רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/לג

(ב) וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים – אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב (ב"ר עח,ח).

(ג) עָבַר לִפְנֵיהֶם – אָמַר: אִם יָבֹא אוֹתוֹ רָשָׁע לְהִלָּחֵם, יִלָּחֵם בִּי תְּחִלָּה (שם).

(ד) וַיְחַבְּקֵהוּ – נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו כְּשֶׁרָאָהוּ מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל הִשְׁתַּחֲוָאוֹת הַלָּלוּ (שם).
וַיִּשָּׁקֵהוּ – נָקוּד עָלָיו. וְיֵשׁ חוֹלְקִין בַּדָּבָר הַזֶּה בְּבָרַיְתָא דְּסִפְרֵי (בהעלתך, סט): יֵשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ נְקֻדָּה זוֹ, לוֹמַר שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: הֲלָכָה הִיא, בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב; אֶלָּא שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ.

(ה) מִי אֵלֶּה לָּךְ – מִי אֵלֶּה לִהְיוֹת שֶׁלָּךְ.

(ז) נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל – בְּכֻלָּן, הָאִמָּהוֹת נִגָּשׁוֹת לִפְנֵי הַבָּנִים; אֲבָל בְּרָחֵל, יוֹסֵף נִגַּשׁ לְפָנֶיהָ. אָמַר: אִמִּי יְפַת תּוֹאַר, שֶׁמָּא יִתְלֶה בָּהּ עֵינָיו אוֹתוֹ רָשָׁע; אֶעֱמֹד כְּנֶגְדָהּ וַאֲעַכְּבֶנּוּ מִלְּהִסְתַּכֵּל בָּהּ. מִכָּאן זָכָה יוֹסֵף לְבִרְכַּת "עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט,כב; ב"ר עח,י; פס"ר, יב).

(ח) מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה – מִי כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי שֶׁהוּא שֶׁלְּךָ? כְּלוֹמַר: לָמָּה הוּא לְךָ? פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל מוֹלִיכֵי הַמִּנְחָה. וּמִדְרָשׁוֹ, כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאָכִים פָּגַע, שֶׁהָיוּ דּוֹחֲפִין אוֹתוֹ וְאֶת אֲנָשָׁיו וְאוֹמְרִים לָהֶם: שֶׁל מִי אַתֶּם? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶם: שֶׁל עֵשָׂו, וְהֵן אוֹמְרִים: הַכּוּ, הַכּוּ! וְאֵלּוּ אוֹמְרִים: הַנִּיחוּ, בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק הוּא; וְלֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עָלָיו. בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הוּא; וְלֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים. אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב הוּא! אוֹמְרִים לָהֶם: אִם כֵּן, מִשֶּׁלָּנוּ אַתֶּם (ב"ר עח,יא).

(ט) יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ – כָּאן הוֹדָה לוֹ עַל הַבְּרָכוֹת (שם).

(י) אַל נָא – אַל נָא תֹּאמַר לִי כֵּן (תרגום יונתן).
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כֵּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ וְגוֹמֵר – כִּי כְּדַאי וְהָגוּן לְךָ שֶׁתְּקַבֵּל מִנְחָתִי, עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי פָנֶיךָ, וְהֵן חֲשׁוּבִין לִי כִּרְאִיַּת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ; שֶׁרָאִיתִי שַֹר שֶׁלְּךָ. וְעוֹד, עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִי לִמְחֹל עַל סוּרְחָנִי. וְלָמָה הִזְכִּיר לוֹ רְאִיַּת הַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הֵימֶנּוּ וְיֹאמַר: רָאָה מַלְאָכִי[ם] וְנִצּוֹל, אֵינִי יָכוֹל לוֹ מֵעַתָּה (סוטה מ"א ע"ב; ב"ר עז,ג).
וַתִּרְצֵנִי – נִתְפַּיַּסְתָּ לִי. וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן פִּיּוּס, אפיימינ"ט [apeiement = פיוס] בְּלַעַז. וְכֵן: "כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כב,כ), הַקָּרְבָּנוֹת בָּאוֹת לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת; וְכֵן: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן" (משלי י,לב), יוֹדְעִים לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת.

(יא) בִּרְכָתִי – מִנְחָתִי. מִנְחָה זוֹ הַבָּאָה עַל רְאִיַּת פָּנִים וְלִפְרָקִים, אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא לִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם. וְכָל בְּרָכָה שֶׁהִיא לִרְאִיַּת פָּנִים, כְּגוֹן: "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מז,י); "עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה" (מל"א יח,לא) דְּסַנְחֵרִיב; וְכֵן "לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ" (שמ"ב ח,י) דְּתוֹעִי מֶלֶךְ חֲמָת, כֻּלָּם לְשׁוֹן בִּרְכַּת שָׁלוֹם הֵן, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז שלודא"ר [saluder = לשאול בשלום]. אַף זוֹ, "בִּרְכָתִי" – מו"ן שלו"ד [mon salud = שאילת שלומי[1]].
אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ – לֹא טָרַחְתָּ בָּהּ; וַאֲנִי יָגַעְתִּי לְהַגִּיעָהּ עַד שֶׁבָּאָה לְיָדְךָ (ב"ר עח,יב).
חַנַּנִי – נוּ"ן רִאשׁוֹנָה מֻדְגֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם שְׁתֵּי נוּנִי"ן, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר: 'חֲנָנַנִי', שֶׁאֵין חָנַן בְּלֹא שְׁנֵי נוּנִי"ן, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ; כְּמוֹ: "עָשַׂנִי" (ישעיהו כט,טז; "זְבָדַנִי" (בראשית ל,כ).
יֶשׁ לִי כֹל – כָּל סִפּוּקִי. וְעֵשָׂו דִּבֶּר בִּלְשׁוֹן גַּאֲוָה, "יֶשׁ לִי רָב" (לעיל פסוק ט), יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכִּי (תנחומא, ג).

(יב) נִסְעָה – כְּמוֹ: "שְׁמָעָה, סְלָחָה" (דניאל ט,יט) שֶׁהוּא כְּמוֹ "שְׁמַע, סְלַח". אַף כָּאן: "נִסְעָה" כְּמוֹ "נְסַע", וְהַנּוּ"ן יְסוֹד בַּתֵּבָה. וְתַרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס: "טוֹל וּנְהָךְ" [לפנינו: "נִטּוֹל וּנְהָךְ", "נִסַּע וְנֵלֵךְ"]; עֵשָׂו אָמַר לְיַעֲקֹב: נְסַע מִכָּאן וְנֵלֵךְ.
וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ – בְּשָׁוֶה לְךָ; טוֹבָה זוֹ אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַאֲרִיךְ יְמֵי מַהֲלַכְתִּי לָלֶכֶת לְאַט, כַּאֲשֶׁר אַתָּה צָרִיךְ. וְזֶהוּ לְנֶגְדֶּךָ, בְּשָׁוֶה לְךָ.

(יג) עָלוֹת עָלָי – הַצֹּאן וְהַבָּקָר, שֶׁהֵן עָלוֹת – מֻטָּלוֹת עָלָי, לְנַהֲלָן לְאַט.
עָלוֹת – מְגַדְּלוֹת עוֹלְלֵיהֶן, לְשׁוֹן "עוֹלֵל וְיוֹנֵק" (ירמיהו מד,ז; איכה ב,יא); "עוּל יָמִים" (ישעיהו סה,כ); "וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת" (שמ"א ו,ז), וּבְלַעַז אינפנטיי"ש [enfanteis = שיש להן ולדות[2]].
וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד – וְאִם יִדְפְּקוּם יוֹם אֶחָד לְיַגְּעָם בַּדֶּרֶךְ בִּמְרוּצָה, וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן.
וּדְפָקוּם – כְּמוֹ: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק" (שה"ש ה,ב), נוֹקֵשׁ בַּדֶּלֶת.

(יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי – אַל נָא תַּאֲרִיךְ יְמֵי הֲלִיכָתְךָ; עֲבֹר כְּפִי דַּרְכְּךָ, וְאַף אִם תִּתְרַחֵק.
אֶתְנַהֲלָה – אֶתְנַהֵל, הֵ"א יְתֵרָה, כְּמוֹ "אֵרְדָה" (בראשית יח,כא); "אֶשְׁמְעָה" (תהלים פה,ט).
לְאִטִּי – לְאַט שֶׁלִּי. לְשׁוֹן נַחַת, כְּמוֹ: "הַהֹלְכִים לְאַט" (ישעיהו ח,ו); "לְאַט לִי לַנַּעַר" (שמ"ב יח,ה). "לְאִטִּי", הַלָּמֶ"ד מִן הַיְּסוֹד וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת: אֶתְנַהֵל נַחַת שֶׁלִּי.
לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה – לְפִי צֹרֶךְ הֲלִיכַת רַגְלֵי הַמְּלָאכָה הַמֻּטֶּלֶת עָלַי לְהוֹלִיךְ.
וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים – לְפִי רַגְלֵיהֶם שֶׁהֵם יְכוֹלִים לֵילֵךְ.
עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה – הִרְחִיב לוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתּוֹ לָלֶכֶת אֶלָּא עַד סֻכּוֹת. אָמַר: אִם דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, יַמְתִּין עַד בּוֹאִי אֶצְלוֹ (ע"ז כ"ה ע"ב). וְהוּא לֹא הָלַךְ; וְאֵימָתַי יֵלֵךְ? בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" (עובדיה א,כא; ב"ר עח,יד). וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ לְפָרָשָׁה זוֹ רַבִּים.

(טו) וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה – תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה זוֹ? שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לָהּ.
אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי – וְלֹא תְּשַׁלֵּם לִי עַתָּה שׁוּם גְּמוּל.

(טז) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ – עֵשָׂו לְבַדּוֹ; וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ נִשְׁמְטוּ מֵאֶצְלוֹ אֶחָד אֶחָד. וְהֵיכָן פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים" (שמ"א ל,יז).

(יז) וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת – שָׁהָה שָׁם שְׁמוֹנָה עָשָֹר חֹדֶשׁ, קַיִץ וְחֹרֶף וְקַיִץ. "סֻכּוֹת" – קַיִץ, "בַּיִת" – חֹרֶף, "סֻכּוֹת" – קַיִץ (ב"ר עח,טז; מגילה י"ז ע"א).

(יח) שָׁלֵם – שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצִּלְעָתוֹ. שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן. שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן (שבת לג ע"ב; ב"ר עט,ה).
עִיר שְׁכֶם – כְּמוֹ "לָעִיר" (תרגום יונתן). וְכָמוֹהוּ: "עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם" (רות א,יט).
בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם – כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם. אַף כָּאן: וַיָּבֹא שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם, מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו שֶׁנִּזְדַוְּגוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ.
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר – עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. בִּשְׁאִלְתּוֹת דְּרַב אֲחָאי (ב"ר עט,ו).

(יט) קְשִׂיטָה – מָעָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם, הָיוּ קוֹרִין לְמָעָה "קְשִׂיטָה" (ר"ה כ"ו ע"א) (וְתַרְגּוּמוֹ "חוּרְפָן", טוֹבִים, חֲרִיפִים בְּכָל מָקוֹם, כְּגוֹן "עֹבֵר לַסֹּחֵר") (בראשית כג,טז).

(כ) וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", אֶלָּא עַל שֵׁם שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ וְהִצִּילוֹ, קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ עַל שֵׁם הַנֵּס, לִהְיוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם נִזְכָּר בִּקְרִיאַת הַשֵּׁם; כְּלוֹמַר: מִי שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הוּא לֵאלֹהִים לִי, שֶׁשְּׁמִי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי" (שמות יז,טו); לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא עַל שֵׁם הַנֵּס – קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ, לְהַזְכִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ה' הוּא נִסִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב "אֵל" (מגילה יח ע"א). וְדִבְרֵי תּוֹרָה "כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כג,כט), מִתְחַלְּקִים לְכַמָּה טְעָמִים (שבת פ"ח ע"ב); וַאֲנִי לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בָּאתִי.


הערות

עריכה
  1. ^ רש"י רואה ב"מנחה" הזאת רק אות לברכת שלום. והוא מתרגם קודם את המושג ואחר כך את המלה שבפסוק.
  2. ^ כפי הנראה תואר (מלטינית infantix* או כדומה), המציין את החיה, היולדת ולדות.