פסיקתא רבתי/יב
פרשה יב - פיסקא זכור עריכה
זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ"ה י"ז). ילמדנו רבינו העובר בין הקברות כיצד הוא חייב לברך ברוך היודע מספר כולכם אעפ"י שיש מרבותינו אומרים כך הוא חייב לברך ברוך אשר ברא אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להעמיד אתכם בדין: מעשה בר' חייא ור' נתן שהיו מהלכים בבית הקברות ובירך אחד מהם ברוך היודע מספר כולכם אמר לו חבירו וכי יודעים המתים מאומה אמר לו חבירו אין בין המתים לחיים אלא דיבור בלבד שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (תהלים קמ"ט ה'): הרי צריך אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה (משלי י' ז') אמר ריש לקיש כשהקב"ה מזכיר לצדיק הוא מזכירו לטובה שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה (בראשית י"ח י"ז) מהו אומר ואברהם היו יהיה [לגוי גדול ועצום וגו'] (שם שם י"ח) וכן משה כשהקדוש ברוך הוא מזכירו מזכירו לטובה ויזכור ימי עולמים משה עבדו [וגו'] (ישעיה ס"ג י"א) אבל כשיבא להזכיר הרשע הוא מזכירו לרעה ומי היה זה זה היה עמלק שבשעה שבא לעשות מלחמה עם ישראל מה הקב"ה אמר למשה כתוב זאת זכרון בספר (שמות י"ז י"ד) אמר לו משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהם זכרון אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך זכרונם של צדיקים כדי ליתן להם מתן שכר לעתיד לבא זכרונם של רשעים כדי ליפרע מהם ולמחות את שמם ממה שקראו בעניין זכור את אשר וגו' תמחה את זכר עמלק: [זכור וגו'] כך פתח רבי תנחומא בי ר' אבא בשם רבי תנחום בר חנילאי זה שאמר הכתוב זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב י"ג י"ב) איוב אמר הפסוק הזה כנגד כל חביריו בשעה שאירעו בו אותן היסורים והיו מקשים כנגדו דברים קשים אמר להם איוב זכרוניכם משלי אפר מה אתם מתעים את הבריות שהם רואים אתכם וסבורים שאתם צדיקים כאברהם שמשל עצמו באפר שנאמר אנכי עפר ואפר (בראשית י"ח כ"ז) ואין אתם אלא לגבי חומר גביכם כדור המבול וכאותם שכתב בהם והחמר היה להם לחומר (שם י"א ג'): דבר אחר זכרוניכם משלי אפר מדבר כנגד ישראל שאמר להם הקב"ה אני מצווה לכם שתהיו מזכירים שנים זכרונות שנאמר זכור את אשר עשה וגו' תמחה זכר עמלק וגו' הרי שנים אלא הוי יודעים שאם אין אתם עתידים להיות זוכרים אותם וקוראים בכל שנה שאני מחזיר אתכם לשיעבודם של מצרים לגבי חומר גביכם כעניין שנאמר בחומר ובלבנים (שמות א' י"ד) הוי זכור את אשר עשה לך עמלק: ד"א זכור כך פתח רבי תנחומא בי רבי בשם רבי אייבו זה שאמר הכתוב אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך (תהלים ל"ב ט') הקדוש ברוך הוא אומר לישראל ישראל יהא בכם בינה אל תהיו כסוס שאין בינה בו מה עסקו של סוס אדם הולך ליתן עליו תכשיטים או ליתן לו מאכל והוא עוקם צוארו ומבעטו וכן אף הפרד ואתם אל תהיו כן אלא יהי בכם בינה (כשנכנסו) [כשתכנסו] לארץ היו זכורים לפרוע לטוב (טובתן) [את טובתו] ולרע את (רעתן) [רעתו] כיצד כתב לא תתעב אדומי (דברים כ"ג ח') למה כי אחיך הוא (שם) בין טוב ובין רע אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גרים הייתם בארצו (שם) בין טובים בין רעים עשיתם אצלם כמה שנים אבל עמלק זכור את אשר עשה לך עמלק: ד"א זכור [כך] פתח בו רבי תנחומא בי רבי זש"ה יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח (תהלים ק"ט י"ד) אינו אומר עון אביו אלא עון אבותיו אתה מוצא עשו הרשע שלא חטא על ישראל בלבד אלא הרבה [חטא] חטא על הקב"ה חטא על ישראל חטא על אחיו חטא על (אמו) [אביו] חטא על אברהם יזכר עון אבותיו כיצד חטא על הקדוש ברוך הוא שרף את התורה ושרף את הבית המקדש חטא על ישראל שרף הרג והגלה חטא על אחיו יקרבו ימי אבל אבי [ואהרגה את יעקב אחי] (בראשית כ"ז מ"א) וברח מפניו חטא על (אמו) [אביו] הלך ונשא עובדות עכו"ם והיו מעשנות לפני עכו"ם ויצחק מריח וכהו עיניו שנאמר ותכהין עיניו מראות (שם שם א') חטא על אברהם זקינו שאמר לו הקב"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום (שם ט"ו ט"ו) והיה אברהם ראוי להזקין ולהאריך שנים ומפני עשו הרשע נתקצרו ימיו א"ר אבהו יצא עשו לשדה בן חמש עשרה ובא על נערה מאורסה ושפך דמים ויבא עשו מן השדה (שם כ"ה כ"ט) וכתיב אם בשדה ימצא האיש הנערה המאורשה (דברים כ"א כ"ה) והוא עיף (בראשית שם) ששפך דמים דכתיב עייפה נפשי להורגים (ירמיה ד' י"ג) כיון שעשה כן נסתלק אברהם למה [אמר הקדוש ברוך הוא] אמרתי ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה (בראשית ט"ו ט"ו) איזה שיבה טובה זו שיהיה אברהם עומד ורואה בן בנו מגלה עריות ושופך דמים לפיכך מיד שעשה נסתלק אברהם יעקב היה יושב ומבשל עדשים בא עשו ואמר לו מה ראית להיות יושב ומבשל עדשים ואמר לו מפני שמת זקני ואני יושב ומתאבל ומצטער כדי שיהא יודע היאך נצטערתי עליו וכשיחיו המתים לעתיד לבוא יהא (אוהבים) [אוהבי] אמר לו שוטה כך אתה סובר משאדם מת וכלה בקבר שעתיד לחיות והוא כפר בתחית המתים הנה אנכי הולך למות (בראשית כ"ה ל"ב) אמר לו ועוד הבכורה שאתה סבור יש בה כלום תן לי קערה אחת מן העדשים האלו ואני נותנה לך ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים [וגו'] ויבז עשו את הבכורה (שם שם ל"ד) (למה) [לא] עשה אלא שמכרה לו התחיל מבקש (להורגה) [להרגו] וקבל לאביו הכי קרא שמו יעקב [וגו'] את בכורתי לקח (שם כ"ז ל"ו) הרגישה רבקה שהוא שוטנו ואמרה ליעקב ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך (שם שם מ"ג) הרי יעקב עומד ומניח את אביו ואמו ויצא בגולה מפניו במקומות שלא היה מכיר ועושה עשרים ושתים שנה חוץ מאביו נמצאת אומר כשם שחטא על (אמו) [אביו] ועל זקינו כך חטא על אחיו אמר דוד רבש"ע יזכר עון אבותיו: וחטאת אמו אל תמח מהו חטאת אמו רבי יהודה אומר שעה שהוא יוצא ממעי אמו חתך מיטרין שלה כה אמר ה' על שלשה פשעי אדום [וגו'] ושחת רחמיו (עמוס א' י"א) ור' נחמיה אומר [גרם לה שלא תעמיד י"ב שבטים ורבותינו אמרו] מהו וחטאת אמו שהוציאו אותה בלילה כשמתה מפניו והיא ציותה כן אמרה יעקב הצדיק בני אינו כאן יצחק הצדיק בעלי יושב בבית מפני שכהו עיניו יוציאני ביום ויהיה רשע הזה הולך לפני מיטתי ויהיו אומרים אוי מן הדר שזה הניק לכך ציותה להוציאה בלילה מפני שכשהיו האמהות מתות היו יוצאות ביום והיה נעשה להם פומבי והיה הכל באים וגומלים לחם חסדים א"ר יוסי בן חנינא וזו מפני שהוציאוה בלילה לא נכתבה מיתתה כשל שרה שנאמר ותמת שרה וגו' (בראשית כ"ג ב') ותמת דבורה מנקת רבקה (שם ל"ה ח') דבורה נתפרסמה מיתתה א"ר