בבא בתרא צג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאי טעמא לאו משום דרובא הכי איתנהו לא אכולהו הכי איתנהו ת"ש שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו ידוע אם עד שלא נגחה ילדה או אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע לולד ואמאי לימא הלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה התם משום דמספקא לן דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתותא הפילה ואיכא למימר מאחורה אתא ומינגח נגחה והפילה הוי ממון המוטל בספק וכל ממון המוטל בספק חולקין לימא כתנאי שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישוך באין אומרים בידוע שזה נגחו וזה נשכו רבי אחא אומר גגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו לימא רב דאמר כר' אחא ושמואל דאמר כתנא קמא אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לתנא קמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא דלא אזלינן בתר חזקה אבל בתר רובא אזלינן ושמואל אמר לך אנא דאמרי אפילו לר' אחא עד כאן לא קאמר ר' אחא התם אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן ת"ש המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו ואפי' זרע פשתן אינו חייב באחריותן מאי אפי' לאו אפילו זרע פשתן דרובא לזריעה זבני ואפ"ה לא אזלינן בתר רובא תנאי היא דתניא המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו זרעוני גינה שאין נאכלין חייב באחריותן זרע פשתן אינו חייב באחריותן רבי יוסי אומר
רשב"ם
עריכהרישא מאי טעמא - הגיעו והלא אין לך מום גדול מגנב או קוביוסטוס ואפ"ה קנה לוקח ואע"ג דלא קבל עליו מומין בפירוש:
לאו משום דרובא - עבדי הכי איתנהו גנבים או קוביוסטוסין ולדעת כן קנאו הלוקח וכמי שקבל עליו דמי אלמא בממונא אזלינן בתר רובא וקשיא לשמואל דכיון דלא אזיל בתר רובא כפלגא ופלגא דמי וא"כ אמאי הגיעו הרי לא היה יודע הלוקח שהיה בו מום זה וסתם לוקח אעבד שפירא יהב זוזי כדאמר נמי לקמן אפירי שפירי יהב זוזי ומום מבטל כל מקח וממכר היכא דלא נודע ללוקח:
ומשני לא כולהו הכי איתנהו - גנבים וכמאן דאמר ליה מוכר בהדיא דמי שהרי יודע לוקח שהוא גנב:
ונמצא עוברה בצדה - ואין ידוע לב"ד ולא עדים יודעין אבל הם יודעין דלא קתני ואינו יודע והכי אמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף ב:) ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכוס אפילו ברי וברי כו':
אם עד שלא נגחה - השור ילדה ופטור בעל השור:
משלם - בעל השור:
חצי נזק לפרה - דשור תם משלם חצי נזק:
ורביע נזק לולד - משום דחצי נזק דולד הוי ממון המוטל בספק וחולקין ואליבא דסומכוס מוקמינן לה התם ולרב קפריך ואמאי חשיב ליה ממון המוטל בספק אליבא דרב דאזיל בממונא בתר רובא לימא הלך אחר רוב פרות שיולדות בן קיימא ואינן מפילות ופרה זו מן הרובא היתה והיה לה לילד בן קיימא כרוב פרות דעלמא והלכך ודאי השור נגחה בעודה מעוברת ומתוך כך הפילה וליחייב בעל השור חצי נזק לולד אלא ודאי רובא בממונא לאו כלום הוא אלא כי פלגא ופלגא דמי והלכך קאמר סומכוס חולקין דהוי ממון המוטל בספק ומיהו בדשמואל מודי סומכוס דאמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה שהרי לא נולד ספק במעשה כי הכא כדפרישית לעיל שהרי הדבר ידוע היאך היה המכר ולא הוי ממון המוטל בספק אלא כשנולד ספק בדבר שאין ידוע היאך היה המעשה:
ומשני התם משום דמספקא לן כו' - כלומר לעולם בממון הלך אחר הרוב והתם היינו טעמא דחשיב ליה ממון המוטל בספק משום דכי נמי אזלינן בתר רובא אכתי איכא ספיקא בהך נגיחת שור למפטריה דאיכא למימר מקמה כנגד פניה אתא השור ונגחה ומחמת ביעתותא קודם נגיחה הפילה שכך דרך להפיל מחמת פחד כמו מחמת נגיחה ממש וקי"ל (ב"ק דף נו.) המבעית חבירו פטור מדיני אדם וכ"ש בהמתו המבעתת לבהמת חבירו דגרמא בניזקין פטור:
מאחורה - ליכא ביעתותא דהא לא חזיא ועד דנגח לה אינה מפלת והלכך איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הוי ממון המוטל בספק וחולקין:
שור שהיה רועה ונמצא שור כו' - ולא גרסי' על גב הנהר ובתוספתא לא גרסי' ליה ופירוש תינוקות היה והאי דנקט שהיה רועה משום דדרך שוורים הרבה להיות לשם ואיכא לספוקי בשוורים טובא:
שזה - המת מנוגח:
אין אומרים כו' - דרבנן לא אזלי בתר אומדנא ואפי' ממון המוטל בספק לא הוי לשלומי פלגא דמאן לימא לן שזה נגחו הואיל ואיכא שוורים אחרים ולא דמי לשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין אנו יודעין אם נגח את הולד אם לאו ואפ"ה מחייבינן ליה פלגא דהתם היינו טעמא שהרי רואין שנגח את הפרה והעמד פרה על חזקתה והשתא הוא דילדה בשעה שאנו מוצאין עוברה בצדה:
ורבי אחא אומר כו' - בתר אומדנא אזיל בדיני ממונות והכי אמרינן בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות:
גמל האוחר - עסוק בתשמיש רביעה דאמרינן בבכורות (דף ח.) לגבי תשמיש גמל אחור כנגד אחור וסתם בהמות בשעת תשמיש משתגעות ומכין זכרים זה את זה (כך שמעתיה מרבינו זקני מ"כ) ואיכא דאמרי אוחר כמו נוחר ולא נהירא:
בידוע שזה הרגו - דמוחזק הוא בשעת רביעה להכות וכ"ש בשור המועד ליגח שנגח כבר שלש פעמים ורבותא נקט גמל אוחר אע"פ שמעולם לא נגח ונשך:
וחזקה - דהאי שור המוחזק ליגח:
כי הדדי נינהו - דמאן דאזיל בממונא בתר חזקה אזיל נמי בתר רובא:
בתר רובא אזלינן - דרובא עדיף מחזקה ואיכא למימר דרוב שוורים שבעולם נגחוהו ולכך פטור:
דהוא גופיה מוחזק - וכיון דהוא עומד בצדו אזלינן בתר אומדנא אבל בתר רובא דליתיה קמן לא אזלינן:
ת"ש - ממתני' המוכר פירות לחבירו כו' ומשום דאיצטריך לשנויי תנאי היא אקדמיה להאי לימא כתנאי דלעיל מקמי האי ת"ש:
מאי לאו האי - דקתני אפילו היינו רבותיה דאע"ג דרוב פשתן הנלקח בשוק לזריעה קונין אותו ואפ"ה לא אזלינן בתר רובא וקשיא לרב וליכא לתרוצי דהאי תנא בתר רובא דאינשי אזיל כדלקמן ולא בתר רוב זריעה שרוב בני אדם לוקחין פשתן לדברים אחרים למאכל ולרפואה והלכך אינו חייב באחריותן דאזלינן בתר רוב לוקחין והכי קתני אפילו זרע פשתן דסד"א ניזיל בתר רובא דזריעה וניחייב באחריותן אפ"ה אינו חייב דאזלינן בתר רובא דאינשי ולא תקשי לרב ליכא למימר הכי דאם איתא דרובא דאינשי חשוב רוב ורובא דזריעה כמאן דליתיה לא הוי ליה למיתני אפי' דממאי תיסק אדעתין למיזל בתר רובא דזריעה טפי מרובא דאינשי דליתני אפילו אלא ודאי הכי קתני אפילו זרע פשתן שהיה לנו לחייבו מן הדין משום דרובא דזריעה שהוא רוב גמור אפ"ה אינו חייב דבממונא לא אזלינן בתר רובא ומיהו אם לא מפני שמוצא תנאים דפליגי בדרב ושמואל גמרא הוה ליה לשנויי ע"י הדחק תנא דמתניתין אזיל בתר רובא דאינשי אבל כיון דאשכח תנאי ניחא ליה טפי לאוקומה כתנאי:
המוכר פירות לחבירו ולא צמחו - כגון זרעוני גינה כו' ולי נראה דלא גרסינן כלל בהך ברייתא המוכר פירות לחבירו ולא צמחו ויש ברייתא דוגמתא בתוספתא (רפ"ו) דקתני המוכר לחבירו זרעוני גינה שאין נאכלין כו' זרע גינה שאין נאכלין כלל חייב באחריותן אבל זרע פשתן דנאכל קצת לעולם אינו חייב כשמואל:
תוספות
עריכהאית להו וכיון דלא יצא הקול מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן להכי והא דאמר בהמגרש (גיטין דף פו. ושם) אתקין רב יהודה בשטרא דעבדי עבדא דנן מוצדק ופטיר ועטיר מכל עירורי מלכא ומלכתא כלומר אינו מוכתב למלכות אפי' לא כתב הוי מקח טעות כדאמר הכא אלא אתקין רב יהודה משום שופרא דשטרא. ר"ת:
איכא למימר מקמה אתא דמביעתותא הפילה. וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט דמביעתותא הפילה ואיתרע לה רובא דרוב מתעברות ויולדות והא מחמת נגיחה הפילה והוה מחצה על מחצה:
רבי אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים. הא דנקט גמל ולא נקט שור דאיירי ביה ת"ק רבותא אשמועינן דאפי' גמל שצנוע בתשמישו תלינן ביה כיון שבועט בשעה שאוחר והא דאמר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כד: ושם) והיכי מיעדי ליה דא"ל תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי כולי בקרך וכשיגח רביעית הוי מועד דתלינן ביה כל הנגיחות אומר ר"י דהיינו כרבי אחא אי נמי אפילו כרבנן ומיירי שבנגיחה רביעית נודע הדבר ע"י עדים שאותו עצמו היה שנגח שלש נגיחות והא דתנן בהמניח (שם דף לה:) זה אומר מועד הזיק וזה אומר תם הזיק כו' מודה רבי אחא שיש לתלות בתם כמו במועד כיון שגם התם רודף ואמרינן המע"ה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהח א מיי' פט"ו מהל' מכירה הלכה י"ג, סמ"ג לאוין קסח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף י':
ט ב מיי' פ"ח מהל' נזקי ממון הלכה י"ד, סמג עשין סו, טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ח סעיף ב':
י ג מיי' פ"ח מהל' נזקי ממון הלכה י"ד וכתנא קמא שאין אומרים בידוע וכו', [ רב אלפס ב"ק פרק ה דף כא ]:
ראשונים נוספים
לאו משום. דאיכא למימר דרובייהו דעבדים הכי איתנהו דגנבים וקוביוסטוסים נינהו וכשהלוקח לקחו ודאי היה ידע שפיר דהכי איתנהו וגמר וקנהו. אלמא דאזלינן בתר רובא בממונא וקשיא לשמואל:
ומשני לעולם לא אזלינן בתר רובא בממונא. והכא משום הכי הגיעו דכולהו עבדים הכי איתנהו ולעולם לא אזלינן בתר רובא:
ונמצא עוברה בצדה. מת:
משלם חצי נזק לפרה. דשור תם הוא:
ורביע נזק לולד. משום דמספקא לן אי קודם נגיחה ילדה ואם לאחר נגיחה ילדה. ואם איתא דאזלינן בתר רובא בממונא אמאי לא משלם אלא רביע בלבד לימא הלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדות שאין מפילות. והא ודאי מחמת נגיחה ילדה וחצי נזק מבעי ליה לשלומי לולד אלא ש"מ דלא אזלינן בתר רובא בממונא וקשיא לרב:
ומשני לעולם בעלמא אזלינן בתר רוב בממונא. והתם מאי טעמא לא משלם אלא רביע לולד משום דמספקא לן דאיכא למימר מקמה של פרה אתא האי שור ומביעתותי' דשור הפילה ולא קא מחייב ולא מידי לשלומי לולד כלום דמקמא נגיחה ילדה. ואיכא למימר נמי דמאחורה אתא וקא נגחה והפילה מחמת נגיחה. ובדין הוא דחצי נזק לישלם אלא משום דמספקא לן והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין:
גמל האוחר בין הגמלים. כלומר שמועד הוא לנשוך ולחרחר ולבעט בין הגמלים:
סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו. דר' אחא דאית ליה חזקה מאותו גמל דכיון דמוחזק הוא לישוך בידוע שזה הרגו אית ליה רובא[2]דכולי עלמא בתר רובא אזלינן. ות"ק דלית ליה חזקה אלא בתר רובא אזלינן דרובא עדיף מחזקה. אלא דהוא גופיה מוחזק דבגופו של גמל הויא חזקה דדרכו לישוך בין הגמלים אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא משום דבגופו של מעשה לא הוי רובא לעלמא אלא אחריני הוויין רובא לדיליה כגון המוכר שור לחברו דלאו בדידיה הוא רובא כי באחריני דרובא לרדיא זבני ומשום הכי לא אזלינן בתר רובא:
דרובא לזריעה זבני. ומיעוט לאכילה לצורך רפואה ואפי' הכי לא אזלינן בתר רובא כי אם בתר מיעוט משום הכי אינו חייב באחריות דאיכא למימר לצורך אכילה קא זבין ליה. וקשיא לרב (דבעי) [דאזיל בתר] רובא:
זרעוני גינה שאין נאכלין כלל חייב באחריותן דודאי הואיל שאין נאכלין לצורך זריעה זבין ליה. אבל זרע פשתן אע"ג דרובן קונין אותו לזריעה אינו חייב באחריותן משום דמיעוט לאכילה קא בעי ליה ואזלינן בתר מיעוט:
ר' יוסי אומר נותן לו דמי זרע. משום דרובו לזריעה קא בעי לה ואזלינן בתר רובא:
הא דאקשינן לאו משום דרוב' הכי איתנהו וכו'. משום דקים להו בגמ' דבשלא נתן דמים קאמר שמחייבי' אותו ליתן ממאי מדקתני סיפא אומר לו הרי שלך לפניך ולא קתני מקח טעות הוא ומיהו ודאי הוא הדין ואפי' נתן לו דמים שמקחו מקח טעות.
רבי אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים וכו'. פי' לא מיבעי' מועד ליגח אלא אפילו גמל האוחר וכו' והא דאמרינן בקמ' כגון דאתו עדי' ואמרי ידענא דתורא נגחא אית לך בבקרך איבעי ליה לנטורי לכולה בקרך ומיעדי ליה לשלם מן העליה ולא יכול למימר לאו חד שור הוא שנגח כולן אלא שנים ושלשה שוורים נגחו אותן שלש נגיחות אלמא מחייבינן באומד ההיא רבי אחא היא איבעית אימא לעולם רבנן וכגון דהשתא בסוף שלש נגיחותיו אתו עדי' ואמרי הדין הוא תורא דאזיק ומשוין ליה למועד וכן פי' רבינו חננאל ז"ל. וההיא דתנן שני שוורין אחד תם ואחד מועד זה אומר תם הזיק וזה אומר מועד הזיק וכו' אפילו ר' אחא מודה שהרי אף התם היה רודף אחר שור המנוגח והוה ליה כמועד לגבי הך נגיחה.
לאו משום דרובא הכי איתנהו: כלומר, ואזלינן בתר רובא ואפילו לאפוקי ממונא. ואם תאמר ומנא ליה דבשלא נתן לוקח מעות למוכר הוא, דילמא בשנתן כבר ולפיכך הגיעו. יש לפרש, דמדקתני סיפא אומר לו הרי שלך לפניך, שמע מינה דבשלא נתן מעות היא כולה ברייתא.
גמל האוחר בין הגמלים: פירש ר"ח ז"ל, כמו נוחר. ויש מי שפירש משמש עם בת זוגו והורג המסתכל, כמו שאמרו (ב"ר עה, ו) צניעות מגמל. ואמר אוחר מפני שכן טבעו אחור כנגד אחור. ויש גורס אוהר מלשון יהיר. ורבי אחא לרבותא נקטיה, כלומר, אין צריך לומר בשור המועד ליגח או לישוך דאית ליה חזקה דגופא, אלא אפילו גמל שהוא עצמו אין לו חזקה, אלא שהגמלין הואיל ודרך כולן כן מוחזק בגופו הוא וחייב.
סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו: הקשה הראב"ד ז"ל, ואי חזקה כרובא מכל מקום היאך מוציאין מבעל השור והגמל, והא אית ליה חזקה דממונא, ור' אחא גופיה למה מחייב את בעל הגמל להוציא ממנו, ומאי אולמיה דהאי מהאי, ובכל כי הא אוקי ממונא בחזקת מאריה. ותירץ הוא ז"ל, משום דאיכא חזקה וקורבא. ואפילו הכי פטרי רבנן שאין מוציאין ממנו אפילו בכי האי.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו (עריכה)
טז. ת"ש המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא דקתני הגיעו מאי טעמא לאו משום דרובא הכי איתינהו. ופרקינן לא משום דכולהו הכי איתינהו. וכי תימא מאי קושיא ומאי תירוצא, אפילו תימא משום דרובא הכי אתינהו, עד כאן לא קאמר שמואל דלא אזלינן בתר רובא אלא היכא דרובא מסייע ליה לתובע, דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מאריה, אבל הכא גבי עבד דרובא מסייע ליה למוכר שהוא נתבע היכא דשקיל דמי אפי' שמואל מודי, דהשתא היכא דרובא מסייע ליה לתובע וחזקה דממונא מסייע ליה לנתבע קאמר שמואל אוקי ממונא בחזקת נתבע, היכא דרובא וחזקה תרויהו מסייעי לנתבע לא כל שכן.
לא תיקשי לך, דבדין הוא דהוה יכיל לאוקומה למתניתא כגון דשקיל מוכר דמי, אלא דעדיפא מינה תירץ ליה, דאפי' תימא נמי דלא שקיל מוכר דמי מחייבינן ללוקח למיתב ליה דמי משום דכולהו הכי איתינהו. ודיקא נמי דקתני הגיעו ולא קתני אינו חוזר. ומאן דאקשי נמי מהאי דוקיא הוא דאקשי. ותו מדקתני סופא ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ולא קתני חוזר, ש"מ דבדלא יהיב לוקח דמי למוכר עסיקינן, ואמטול הכי נקט לישנא דאומר לו הרי שלך לפניך, דמשמע דשביק ליה קמיה ואזיל, דאלמא לא צריך מידי אחרינא, ואי בדיהיב ליה דמי למוכר חוזר מיבעי ליה דמשמע דהדר ביה ושקיל מיניה מידי, אלא לאו דלא יהיב ליה לוקח למוכר דמי, ומדסיפא בדלא יהיב ליה דמי רישא נמי בדלא יהיב לו דמי, וקתני הגיעו. ואמטול הכי קא קשיא ליה, מאי לאו משום דרובא מסייע ליה לתובע אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא מחזקת מאריה, ופריק לא משום דכולהו הכי איתינהו.
וש"מ דהא מתניתא דהמוכר עבד לחבירו משכחת לה בין בדיהיב ליה לוקח למוכר דמי בין בדלא יהיב דמי. נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וחייב לתת את הדמים למוכר משום דכלהו הכי איתינהו וליכא מקח טעות כלל. ואם נמצא ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך, ואם לא נתן דמים לא יתן ואם נתן חוזר. והוא דלא אשתמש ביה מההיא שעתא דאיתידע ליה, אבל היכא דלבתר דאיתידע ליה אשתמש ביה, כיון דגלי אדעתיה דניחא ליה בגויה סבר וקביל כדברירנא בפרק הזהב:
יז. ת"ש שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע לולד ואמאי לימא הלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה. אלא לאו ש"מ דבממונא לא אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא מחזקת מריה. ואפילו לסומכוס דלא אלים ליה אוקי ממונא בחזקת מריה היכא דאיכא דררא דממונא לתרויהו, וכ"ש לאפוקי דלא אזלינן בתר רובא. ופריק התם משום דמספקא לן דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתותיה הפילה, ופטור, ואיכא למימר מאחורה אתא ומינגח נגחה והפילה, וחייב, והוה ליה ממון המוטל בספק [וכל ממון המוטל בספק] חולקין. וה"מ לטעמיה דסומכוס דלית ליה כללא דהממע"ה אלא היכא דליכא דררא דממונא לתובע, אבל לרבנן דאית להו כלל גדול אפילו היכא דאיכא דררא דממונא לתרויהו ואפילו היכא דאיכא סהדי דמאחורה אתא לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחבירו עליו הראיה. וקי"ל כרבנן, כדברירנא לה התם בדוכתיה. וכן הא דתניא שור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישך אין אומרים בידוע שזה נגחו וזה נשכו רבי אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו, ליתא לדרבי אחא אלא הממע"ה:
גמל האוחר. פירוש גמל שהוא מועד להזיק את הגמלים. ופירוש אוחר מלשון נוחר כן פירש רבינו חננאל ז"ל. ויש לפרש גמל אוחר אינו עומד ואינו מהלך בנחת אלא ניהל וזועק ומכה ימין ושמאל. הרא"ם ז"ל.
ויש מי שפירש משמש עם בת זוגו והורג המסתכל כמו שאמרנו למדנו צניעות מגמל ואמר אוחר שכן טבען אחור כנגד אחור. ויש גורסים אוהר מלשון יהיר. ורבי אחא לרבותא נקטיה כלומר אין צריך לומר בשור המועד ליגח או לישוך דאית ליה חזקה דגופא אלא אפילו גמל דהוא עצמו אין לו חזקה אלא שהגמלים הואיל ודרך כולם כן כמוחזק בגופו הוא וחייב. סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו. הקשה הראב"ד ז"ל ואי חזקה כרובא מכל מקום היאך מוציאין מבעל השור והגמל והא אית ליה חזקה דממונא ורבי אחא גופיה למה מחייב את בעל הגמל להוציא ממנו ומאי אולמיה דהאי מהאי ובכל כי הא אוקי ממונא בחזקת מאריה. ותירץ הוא ז"ל משום דאיכא חזקה וקורבה ואפילו הכי פטרי רבנן שאין מוציאין ממנו אפילו בכי הא. הרשב"א ז"ל.
רבי יוסי אומר נותן לו דמי זרע. דקסבר דכיון דבסתם זבין דלא קא טעין מוכר טענת ברי דלאכילה זבניה ניהליה זיל בתר רובא ורובא דזרע פשתן לזריעה קאי והיינו טעמא דאין משלם המוכר אלא דמי זרע בלבד ואינו משלם ההוצאה דהוה ליה גבי ההוצאה גרמא וקסבר רבי יוסי דלא דייבינן דינא דגרמי ותרווייהו בתר רובא אזלינן רבי יוסי אזיל בתר רובא דזרע פשתן ורובו דזרע פשתן לזריעה קאי ומשום הכי חייביה למוכר לשלם ותנא קמא אזיל בתר רובא דאינשי ורובא דאינשי לדבר אחר זביני ליה דלא זביני ליה לזריעה אלא בני הכפרים שהם זורעים אבל רובא כשקונין אותו לדברים אחרים קונין אותן ואף על גב שהם קונין ממנו מעט ורוב הזרע בני כפרים קונין אותו לא אזלינן בתר רובא דזרע אלא בתר רובא דאינשי וכיון דרובא דאינשי לדברים אחרים זבני ליה משום הכי פטור המוכר מלשלם. אי תנא קמא ואמרו לו ואף על גב דתנא קמא ואמרו לו פטרי למוכר לאו מחד טעמא פטרי ליה דלתנא קמא לא פטר אלא משום דלא אזיל בתר רובא כלל ואמרי לו פטרי ליה דקא אזיל בתר רובא דלוקחים. הרא"ם ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה