

"שני קברים נמסרו לבית דין: אחד לנסקלין ונשרפין, ואחד לנהרגין ונחנקין".

אמרה לה: "ושם אקבר".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

כה יעשה ה' לי – כאשר התחיל להרע, שיצאה בי ידו להמית אישי ולירד מנכסי.

וכה יוסיף – אם יפריד ביני ובינך כי אם המות.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותחדל לדבר אליה – מכאו אמרו: אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותלכנה שתיהן" - אמר רבי אבהו בא וראה כמה חביבים הגרים לפני הקב"ה כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי

"ותהם כל העיר" - נעשית הומיה כל העיר כולם נתקבצו לקבור אשתו של בועז שמתה בו ביום

"הזאת נעמי" - ה"א נקודה חטף מפני שהיא בתמיה הזאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוצה לארץ

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלאה הלכתי – בעושר ובנים. דבר אחר, שהיתה מעוברת.

ענה בי – העיד עלי שהרשעתי לפניו. דבר אחר, ענה בי מידת הדין, כמו: "וענה גאון ישראל".

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בתחלת קציר שערים – בקצירת העומר הכתוב מדבר.