אבא בשם רי יוסי בן חנינא לפי שלא נעשית לה פומבי כאימהות לא נתפרסמה מיתתה אף הכתובים לא פירסמו מיתתה וחטאת אמו אל תמח וזכר חטאת אמו אמר הקב"ה הכל (שלימי) [שלמו] לו כל רע אביו שילם לו כל רע אמו (שלימו) [שילמה] לו כל רע זקינו (שלימו) [שילם] לו כל רע אחיו שילם לו כל רע אני (שילם) [משלם] לו כל רע שעשה בביתי הוו זכורים לו למחות את שמו מן העולם זכור את אשר עשה לך עמלק [וגו'] תמחה את זכר עמלק: דבר אחר זכור זהו שאמר הכתוב גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד (תהלים ט' ו') גערת גוים אלו האומות שהם יועצים עצות רעות בכל שעה על ישראל והקדוש ברוך הוא מבטלם (עצתם) איבדת רשע זה המן הרשע שנשתייר מזרעו של עמלק וביקש לכלות את ישראל שמם מחית לעולם ועד תמחה את זכר עמלק. זכור את אשר עשה לך עמלק: ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמות י"ז ט') מכאן שצריך אדם לחלק כבוד לתלמידיו כמותו. אנשים צדיקים כמה דאת אמר וישארו שני אנשים במחנה וגו' (במדבר י"א כ"ו). ד"א אנשים גבורים. וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה [ומטה האלקים בידי] (שמות שם) משה אמר ליהושע צא והלחם בעמלק ואנכי נצב על ראש הגבעה א"ר יצחק לליסטים שנכנסו לעיר יצאו חיל להלחם עמהם היה שם בן אלמנה אחת אמר להם הריני עולה לראש הגג ואהיה צופה ואתם נלחמים צא הלחם ואנכי נצב על ראש הגבעה: ד"א ואנכי (עומד) [נצב] אין כתיב כאן ואני [עומד] אלא ואנכי [נצב] (בזכות) אנכי בזכות התורה (עומד) [נצב] בזכות הדינים דכתיב נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (ישעיה ג' י"ג): ראש בזכות האבות כי מראש צורים אראנו (במדבר כ"ג ט'): הגבעה אילו האימהות שנאמר ומגבעות אשורנו (שם) והמטה בזכות (משה והאלקים) [מטה האלקים] (אילו) [אולי] נוכל לעמוד בו למה כשאנו באים בזכות האבות כך הם באים בזכות האבות: ד"א למה אמר משה ליהושע צא הלחם מפני שהוא מבני בניה של רחל אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך [וגו'] ולא ירא אלקים (דברים כ"ה י"ח). ד"א למה עשו נפל ביד יוסף אלא יוסף קטן בן זקונים ועשו הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א' ב') יבא עשו הקטן (שקראתו) [שקראתי] ויפול ביד יוסף הקטן: ד"א כל השבטים נשתתפו במכירתו של יוסף לפיכך אין אחד מן השבטים (יכלו) [יכול] להזדווג לו שאינם יכולים לישא וליתן עמו. ד"א עשו היה בכור ובמעשיו הרעים איבד את בכורתו יוסף הוא היה הקטן ובמעשים הטובים זכה לבכורה יבואו מעשיו הטובים ויפרעו מן עשו שהיה בכור ואיבד את בכורתו במעשים הרעים. ד"א יוסף הודה בתחיית המתים פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות י"ג י"ט) ועשו כפר בתחיית המתים הנה אנכי הולך למות וגו' (בראשית כ"ה ל"ב) אמר הקדוש ברוך הוא יבא יוסף שהודה בתחיית המתים ויפרע מן עשו שכפר בתחיית המתים: ד"א יוסף גדל בין שני רשעים בין פוטיפר [ופרעה] ולא למד ממעשיהם עשו גדל בין ב' צדיקים ולא למד ממעשיהם אמר הקב"ה יבא יוסף שגדל בין ב' רשעים ולא למד ממעשיהם ויפרע מן עשו שלא למד ממעשיהם. ד"א יבא יוסף ששילם לאחיו טובה תחת רעה ועשו שילם רעה תחת טובה אמר הקדוש ברוך הוא יבא יוסף וכו'. ד"א יוסף נתן נפשו על כבודה של אמו ועשו ביקש להרוג את אמו [ביציאתו חתך מטרין של אמו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עובדיה שם) אמר הקב"ה יבא יוסף שנתן נפשו על כבודה של אמו ויפרע מן עשו שביקש להרוג את אמו] והיכן מצינו ביוסף שנתן נפשו על כבודה של אמו אלא כשחזר יעקב לבא לבית אביו כיון שבא לפגוע בעשו מה עשה העביר את בניו ואת האמהות והייתה כל אחת ואחת היא ובניה עוברות ומשתחוים לפני עשו שנאמר ותגשן השפחות וילדיהן ותשתחוין ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו (בראשית ל"ג ו' וז') אבל ברחל ראה מה כתיב ואחר נגש יוסף ורחל (שם) ותשתחוין רחל ויוסף אין כתיב כאן אלא יוסף ורחל למה כן אמר אין אשה בעלת נוי כאמי והרשע הזה חשוד על העריות נתן עצמו ראשון ועמד לו לפניה שלא יראנה עשו הוא שאביו מקלסו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (שם מ"ט כ"ב) מהו עלי עין (שכיסתה) [שכסית] עינו של אותו רשע מאימך: ד"א עשו טינף עצמו בעריות ובשפיכות דמים מה שדרש ר' אבוה בן [חמש] (שבע) עשרה שנה וכו' ויוסף גדר עצמו מן העבירה ומן שפיכת דמים מן הערוה וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וגו' (שם ל' ח') ומן שפיכת דמים שנאמר אתם חשבתם עלי רעה וגו' (שם נ' כ') ולפיכך יפול זה ביד זה: דבר אחר עשו ביקש להרוג את אחיו על רדפו בחרב אחיו (עובדיה שם) ויוסף מנחם את אחיו וזנם וכילכלם וינחם אותם וידבר על לבם אנכי אכלכם אתכם (בראשית נ' כ"א) לפיכך יפול זה ביד זה. ד"א בעמלק כתיב ולא ירא אלקים וביוסף כתיב את האלקים אני ירא (שם מ"ב י"ח) א"ר יהושע בן לוי אף לעתיד לבא עתידין ראשי השבטים להזדווג עם שרו של עשו ואינו נופל בידם וכיון ששרו של יוסף בא ומזדווג לו מיד הוא נופל לפניו למה שכל אחד ואחד כשבא להזדווג לו מיד הוא מסלקו בתשובות לראובן אומר נחשדת על אשת אביך לשמעון וללוי אומר אף אתם הרגתם את שכם וליהודה אומר אף אתה נחשדת על כלתך ולכל השבטים הוא מסלק לומר אתם מכרתם את אחיכם כיון ששרו של יוסף בא להזדווג לו מיד נופל לפניו שאין לו מה להשיבו והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א' י"ח) ומיד ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו (שם) הנה היו כקש [אש] שרפתם [לא יצילו את נפשם מיד להבה] (ישעיה מ"ז י"ד) עם שרי כל השבטים יכול שרו של עשו לישא וליתן אבל עם יוסף אינם יכולים להציל נפשם מיד להבה: ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וגו' עד ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' ניסי (שמות שם) (ניסית) [ניסנו] אינו אומר כאן אלא ה' ניסי בזכותו נעשו הניסים. ד"א [ה' ניסי] את ניסי ואנא ניסיהון דבניך. דבר אחר ה' ניסי שגדלם כנס הזה של הספינה: ד"א ה' ניסי א"ר יהושע הכהן ברבי נחמיה למלך שהכעיסתו אשתו כעס עליה וירד לשוק והלך לו אצל הזהבי עשה לה קוזמין ומה בשעה שהכעיסתו עשה לה קוזמין כשהיא עושה רצונו על אחת כמה וכמה כך אם בשעה שהיו מכעיסים ואומרים היש ה' בקרבינו אם אין (שם שם ז') עשה להם ניסים ה' ניסי בשעה שהם עושים רצונו על אחת כמה וכמה. וידי משה כבידים (שם) ר' יהושע אמר יקרו ידיו של משה מרוב עונותיהם של ישראל שאמרו היש ה' [וגו'] ורבי אבהו אמר שהיו ידיו של משה כבידות כשתי כדים של מים ותלויות בהם א"ר ברכיה הכהן בי רבי אמר הקדוש ברוך הוא (כבדותיהם) [כבדות הם] עלי ידיו של משה הם קבלו את התורה הם קבלו את לוחות הברית הם קבלו עשרת הדברות הם הביאו על פרעה עשר מכות הם קרעו את הים והוליכו את ישראל: וידי משה כבידים ויקחו אבן לא היה כסת או כרים יקרים ליתן תחתיו אלא אבן א"ר אחא להודיעך כשישראל בצרה אף גדוליהם מצטערים עמהם: ואהרן וחור תמכו בידיו אהרן בזכות הכהונה וחור בזכות המלכות: מזה אחד ומזה אחד בזכות הדברות שכתב מזה ומזה הם כתובים (שם ל"ב ט"ו): ויהי ידיו אמונה מהו אמונה בזכות ידיו של משה ובצער שנצטערו עמלק נופל לפניהם ואין שמשו שוקעת ומשתייר מזרעו (ואימתי שמשו שוקעת ומשתייר מזרעו:) ואימתי שמשו שוקעת וביצתו מתקעקעת וזרעו משתרש מן העולם כשתבוא אותה שכתב בה ויהי אומן את הדסה (אסתר ב' ז') הה"ד ויהי ידיו אמונה מהו עד בא השמש (כשתבוא) [כשיבא] אומן שמשו באה. [ויחלוש וגו'] וישרש יהושע אינו אומר כן אלא ויחלוש יהושע את עמלק כזה שחולש ומשתייר (ויחלוש יהושע את עמלק). ויאמר כי יד על כס יה א"ר אליעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל ואמר מי אתה (שמואל ב' א' י"ג) ואמר בן איש גר עמלקי אנכי (שם) ולא קיבלו דוד א"ר יצחק דואג האדומי היה. ד"א כי יד על כס יה א"ר אבא בר כהנא כל זמן שזרע של עמלק קיים כביכול כאילו הפנים מכוסות נעקר זרעו מן העולם נתגלו הפנים שהיו כאילו מכוסות ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל' כ'). ד"א כי יד א"ר יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרוס כיון שפשט ידיו של עמלק בכסאו של הקדוש ברוך הוא והייתה ירושלים כסא ה' (ירמיה ג' י"ז) מיד הוא נעקר מן העולם כתוב אחד אומר מלחמה לה' בעמלק (שמות שם) וכתב אחד אומר תמחה את זכר עמלק עד שלא פשט ידו בירושלים תמחה את זכר עמלק כיון שפשט ידו מלחמה לה' בעמלק. ד"א על כס יה ה' אינו אומר כן אלא יה א"ר לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם נעקר זרעו של עמלק הכסא שלם והשם שלם אמר דוד האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים ט' ז') מה כתב אחריו וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם שם ח'): ד"א זכור כך פתח ר' תנחומא בי רבי השב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' (תהלים ע"ט י"ב) ירמיהו אומר תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם (איכה ג' ס"ד) ודוד אמר השב לשכנינו שבעתים אל חיקם ר' יהודה ור' נחמיה ר"י אומר אמרו ישראל רבון העולמים מה שעשו לנו תשיב להם כמעשה ידיהם ומה שעשו במקדשך השב לשכנינו שבעתים אל חיקם אמר ר' שונ' אין חיק אלא בית המקדש ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה (יחזקאל מ"ג י"ד) ורבי נחמיה אומר אמרו ישראל רבש"ע מה שעשו בנו תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם ועל ששרפו תורתך שכתב בה מזוקק שבעתים (תהלים י"ב ז') השב לשכנינו שבעתים אל חיקם א"ר חנינא בן שלום ור' יהושע דסיכנן בשם ר' יהושע בן לוי מהו שכתב אל חיקם חרפתם מלמד שהיו מחתכים את המילה שנתונה בחיק ומזרקים אותה למרום ומחרפים ומגדפים ואומרים כלפי מעלה בזו חפצת הרי היא מושלכת לך לפניך ומניין אתה למד ממה שכתב למעלה מן הענין ושלחה ידה והחזיקה במבושיו (דברים כ"ג י"א) ומה כתב אחר העניין זכור את אשר עשה לך עמלק: ד"א זכור רבותינו [מן הדרום] בשם ר' שמואל (מן הדרוש) פותחים בפרשה הלא ידעת אם לא שמעת גם מאז לא פתחה אזנך כי ידעתי בגוד תבגוד [ופשע מבטן קרא לך] (ישעיה מ"ה ח') מדבר כנגד עמלק וכנגד המן שבא מחלציו של עמלק אמר הקב"ה רשע שבעולם נזדווגת לבניי גם לא ידעת בנסים שעשיתי להם במצרים היך כמה דכתיב וידעו מצרים כי אני ה' (שמות י"ד ד') גם לא שמעת בניסים שעשיתי להם בים שמעו עמים ירגזון (שם ט"ו י"ד) גם מאז לא פתחה אזנך לא שמעו שירה שאמרו לי בניי בים אז ישיר משה ובני ישראל (שם שם א') אמר לו הקדוש ברוך הוא ידעת ושמעת אלא שאתה קשה עורף כי ידעתי בגוד תבגוד ולא מעכשיו אתה קשה עורף אלא עד שאתה במעי אמך ופושע מבטן אלא בחייך אומן מסור לך ומה אני מכין לך לתלות אותך בקורה שנאמר קורא לך. א"ר ושל חמשים אמה ומניין קורא ל"ך ל' שלשים כ' עשרים הרי חמשים הוי זכור את אשר עשה לך עמלק: ד"א זכור אמר ר' ברכיה בי ר' למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והיה לו כלב אחד יושב ומשמר את הפרדס בא בנו של אוהבו של מלך לגנוב מתוך הפרדס עמד אותו הכלב ונושכו כשהיה המלך מבקש לבנו שלא להזכיר לבנו של אוהבו שרצה לגנוב מתוך הפרדס שלו היה אומר לו זכור מה שעשה לך אותו הכלב כך ישראל חטאו ברפידים ואמרו היש ה' בקרבנו (שם י"ז ז') ומיד בא הכלב ונשכו זה היה עמלק שנאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שם שם ח') וכשהיה הקדוש ברוך הוא מבקש להזכיר ישראל החטא שחטאו ברפידים היה אומר זכורים אתם לאותו עמלק שבא עליכם זכור את אשר עשה לך עמלק. אשר קרך ר' יהודה ור' נחמיה ורבותינו ר' יהודה אומר אשר קרך בדרך מה עשה עמלק הרשע סיפר ייחוס שמותם של ישראל ממצרים והיה עומד לו לחוץ ענני כבוד וקורא לכל אחד ואחד בשמו ואומר פלוני בן פלוני צא שאני מבקש לעשות עמך סחורה (ומיד ויצא) [והיה יוצא] והוא הורגו זה אשר קראך ורבי נחמיה אומר אשר קירך אשר טימאך כעניין שנאמר אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כ"ג י"א) ורבותינו אמרה אשר קירך הפשירך עשה אותך קר כמים כעניין שנאמר מים קרים על נפש עיפה (משלי כ"ה כ"ה) א"ר הונא למה"ד לאמבטי רותחת שהיו הכל בורחים הימנה בא אחד וקפץ לתוכה והפשירה מיד באו הכל ורחצו (לתוכה) [בתוכה] כך ישראל כיון שיוצאים ממצרים היו בורחים מהם שמעו עמים ירגזון אז נבהלו וגו' (שמות ט"ו י"ד וט"ו) בא עמלק והפשירם. [ויזנב בך] מהו ויזנב בך מכת הזנב לשון נקי משמואל אתה למד וישסף שמואל את אגג (שמואל א' ט"ו ל"ג) ר' יצחק אמר סירסו כאשר שיכלה נשים חרבך כך תשכל מנשים אמך (שם) אמר לו כשם שעשית לישראל במצרים כך עשיתי לך (שהייתי) [שהיית] מסרס אותם ומושיב את נשיהם עגונות. ד"א וישסף ר' אבא בר כהנא אומר היה מחתך מגופו כזתים ומאכיל לנעמיות הוא שכתב אמר להם הקב"ה בני אין לכם אלא להיות (קוראות) [קוראים] פרשת עמלק בכל שנה ומעלה אני (עליהם) [עליכם] כאילו אתם מוחים שמו מן העולם אמר רבי יצחק אנו מוצאים שביקש יהושע למחות את זכר עמלק שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב (שמות י"ז י"ג) אמר הקדוש ברוך הוא חייך עד עכשיו שאול המלך עתיד לעמוד מבנימין ולשרש ביצתו של עמלק שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן בעממיך וגו' (שופטים ה' י"ד):