רי"ף על הש"ס/כתובות/דף כה עמוד ב

הלכות רב אלפס

אמר רב הונא הכל משהין לפני השמש חוץ מבשר ויין אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה ויין ישן בתקופת תמוז אמר רב ענן בר תחליפא הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואייתו ליה תבשילא דארדי ואי לאו דיהיב לי מיניה איסתכני ור"פ אמר אפי' תמרתא דהינוניתא כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא:

אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא לשמעיה וחד ספי מחד מינא מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה:

ועושה בצמר. בצמר אין בפשתים לא מתני' מני רבי יהודה היא דתניא אין כופין אותה לעמוד לא לפני אביו ולא לפני בנו ולא ליתן תבן לפני בקרו אבל כופה ליתן תבן לפני בהמתו ר' יהודה אומר אף אינו כופה לעשות בפשתן מפני שהפשתן מסריח הפה ומשרביט השפתים ודוקא בכתנא רומאה:

ר' אליעזר אומר אפי' הכניסה:

אמר רב מלביו אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' אליעזר:

מתני' רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום:

גמ' רשב"ג היינו (נ"א ת"ק ) רבי אליעזר איכא בינייהו דמיטללא בגוריתא קיטנייתא אי נמי בנרדשיר למאן דאמר שהבטלה מביאה לידי זימה הא נמי מביאה לידי זימה ולמאן דאמר מביאה לידי שעמום הא אין מביאה לידי שעמום וכבר אפסיקא הלכתא כרבי אליעזר דחייש לזימה:

מתני' המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת והתלמידים היוצאין ללמוד תורה שלא ברשות ל' יום והפועלים שבת אחת עונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לל' יום הספנין אחת לששה חדשים

רבנו ניסים (הר"ן)

מותר והא דאמרינן בסדר אליהו רבה גבי אותו תלמיד שמא הבאת לו את הפך ונגע ביך או את השמן ונגע ביך היינו לומר שמתוך כך נגע ביך הא לאו הכי אין איסור בדבר וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר אבל משמו של רש"י ז"ל אמרו דאסור ליטול ממנה כל דבר והא דדביתהו דשמואל לאו דיהבה ליה ממש אלא מוזגת ולעשות היכר בדבר מניחתו על השלחן בשמאל כדביתהו דאביי דמנח ליה אכובא ואידך אשרשיפא ואבי סדיא:

הכל משהין לפני השמש: המשמש בסעודה ואוכלים לפניו ושוהין מלהאכילו עד שיקומו הקרואין:

חוץ מבשר שמן כו': שמתאוה להם ומצטער:

בתקופת תמוז: שריחו חזק וחום היום מחרחר בו כארס:

תבשילא דארדי: מין כמהין ופטריות:

אסתכני: הייתי מסוכן לאוחזני בולמוס מחמת תאות רעבוני:

תמרתא דהנוניתא: תמרה שמנה כמו [שבועות דף מז ב] קרב לגבי דהינא ואידהן:

כל דאית ליה ריחא או קיוהא: דהיינו קיהיון שינים אגרוע"ר בלע"ז מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל:

חד ספי: מאכיל את השמש מכל מין ומין:

וחד ספי ליה ממין אחד: בתחלת סעודה לשובע ומשאר המינין משהה עד שיגמור סעודתו:

אין כופין אותה לעמוד לפני אביו ולא לפני בנו: כשאין סמוכין על שלחנו מיירי דאילו בסמוכין חייבת מדאמרי' לעיל בגמ' [דף סא א] קמי אורחי ופרחי מאן טרח דמשמע שהיא חייבת לטרוח לפני כל בני הבית הסמוכין עליו:

ולא ליתן תבן לפני בהמתו אבל נותנת תבן לפני בקרו: כך גי' רש"י ז"ל ופירש דבהמתו היינו סוס וחמור שהם מזויינים צוהלים לרביעה אבל בקר אינו להוט אחר רביעה ואין יצרו ניכר כ"כ לפיכך אין אשה נסתת לו והרי"ף גריס בהפך ולתרוייהו איכא למידק מדתניא בפרק בתרא דנדרים (דף פא ב) קונם שלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני בקרך אינו יכול להפר ואי משועבדת ליה ליתן או לפני בהמתו או לפני בקרו אמאי אינו יכול להפר אדרבה לא היה צריך להפר דכיון דמשעבד' ליה לא חייל נדרה י"ל דהכא בשלא הכניסה לו שפחות אבל התם בשהכניסה [לא משעבדא ליתן לבקרו או לבהמתו הלכך אינו יכול להפר] והיינו דתניא בההיא שלא אציע מטתך שלא אמזוג לך את הכוס א"צ להפר ולא קתני שלא אופה ושלא אבשל משום דכיון שהכניסה אינה חייבת בהן ואפ"ה חייבת במזיגת הכוס והצעת המטה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שמנה נותנת תבן לפני בהמתו בעניות בהלכות אישות:

משרביט: פושט כמין שרביט עד שנעשות גדולות שהיא צריכה לשרות החוט ברוק (תמיד):

הלכה כר' אליעזר: ומיהו משמע שאינה חייבת לעשות משקל חמש סלעים אלא כדי שלא תהא יושבת ובטלה ויש אומרים דמלאכתה דידה הויא דכיון שאין מחייבין אותה אלא כדי שלא תבא לידי זימה כל שעושה בין לאחרים בין לעצמה אזל ליה ההוא טעמא אבל הרשב"א ז"ל כתב דמסתברא דלא עדיף מהעדפה דעל ידי הדחק דהויא דבעל אע"פ שעושה מרצונה ולא מתורת חיוב ולא ידעתי מהו דכל העדפה ברצונה נעשית ואעפ"כ הקנוה לבעל תחת מעה כסף ואפילו העדפה שע"י הדחק למי שפוסק כן ומה ענין זה לכאן אבל קרוב הדבר לומר שאם תהא מלאכתה לעצמה כיון שלא תצטריך לחשוב עם הבעל תתבטל ותבא לידי זימה:

לידי שעמום: שגעון:

היינו תנא קמא: ר' אליעזר מה לי לידי זימה מה לי לידי שעמום:

דמטללא בגוריאתא קטניתא ונרדשיר: משחקת בכלבים ושחוק שקורין אשקקי"ש:

לידי זימה איכא לידי שעמום ליכא: דאין שעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי:

וכבר איפסיקא הלכה כרבי אליעזר דחייש לידי זימה: הילכך מדיר את אשתו ממלאכה אע"פ שהיא רשאה לטייל בגורייתא ונרדשיר יוציא ויתן כתובה:

מתני' המדיר את אשתו: כגון דאמר יאסר הנאת תשמישיך עלי אבל אמר הנאת תשמישי עליך לא איתסרא דקמשועבד לה דכתיב ועונתה לא יגרע והכי מוקמינן בנדרים בפרק ואלו מותרים (דף טו ב):

בש"א שתי שבתות: אם הדירה שתי שבתות תמתין ואם יותר יוציא ויתן כתובה:

התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום: פירשו בתוספות שלשים יום שוהין חוץ לעירן אם צריכין ללמוד בעיר אחרת וביום שלשים ואחד יהיו בעירם אפילו אם אותו יום יחזרו לצאת להיות שלשים יום בחוץ וכן פועלים שהולכין לעיר אחרת ועומדין שם כל השבוע למלאכתם דהיינו ז' ימים ובשמיני יחזרו לביתם וכן לעולם דהיינו עונה האמורה בתורה לגבי תלמידים ופועלין הצריכין ללמוד ולעשות מלאכתן בעיר אחרת אבל תלמידים העומדים בעירם עונתם מערב שבת לע"ש כדאיתא בגמרא [דף סב ב] ופועלים נמי העושים בעירם עונה שלהם שתים בשבת כדתנן בסמוך בהך מתני':

עונה האמורה כו' הטיילין: מפרש בגמרא:

החמרין: שיוצאים לכפרים להביא תבואה למכור בשוק:

הגמלים: סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק:

ספנים: פורשים לים הגדול לקצוי הארץ ולפי מה שכתבתי הוא הדין דהיינו דלעיל נמי הוי עונה האמורה בתורה לתלמידים ל' יום ולפועלים שבעה והאי דלא תנא ברישא עונה האמורה בתורה משום דלא אפשר דהיכי ליתני עונה האמורה לתלמידים שלשים יום ולפועלים שבעה ימים כי היכי דקתני סתמא בכל הנך הטיילין בכל יום כו' אם כן הוה משמע אפילו בתלמידים ובפועלים העושים בעירם אבל גמלים וחמרים וספנים מסתמא משמע דחוץ לעירם מיירי שהרי דרכם בכך וטיילים ופועלים דקתני סתמא היינו בעירם ומש"ה תנא פועלים ותלמידים קודם העונה האמורה בתורה לאשמועינן דסתמא אין עונתן כך. ובגמ' [דף סב א] פרכינן עלה דמתניתין היכי תנן הפועלים שתים בשבת והא תניא אחת בשבת אמר רבי יוסי בר חנינא לא קשיא כאן שעושין מלאכתן בעירן כאן שעושין מלאכתן בעיר אחרת תניא נמי הכי הפועלים שתים בשבת במה דברים אמורים בשעושין מלאכתן בעירן אבל העושין מלאכתן בעיר אחרת אחת בשבת. ויש להקשות אדפריך מברייתא ליפרוך ממתני' גופא דקתני רישא שבת אחת י"ל דלא מצי למיפרך מינה דרישא פשיטא דמיירי בעושין מלאכתן בעיר אחרת מדקתני יוצאין אבל ברייתא לא משמע ליה הכי דא"כ היכי קתני אחת בשבת דמשמע דעונתן ביום השביעי דהא מתני' קתני פועלים שבת אחת ומשמע דעונתן ביום שמיני ומשנינן דברייתא בעושין מלאכתן בעיר אחרת וחוזרין כל יום לביתם ומפני שיש להם טורח הדרך אין עונתן אלא אחת לשבעה ימים אבל סיפא דמתני' איירי בעושים מלאכתן בעירן ואין להם טורח הדרך ומש"ה הויא עונתם שתים בשבת ורישא דמתניתין דקתני שעונתן אחת לשמנה ימים מיירי בעושים מלאכתן בעיר אחרת ואין חוזרין לביתם עד יום שמיני ולפי זה נמצאו שלש מדות בפועלים ואין שטה זו מחוורת בעיני דא"כ היכי תני יוצאין שלא ברשות כיון דעונה שלהם כך ובגמרא נמי אמרינן [דף סב ב] זו דברי רבי אליעזר אבל חכמים אומרים יוצא אדם לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות אלמא אין זו עונה קבועה אלא אם שתי שנים או ג' לפי צורך לימודם לפיכך נראה יותר דרישא דמתני' הכי קאמר דתלמידים ופועלים מתוך שדרכן שצריכין ללכת חוץ לעירן יכולין לבטל עונתן תלמידים שלשים יום ופועלים שבת אחת ומש"ה בגמ' לא מצי פריך ממתני' ופריך מברייתא דקתני סתמא אחת בשבת דמשמע עונה הקבועה להם היא אחת בשבת ומשנינן דאין הכי נמי בעושין מלאכתן בעיר אחרת ולפי זה ג"כ אפשר לומר שג' מדות בפועלים שהעושין מלאכתן בעירן שתים בשבת ואם צריכין לצאת חוץ לעירם אחת לשמונה ואם מנהגם קבוע לעשות (היום) בעיר אחרת עונה הקבועה שלהם אחת בשבת ומיהו אם אירע להם צורך מלאכה יכולין לאחר עד יום שמיני דלא גרעי מעושים מלאכתם בעירם והרי"ף ז"ל לא כתב מסוגיא זו דגמרא כלום נראה שהוא סובר דפועלין שבת אחת דתנן במתני' היינו שעונתן אחת לז' ולפיכך נפטר מסוגיא זו בגמרא שאם העושים מלאכתם בעירם יוצאים שלא ברשות

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט