בבא בתרא צב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אי דליכא לאישתלומי מיניה ליעכב תורא בזוזיה דאמרי אינשי מן מרי רשותיך פארי אפרע לא צריכא דאיכא לאישתלומי מיניה רב אמר הרי זה מקח טעות בתר רובא אזלינן ורובא לרדיא זבני ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא אבאיסורא בבממונא לא:
(סימן אשה ועבד שור שורין ופירות):
מיתיבי האשה שנתאלמנה או נתגרשה והיא אומרת בתולה נישאתי והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך גאם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי לימא הלך אחר רוב הנשים ורוב נשים בתולות נישאות אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא אי כל הנישאות בתולות יש להן קול כי איכא עדים מאי הוי מדלית לה קול סהדי שקרי נינהו אלא רוב הנישאות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ת"ש דהמוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו הלסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא
רשב"ם
עריכהאי דליכא - מעות מצויות למוכר לאישתלומי לוקח מיניה דמוכר אמאי אמר רב הרי זה מקח טעות ויחזיר השור ליעכב תורא עצמו בזוזי:
דאמרי אינשי כו' - מקרא נפקא לן בפ"ק דבבא קמא (דף ט.) דאמר רב הונא או כסף ישלם או מיטב שדהו ואיתיביה רב נחמן לרב הונא ישיב לרבות שוה כסף ומשני הב"ע בדלית ליה מעות מצויות דלית ליה פשיטא מהו דתימא אמרינן זיל טרח וזבין ואייתי ליה קמ"ל:
רשותך - האיש אשר אתה נושה בו:
פארי - סובין בשוויהן:
לא צריכא דאיכא - מעות מצויות למוכר לאישתלומי לוקח מיניה פירש ר"ח דשמעינן מינה דהיכא דאית ליה מעות ללוה לא יכול לדחויי למלוה לאפרועי משאר נכסים דבעו שומא אלא זוזי הוא דפרע ליה ולא דמי למאן דלית ליה זוזי דשיימי ליה בי דינא מנכסיה ויש מי שאומר היכא דאיתנהו לזוזי דמי זה השור בעינייהו וצריכא עיון כן פר"ח ולא נהירא לי האי לישנא בתרא כלל דמה לי הני מה לי אחריני כדפרישית מילתיה דרב הונא דלא אמרינן ישיב לרבות שוה כסף אלא היכא דלית ליה זוזי:
ורובא - דשוורים לרדיא זבני:
באיסורא - כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת בשר נבילה דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב:
לא אזלינן בתר רובא - אלא אחר המוחזק אם יש לו שום טענה:
האשה שנתארמלה - וטוענת אבדתי כתובתי א"נ במקום שאין כותבין כתובה כדמפרש בכתובות:
בתולה נישאתי - ויש לי מאתים:
אלמנה נשאתיך - ואין לך אלא מנה:
שיצאה - מבית אביה לבית בעלה כשנכנסה לחופה:
בהינומא - קלתא דמנמנמא ביה כלתא או ראשה פרוע בשוק בשעת כניסה לחופה שכן דרך הנישאות בתולות:
כתובתה מאתים - ואע"פ שאין לה עדים מעידים על בתוליה ואין יודעין אם נישאת בתולה או בעולה:
כתובתה מנה - דהמוציא מחבירו עליו הראיה:
ורוב נשים - שבעולם שנישאות לבעל בתולות הן אלא ודאי בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק כשמואל וקשיא לרב:
ומיעוט אלמנות - וזו איכא למימר דמן המיעוט היא הואיל ואין לה קול כדמפרש ואזיל:
כי איכא עדים - שיצאה בהינומא מאי הוי מאחר שהן עצמן אין יודעין אם ניסת בתולה או אלמנה נמצא דאין כאן קול כלל:
סהדי שקרי - ולא ראוה יוצאת בהינומא:
יש לה קול - מתוך שיש שמחה בנישואי בתולה נזכרים בה בני אדם:
איתרע לה רובא - דבתולות נישאות דרובן יש להן קול מכחיש כחו של אותו רוב וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי המוציא מחבירו עליו הראיה:
נמצא שהיה גנב - קודם לכן גונב ממון:
קוביוסטוס - גונב נפשות:
הגיעו - ללוקח ואין כאן מקח טעות:
לסטים מזויין - הורג נפשות וסופו ליהרג:
או מוכתב למלכות - ליהרג:
הרי שלך לפניך - דגברא קטילא זבין ליה:
תוספות
עריכהאי דליכא לאישתלומי מיניה. אומר ר"י דשפיר גרס אי דליתנהו להנהו זוזי ומה שהקשה ר"ש מההיא דבבא קמא (דף ט.) לאו פירכא היא דמצינא למימר דקיימא לן כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע דאית להו התם (דף ז:) דכל מילי מיטב הוא אפילו אית ליה זוזי יהיב ליה אפי' סובין ואע"ג דבע"ח אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה בשאר מילי כדאמר בהכותב (כתובות דף פו (שם) דאמר האי מאן דאית ליה ארעא וזוזי ויש עליו כתובת אשה ובעל חוב לבעל חוב מסלק בזוזי ולאיתתא בארעא כו' וקאמר נמי התם ודאי דאמריתו משמיה דרב נחמן האי מאן דמסיק זוזי בחבריה ואית ליה ארעא ולית ליה זוזי דא"ל זיל וטרח וזבין ואייתי זוזי א"ל ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה והוא עשה שלא כהוגן לפיכך עושין לו שלא כהוגן משמע כשיש לו זוזי צריך ליתן לו זוזי ונוכל לחלק בין לוקח דהכא לבע"ח דהתם אדעתא דפרע ליה זוזי אוזפיה אבל לוקח דהכא דהוי טעות לא משלם ליה זוזי כי ליתנהו להנהו זוזי אפילו אית ליה זוזי אחריני דכשהוציא אותן מעות הוי כמו מזיק מעות של חבירו והוי דינו כנזקים וה"ר חיים כ"ץ זצ"ל פירש דאפילו בע"ח אע"ג דאית ליה זוזי לא משלם ליה אלא מה שירצה דכל מילי מיטב הוא דלא עדיף מנזקין דהא נזקין מדאורייתא מעידית מה שאין כן בבע"ח וההוא דהכותב ה"פ ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה פירוש מעיקרא כששאלו ממנו אמר שכל נכסיו של עכו"ם הן הקרקע הן דברים אחרים ועכשיו אומר שקרקע זו שלו והלכך לפי שעשה שלא כהוגן אומרים לו שימכרנה שמא אינה שלו אלא של אחר ורוצה לפטור עצמו בממון אחרים לכך אומרים לו כיון שאתה אומר שהיא שלך מכור אותה והבא מעות והא דאמר התם לבע"ח מסלק בזוזי התם ודאי מאחר שיש לו זוזי מוטב שיתן זוזי לבע"ח מלאשה כדמסיק התם יותר משהאיש רוצה לישא כו' והכא אי איתנהו להנהו זוזי צריך להחזירם כיון שהוא מקח טעות ולא דמי להלואה דהלואה להוצאה ניתנה ומרגלא בפומיה דר"ת דג' דינים יש בבע"ח אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה אלא בזוזי ואי לית ליה לא אמרינן ליה טרח ואייתי זוזי אבל בנזקים אפילו אית ליה מצי לסלוקי במאי דבעי דכל מילי מיטב הוא כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע ובפועל אפילו לית ליה זוזי א"ל זיל טרח ואייתי זוזי דתנן בהבית והעלייה (ב"מ דף קיח.) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואפילו לית ליה זוזי דהא אמר בגמרא דאיצטריך לאשמועינן דלא נימא ממרי רשותך פארי אפרע והיינו היכא דלית ליה זוזי דבעל חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בשאר מילי כדאיתא בהכותב. רבינו תם:
ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים כו'. וא"ת נימא דנאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתי ועל כרחך בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי דכתב בה וי"ל דאליבא דרב קיימי דאמר בשילהי הכותב (כתובות דף פט. ושם) דגט גובה עיקר כתובה גובה תוספת:
וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. ואם תאמר דתנן בפרק ב' דכתובות (דף כח. ושם) אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן זכורני בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע ואמר בגמרא מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלויי מילתא בעלמא הוא והשתא לרבי היכי דמי אי דאית לה קול למה לי עדים כדפריך הכא ואי דלית לה קול אמאי הוי גלויי מילתא בעלמא הא איתרע לה רובא כדאמר הכא והיכי מפקי ממונא בקטן וגדול שעמו וליכא למימר דבהך עדים קטן וגדול שעמו הוי הקול דהא פריך הכא מדליכא קלא הני סהדי שקרי נינהו ולא אמר דהנך סהדי היינו הקול ולשמואל דלא אזיל בתר רובא אתי שפיר דאע"ג דאיכא רוב גמור אכתי צריך לגלויי מילתא ויש לומר דאע"ג דאיתרע לה רובא מכל מקום רובא דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מרוב הנישאת בתולה יש לה קול וסגי בגלויי מילתא בעלמא:
קוביוסטוס. פרש"י בכל מקום גונב נפשות והכא לא משמע הכי דמסיק דכולהו הכי איתנהו אטו כולהו גונבי נפשות נינהו ומיהו . בפ"ק דבכורות (דף ה. ושם) אין להקשות לפירושו דאמרינן גבי שקלים שאל קונטרקוס את רבן יוחנן בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה דכיון שהשקלים היו כנגד ישראל קורא אותו כאילו גונב נפשות ונראה כפר"ח דמפרש קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צא:) דאמר ליה יעקב למלאך וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר יש ליישב נמי לפירוש רבינו חננאל דלפי שחייב לכמה בני אדם ואין לו מה לשלם מתיירא פן יתבעוהו:
לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך. מכאן קשה לפ"ה שפירש בפרק אע"פ (כתובות דף נח. ושם) גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון ומשני סימפון בעבדים ליכא דאי מאבראי הא קא חזי ליה ואי מגוואי מאי איכפת ליה למלאכה קא בעי ליה כו' מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו פי' וסבר וקיבל ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמר הכא דהוה מקח טעות ומפרש התם ר"ת דהנהו קלא
עין משפט ונר מצוה
עריכהד א מיי' פ"ח מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א, ומיי' פ"ח מהל' סנהדרין הלכה א', סמג עשין צח ולאוין קמא, טור ושו"ע חו"מ סי' י"ח סעיף ה' בהג"ה, וטור ושו"ע יו"ד סי' ק"י סעיף ג':
ה ב מיי' פט"ז מהל' מכירה הלכה ה', סמ"ג לאוין קסח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף כ"ג:
ו ג מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה כ"ה, סמג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ט"ו:
ז ד ה מיי' פט"ו מהל' מכירה הלכה י"ג, ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג לאוין קסח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף י':
ראשונים נוספים
היא אומרת. אם נתגרשה:
בתולה נישאתי. ויש לי כתובה מאתים:
והוא. הבעל:
אומ' אלמנה נשאתיך. ואין לך כתובה אלא מנה. ואם נתארמלה טעני לה הכי יורשי הבעל כדמפרש במס' כתובות[3] קרתא דמנמנמא ביה כלתא. שהיו עושין לכלה כעין יריעה סביב לה ותמן מנמנמא:
וראשה פרוע. שהיו שערותיה נראין מתחת הצעיף שלה הפרוש על ראשה שכך נוהגין לבתולה. טעמא דאיכא עדים דבתולה נשאת משום הכי כתובתה מאתים הא ליכא עדים לא אם איתא דאזלינן בתר רובא דממונא אמאי אזלינן הכא בתר עדים. לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נישאות. אלא ש"מ דלא אזלינן בתר רובא בממונא וקשיא לרב:
אמר רבינא. לעולם אזלי' בתר רובא דממונא והכא מאי טעמא לא משום דאיכא למימר כו' וזו הואיל ואין לה קול. איכא למימר מן המיעוט היא ואתרע לה רובא ומשום הכי אזלינן בתר עדים אבל בעלמא אזלינן בתר רובא:
ומקשינן אי כל הנישאות יש להן קול. כי איכא עדים שיצאת בהינומא מאי הוי והאיכא למימר מדלית לה קול האי דאשתכח סהדי שקרי נינהו וסהדותא דשיקרא הוא דמסהדי על הא דיצאה בהינומא. דהואיל דאין לה קול מעולם לא[4]היה ואמאי אזלינן בתר עדים. וכתובתה מאתים. אלא תריץ הכי רוב הנישאות בתולות יש להן קול ומיעוט אין לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע ליה רובא משום הכי אזלינן בתר עדים דאיכא למימר הא ודאי מן המיעוט היא ומשום הכי לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימר כדמפרש אבל בעלמא ודאי אזלינן בתר רובא:
גנב. שהוא גונב ממון:
קוביוסטוס. גונב נפשות:
הגיעו. ללוקח דלא מצי למיהדר ביה:
לסטים מזויין. הורג נפשות:
מוכתב למלכות. חייב מיתה:
רישא מאי טעמא. הגיעו:
אי דליכא לאשתלומי מיניה לישקול תור' בזוזיה. מהא שמעי' דמאן דאיכא עליה בעל חוב ואית ליה זוזי ואית ליה מטלטלי לא מצי לסלוקי במטלטלי וכל שכן בשומא דארע' כדמפורש בכתובות ודאי דאמריתו משמיה דרב' האי מאן דאית ליה ארעא ולית ליה זוזי וכו' אמרי' זיל טרח וזבין ואיתי ליה א"ל ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה הוא עושה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן ושמעת מינה דמחייבינן ליה לאיפרועי זוזי ולא מצי מסלק ליה בארעיה והוא הדין נמי למטלטלי כדמוכח' שמעת' דאמדינן אי דליכא לאשתלומי מיניה לשקול תורא בזוזי ומפרקינן דאיכא לאשתלומי מיניה ולא מצי לסלוקי בתור' אלא בזוזי ודינ' דהלואה ודינא דזביני בטעות שוין הן וכדכתב רבינו הגדול ז"ל.
ושמעתי בשם רבינו תם ז"ל שהיה אומר שאין דין פועל ובעל הבית כן דלא מצי בעל הבית לסלוקיה אלא בזוזי ואף על גב דלית ליה זוזי דאמרינן זיל טרח וזבין ליה ואיתי ליה כדתנן במציעא השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואמרינן עלה בגמרא כיון דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו דאמרי אינשי ממארי רשותך פארי איפרע קמ"ל מדאמרינן האי טעמא דפארי איפרע שמע מינה דלית ליה זוזי לאישתלומי מיניה דהא טעמא ליתיה אלא היכא דליכא לאישתלומי מיני' כדאמרינן הכא ועוד היכי הוה אמינא ניצית ליה מי גריע מבעל חוב אלא בדלית ליה זוזי קאמרי' ואפי' הכי אין שומעין לו משום כדי חייו, כך אמר הרב ז"ל.
ומצינו עוד דין אחר בנזקי' דאי אית ליה ארעא יהיב ליה מיטב אע"ג דאית ליה זוזי כדאמרינן בקמ' או כסף או מיטב ואמרינן כספים הרי הן כקרקע ואי אית ליה מטלטלי יהיב ליה אפילו סובין דכל מידי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן התם, וכך פסק שם רבינו הגדול ז"ל.
ואיכא מאן דגריס הכא בשמעתין אי דליתנהו לזוזי לשקול תור' בזוזי כלומר אי ליתנהו לזוזי בעינייהו לשקול תורא בזוזי ואע"ג דאי' ליה זוזי אחריני או מטלטלי וארעא. ומי' מודה בב"ח שאין מסלקין אותו במטלטלין כשם שאין מסלקין אותו בקרקע ויהיב טעמא למילתיה דלא דמי מלוה לזביני דזביני מאן דיהיב זוזי אדעתא למשקל הנהו זביני יהיב ולא למשקל זוזי הילכך כי אבטילי להו זביני יהיב לי' מאי דשוי וחלו הלואה אדעתא דלמשקל זוזי יהיב ואם אין אתה אומר כן אתה נועל דלת בפני לוין ומשום הכי לא מסלק ליה בארעא ולא במטלטלי.
ואחרים אומרין בזביני אי דאיתנהו לזוזי דידי' נינהו כיון שאין מקחו מקח וכי ליתנהו הוה להו הלואה ואמרי אינשי מכל מארי רשותך פארי אפר' ושנינן מטלטלי משומ' דארעא ואחרים מחלקין כן אף לפי גרסת רבינו ז"ל ואע"פ שבמקצת הנוסחאות יש חילוף בכאן אין עלינו לסמוך על זה ועל זה אלא על הנוסחא שסמך עליה רבינו הגדול ז"ל ועל הפיר' שהוא סומך עליו והדעת נוטה כן ששומ' הקרקעו' והמטלטלי' בזה שוין הן ואין להפרי' ביניהם כלל.
אלא אימא רוב הנשאו' בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא. איכא למידק הכא הא דתנן בכתובות (כ"ח א') אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן זכורני בפלוניתא שיצתא בהינומ' וראשה פרוע ואמרי עלה בגמ' מאי טעמא כיון דרוב נשי' בתולות נשאות גלויי מילתא בעלמא היא וקשיא דהא איתרע לה רוב' ועדות מעלייתא בעיא וכי תימא הנך הוא דמפקי השתא לקלא לאו מילתא הוא דקול אחר חוץ מעדותן של אלו בעינן כדאמרינן וכיון דלית לה קול סהדי שקרי נינהו. אלמא סהדותי' דהנך לאו קלא הוא אלא אם כן הוחזק קול אחד בבית דין ואיכא למימר דהאי רוב דנשים בתולות נשאות עדיף מההוא רוב דרוב הנשאות בתולות יש להן קול ואע"ג דאתרע ליה רובא לא איעקר לגמרי ובגלויי מילתא בעלמא סגי.
קוביוסטוס. פירש"י ז"ל (כתובות נח,א) גונב נפשות. ותימה הוא א"כ היאך אמרינן הכא כולהו הכי איתנהו וכי כל העבדים גונבי נפשות הם.
ורבינו חננאל ז"ל פי' מלשון קובי' כלומר משחק בקובי' הוא. ודאמרי' בבכורות בפרטן של לויים אתה מוצא וכו' וכי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס פי' שחק המעות בקובי' או גנבם לעצמו. ודאמרי' באגדה וכי גנב אתה או קוביוסטוס שאתה מתיר' מן השחר לפי שדרך משחקי בקובי' ללוות מעות ואפילו על עצמן והן מתיראין מן השחר שלא ימצאו אותן בעל חוב.
ליסטים מזוין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך. מכאן קשה למה שפירש"י ז"ל בפ"ק דקדושין (יא,א) מאי אמרת ליסטים מזוין או מוכת' למלכות הנהו קלא אית להו ופרש"י ז"ל וסובר וקביל.
לפיכך פר"ת ז"ל קלא אית להו ומילתא דלא שכיח' הוא וכיון דלא שכיחי זביני לא גזור בה רבנן ומכל מקום אם נמצא אח"כ ובא לחזור בו אומר לו הרי שלך לפניך דאנן סהדי דלא שמע דאי שמע ודאי לא הוה זבין ליה ואפשר שפירשו כמו שאמר רש"י ז"ל וההיא סברא דבן בג בג היא ולא סבירא ליה כי הא מתנית'.
ואיכא דקשיא ליה דגרסינן בגיטין (פ"ו א') אתקין רב יהודה בשטר זביני עבד' דנן פטור ועטיר מכל ערעורי מלכ' ומלכת' ואמאי צריך למכת' הא אמרי' אומר לו הרי שלך לפניך ואיכא למימר שופרא דשטרא הוה כי ההוא דאמרינן צריך למכתב ליה קני לך הוצין ודקלין ואע"ג דלא כתב ליה הכי קני ומיהו שופרא דשטרא הוא אי נמי התם לא מוכתב הוא כבר למלכות אלא (לא) ערעור יש לו עליו ושמא יצא פטור בדין אבל מכיון שהוא מוכתב גברא קטילא הוא ומקחו מקח טעות ואע"ג דלא כתב ליה הכי.
הכי גרסינן ברוב הספרים: אי דליכא לאישתלומי מיניה לשקול תורא בזוזי: וכן הוא בהלכות הרב אלפסי ז"ל וכן בפירוש ר"ח ז"ל. והכי קאמר, אי ליכא לאישתלומי בזוזי מן המוכר, וכגון דלית ליה, לשקול תורא בזוזי, דאמרי אינשי ממרי רשותן פארי איפרע. ופריק דאית ליה זוזי לאישתלומי מיניה. וכתב ר"ח ז"ל, דמהא שמעינן, דהיכא דאית ליה זוזי ללוה לא יכיל לדחויה למלוה לאיפרעי משאר נכסי דבעו שומא, אלא זוזי הוא דליפרע ליה. ולא דמי למאן דלית זוזי דשיימו ליה בי דינא מנכסיה. עד כאן.
ויש מי שגורס כאן: אי דליתנהו לזוזי, כלומר, המעות שנתן הלוקח למוכר. ולגירסא זו אפילו יש למוכר מעות מצד אחר, כל שהוציא אותן מעות בעצמן שקבל מן הלוקח אין מחייבין אותו ליתן לו מעות, אלא שם לו מנכסיו. ונותנים טעם לדבר, דלא דאמי למלוה ולוה, דהתם על דעת שיפרענו במעות הלוהו, על כן כל שיש לו מחייבין לפרוע במעות, וכדי שלא תנעול דלת בפני לוין. אבל כאן לא על דעת להחזיר לו מעות לקח, והלכך שמין לו ואף על פי שיש מעות ביד לוקח, אלא שכל שהמעות שנתן עדיין הן ביד מוכר מחזיר לו מעותיו, שהרי המקח בטל. ומכל מקום הגירסא הראשונה מוסכמת יותר ברוב הספרים, ובהלכות הרב אלפסי ז"ל, ועליה יש לסמוך.
ומשם רבינו תם ז"ל אמרו שלש חלוקי פרעון יש, והן: בעל חוב ולוקח בזמן שנתבטל המקח, והשני נזקין, והשלישי פועל.
- בעל חוב, כל שיש לו מעות ביד לוה חייב לפרוע במעות ואי איפשר לשום לו קרקע, וכדאמרינן בכתובות (פו, א) ודאי דאמריתו משמיה דרבא האי מאן דמסיק זוזי בחבריה ואמר ליה לית לי זוזי שקול ארעא, דאמרינן ליה זיל את טרח וזבין, אמר ליה לא ההוא תולה מעותיו בגוי הוה הוא עושה שלא כהוגן ולפיכך עשו לו שלא כהוגן, אלמא כל שיש לו מעות אינו יכול לשום לו קרקע, ומטלטלי נמי אינו יכול לשום לו, כדמשמע בשמעתין דהכא, דמוכר כל שנתבטל המקח חזרו מעות אצל חובו. ודין לוה ומוכר כי הא כי הדדי נינהו וכדמוכח הכא לפי גרסת הספרים.
- ונזקין, אפילו בשיש מעות ביד המזיק יכול לשום לו כל מידי, מטלטלי או מקרקעי, אלא דאם שם לו קרקע דינו בעידית, דכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, ואם במטלטלין אפילו סובין, דכל מידי איקרי מיטב (כדאיתא בבבא קמא ז, ב)
- ופועל, אפילו אין למשכיר מעות מחייבין אותו לטרוח להביא, והביא ראיה מדתנן בפרק הבית והעליה (ב"מ קיח, א) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו טול מה שהבאת בשכרך אין שומעין לו, ואמרינן עלה דצריכא לאשמועינן דמהו דתימא כיון דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו דאמרי אינשי ממרי רשותן פארי איפרע קא משמע לן, וההיא ודאי בדלית ליה זוזי היא, דלא אמרינן מאי רשותך פארי איפרע אלא בדלית ליה זוזי, ועוד דאי בדאית ליה זוזי פשיטא, דאטו מיגרע גרע פועל מבעל חוב. כן אמרו משמו של רבינו תם ז"ל ועיקר.
ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צב, א) ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה, ושכיב, ואתא בעל חוב דראובן וטריף לה מיניה וסלקיה בזוזי, דינא הוא דלימרו ליה בני ראובן אנן מטלטלי שבק אבונא גבך ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבד, אמר רבא אי פקח אידך מגבי להו קרקע דאמר רבא אמר רב נחמן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם, אלמא אף על גב דאית ליה זוזי אי בעי פרע להו בקרקע, דאי לית ליה זוזי מאי פקחותיה. י"ל דבמקום פסידא דלוקח, דליכול יתמי זוזי דידיה וחדו והוא אזיל בפחי נפש, לא אמרו. וכבר הארכתי יותר מזה שם בפרוק קושיא זו בסייעתא דשמיא.
דאיכא לאישתלומי מיניה רב אמר בתר רובא אזלינן: כתב הראב"ד ז"ל. קשיא בהאי שמעתא, דמעיקרא זיל בתר לוקח ושביק רובא דעלמא, דקא מקשינן ליה וליחזי האי גברא אי לרידיא זבין אי לשחיטה זבין וכו', והדר אזיל בתר רובא דעלמא ושביק ענינא דגברא ומאחר דגברא זבין להאי ולהאי לא ניחוש לרובא דעלמא, והיא גופא קשיא לי, כיון דגברא זבין להאי ולהאי, כי רובא דעלמא לרידיא זבני מאי הוי, והא איהו לאו מרובא הוי. ואיכא למימר דגברא דזבין להאי ולהאי ולא ידע זביני במאי הוי רב אזיל בתר רובא דעלמא דההיא נמי מההוא רובא הוי. ובהכין מתרצין תרתין קושיתא. עד כאן.
וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא: כבר פירשתיה בארוכה בריש פרק האשה שנתארמלה בסייעתא דשמיא.
גנב או קוביוסטוס הגיעו: פירש ר"ש ז"ל קוביוסטוס גונב נפשות. ואינו מחוור, דאם כן מאי קאמר דכולהו הכי איתנהו. ועוד דמוכתב למלכות הוא זה. ורבינו תם ז"ל פירש, משחק בקוביא. ומה שאמרו (בכורות ה, א) בחשבון הפקודים משה רבכם גנב או קוביוסטוס היה, הכי קאמר ליה, שמא משחק במקצת כסף הפקודים בקוביא. וכן מה שאמרו באגדה (חולין צא, ב) ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר לו וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר, לפי שהמשחק בקוביא לוה מכאן ומכאן ונטמן ביום שמא ימצאוהו המלוין.
לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך: מכאן קשה לרש"י ז"ל שפירש בפרק [קמא] דקדושין (יא, א) גבי סימפון בעבדים ליכא, אי גנב או קוביוסטוס הגיעו, מאי אמרת לסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו, ופירש הוא ז"ל: וסבר וקביל, ואילו בברייתא תנא הכא אומר לו הרי שלך לפניך.
על כן פירש רבינו תם ז"ל, הנהו קלא אית להו וכיון שלא יצא עליו קול אינו מהם ואין חוששין לו, וכהן שקנאו רשאי הוא להאכילהו תרומה, ומיהו אם לאחר מכאן נודע שהוא כן בטל מקח ואומר לו למוכר הרי שלך לפניך.
ואם תאמר כיון דמקח בטל למה ליה לרב יהודה לאתקוני בשטרי זבינא דעבד [פטיר] עבדא דנן ועתיר מן ערורי מלכא ומלכתא (גטין פו, א). י"ל דלרווחא דמילתא אתקין כן דלא ליתו לאינצויי, וכדאתקין למכתב קני לך דקלין תאלין הוצין וצנין לשופרא דשטרא כדאיתא בפרק המוכר את הבית (סט, ב).
מהדורות תליתאה ורביעאה:
וניחזי דמי כו'. עיין במה"ק בריש פ' המוכר את הבית ושמואל אמר כי אזלי' בתר רובא באיסורא בממונא לא אזלי' בתר רובא ראיתי מקשים לשמואל דאמר דלא אזלינן בממונא בתר רובא והא גבי סנהדרין דכתב אחרי רבים להטות ותנן ב' אומרים זכאי וא' ואמר חייב זכאי שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב ומוציאין ממנו מחזקתו על פי הרוב ותנן נמי בפ"ב דמס' מכשירין גבי עיר שישראל וגוים דרים בה מצא בה מציאה אם רוב גוים אינו חייב להכריז אם רוב ישראל חייב להכריז מחצה על מחצה חייב להכריז אלמא דאזלי' בממונא בתר רובא ומתרצים הבל וכך נ"ל לתרץ היכי אמר שמואל דלא אזלי' בממונא בתר רובא הנ"מ היכא דנתבע מוחזק בממון ותובע בעי לאפוקי מיני' ולית לי' טענתא אחריתי שיזכה בה אלא טענה דרובא התם אמר שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב דרובה וחזקה דממונא חזקה עדיפי והעמד ממון על חזקתו והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל היכא דתובע אית לי' על הנתבע טענה דמצי למיזכי בה אלא דאיכא פלוגתא ביני דייני אי הוה טענה מעליא אי לא התם ודאי מודה שמואל דאזלינן בתר רובא כדכתב אחרי רבים להטות דאי חזינן טענה ברורה לתובע דנתבע חייב למיתב לי' מי לא מפקי' מנתבע ויהיבי' לי' לתובע והשתא נמי כיון דרובא דדייני אמרי דטענת התובע טענה ברורה היא מפקי' ממונא אפומייהו ובטל היחיד במיעוטא אבל הכא דלית לי' לתובע אלא טענת רובא אמר לך שמואל כולהו דייני שאין זו טענה ברורה להוציא ממון על פיה מיד הנתבע ונמצא בה מציאה נמי כיון שאותה המציאה שמצא לא היתה שלו ועכשיו רוצה לזכות בה דין היא שנלך בתר רובא ואם רוב גוים מותר לזכות בה ואם רוב ישראל אסור ולא אמר שמואל דלא אזלי' בתר רובא אלא בדבר שהוא מוחזק בו שהוא שלו וזה בא לתובעו ולהוציא מידו והאי דאמר שמואל כי אזלי' בתר רובא באיסור אין פתרונו כמו שפירש רבי' שמואל זצוק"ל בתשע חניות דבההוא רובא איסורא וממונא שוין דבההוא מתני' דמכשירין נמצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחין אלמא דינם שוה וכן נמי ברובא דסנהדרין אם רוב אוסרין או מתירין מטמאין או מטהרין הולכין אחר הרוב כמו שהולכין בממון אחר הרוב אלא ה"פ דבר שהיה בחזקת איסור ונתערב ברוב היתר בטל ברוב שאם נתערבה חתיכה דנבלה בשני חתיכות דשחיטה ואינה ניכרת יכול ליק' כל חתיכה שרוצה וליכל ולא חיישי' דילמא חתיכה דאיסורא אתת לידיה או שלשה ב"א אוכלין את שלשתן דמה"ת האיסור בטל ברוב היתר ואע"פ שהיה ברור האיסור ובלבד שלא יאכל האחד את שלשתן כדפרישית בפ' גיד הנשה אכל ממין שהוא ידוע להנתבע אין התובע מוציאו מידו ומחזקתו בטענת הרוב והאי דאמר שמואל יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך דוקא אי יהיב ליה זוזי ולוקח הוא דקתבע לי' למוכר דאוקי ממונא בחזקת מרי' אבל אי לא יהיב לי' זוזי דמוכר הוא דתבע לי' ללוקח לא דהמוצי' מחבירו עליו הראיה דאית לי' תרתי רובא וחזקה דממונא וכן במתני' נמי גבי זרע פשתן דוקא אי יהיב לי' דמי אבל אי לא יהיב לי' דמי לא מצי למיתבעי' כיון דרובא דזריעה זבני דעד כאן לא אזלי' בתר רובא אלא היכא דקאי באפי' חזקה דממונא אבל היכא דלוקח מוחזק אזלי' בתר רובא דממונא ולא כמו שכתבתי בריש פ' שור שנגח את הפרה במה"ק אבל בחטי' דלאכילה קיימי אע"ג דלא פרעי' חייב למיפרעי' דמאן לימא לן דלזריעה זבין לי' ואע"פ שהוא עובד אדמה אטו עובד אדמה לא זבני לאכילה:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו (עריכה)
ואי דליכא לאישתלומי מיניה לישקול תורא בזוזיה, דהא איקר בשרא וקם ברידיא, ואמרי אינשי ממארי רשותיך פארי אפרע הכא במאי עסקינן דאיכא לאשתלומי מיניה רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא ורובא לרידיא זבני ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא. ודוקא היכא דאיכא למימר המוציא מחבירו עליו הראיה. וקי"ל כותיה דשמואל בדיני, ועוד דסתמיה דמתני' וברייתא כוותיה דייקי כדבעינן למימר קמן. ושמעינן מינה דכל היכא דאיתיה לממונא ברשותיה דחד מיניהו לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחבירו עליו הראיה.
ואי קשיא לך הא דדייקינן בשמעתין ולחזי דמי היכי, דשמעת מינה דאזלינן בתר דמים, ומאי שנא גבי צמד בקר דלא אזלינן בתר דמים, דקתני (לעיל בבא בתרא עז,ב) וחכמים אומרים אין הדמים ראיה. וכי תימא שאני התם דהא אוקימנא (שם) בדוכתא דרובא קרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא מיעוטא דקרו ליה נמי צמד, דכיון דרובא לא קרו ליה לבקר צמד לא אזלינן בתר דמים וצמד זאבין ליה בקר לא זאבין ליה. והא הכא דרובא לרידיא זבני וקא אמרינן דהיכא דלא איקר בישרא וקם ברידיא אזלינן בתר דמים ואי דמי דנכסתא לנכסתא ולא הוי מקח טעות, אלמא אפילו היכא דאפשר למיזל בתר רובא שבקינן רובא ואזלי' בתר דמים.
לא תיקשי לך, דכל היכא דאיכא רובא וחזקה דמסייעי למוכר, כגון צמד ובקר, דרובא לא קרו ליה לבקר צמד, ואיכא נמי חזקה דמסייעא ליה למוכר דאוקימנא בחזקת מאריה והמוציא מחבירו עליו הראיה, לא אזלינן בתר דמים לאורועי רובא וחזקה. וכל היכא דאיכא רובא דמסייע ליה לבעל* וליכא חזקה דמסייע ליה, כגון המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן היכא דרובא לרידיא זבני, דאיכא למימר זיל בתר רובא והוה ליה מקח טעות ואיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מאריה ולאו מקח טעות הוא, אזלינן בתר דמים, דאי דמי דרידיא לרידיא והוה ליה מקח טעות, דלא אלימא חזקה למידחא רובא ודמים, ואי דמי דנכסאתא לנכסתא ולאו מקח טעות הוא, ואף על גב דרובא לרידיא זבני לא אלים רובא למדחא דמים וחזקה. וכן כל כיוצא באלו:
יב. ושמעינן מינה דכל היכא דטעין לוקח דזאבין למידי דלאו אורחיה למזבן דלאו כל כמיניה. וכן היכא דטעין מוכר עילויה כי האי גוונא לאו כל כמיניה:
יג. וש"מ דרובא וחזקה חזקה עדיפא לאוקומיה ממונא בחזקת מריה. ודוקא היכא דליכא דמים דמסייעיה ליה לחד מיניהו, אבל היכא דאיכא דמים דמסייעי ליה לחד מינייהו לא דחינן תרתי מקמי חדא:
יד. ושמעינן נמי דמאן דאית ליה זוזי גבי חבריה וא"ל שקול מנאי מטלטלא או מידי אחרינא בזוזך, ואיכא גביה זוזי, לאו כל כמיניה דיהיב ליה מטלטלי בזוזי, אלא יהיב ליה זוזי כדאית ליה גביה, דאי לא תימא הכי הכא כי איכא לאישתלומי מיניה נמי לשקול תורא בזוזיה לטעמיה דרב:
טו. מיתיבי האשה שנתאלמנה או שנתגרשה היא אומרת בתולה אני נשאת והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומה וראשה פרוע כתובתה מאתים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נשאות אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות ורוב הנשאות בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע ליה רובא. וליתיה לתירוציה דרבינא, דההוא לטעמיה דרב קאמר וליה לא סבירא ליה, אבל לשמואל אף על גב דאית ליה קול נמי אי אית ליה עדים כתובתה מאתים ואי לא לית לה אלא מנה, ואף על גב דרוב נשים בתולות נשאות לא אזלינן בתר רובא לאפוקי מחזקת מריה:
לא צריכא דאיכא לאשתלומי מינה רב אמר בתר רובא אזלינן. כתב הראב"ד זכרונו לברכה קשיא בהאי שמעתא דמעיקרא אזיל בתר לוקח ושביק רובא דעלמא דקא מקשי ליה וליחזי האי גברא אי לרדיא זבין אי לשחיטה זבין כו' והדר אזיל בתר רובא דעלמא ושביק ענינא דגברא ומאחר דגברא זבין להאי ולהאי לא ניחוש לרובא דעלמא והיא גופה קשיא לי כיון דגברא זבין להאי ולהאי כי רובא דעלמא לרדיא זבני מאי הוי והא איהו לאו מרובא הוי. ואיכא למימר דגברא דזבין להאי ולהאי ולא ידיע זבינא במאי הוא דרב אזיל בתר רובא דעלמא דהאי נמי מההוא רובא הוי ובהכי מתרצן תרתין קושייתי. עד כאן הרשב"א ז"ל.
רב אמר הרי זה מקח טעות בתר רובא אזלינן. ואף על גב דזוזי בחזקת מוכר נינהו לא אמרינן בהי הא המוציא מחברו עליו הראיה דכי אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה הני מילי היכא דאמר מוכר לשחיטה זבנית לך בפירוש דהוה ליה ברי ומוקמינן ליה זוזי בחזקתיה דהא ברשותיה נינהו עד דמייתי ראיה לוקח במאי דטעין אבל הכא כיון דמסתמא הוי מלתא הוה ליה שמא ואמרינן זיל בתר רובא ורובא לרדיא זבני. ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחברו עליו הראיה וכיון דזוזי בידא דמוכר נינהו אמרינן ליה ללוקח אי אית לך סהדי דגלית אדעתיה בעידן זביני דלרדיא זבנתיה הרי מקח טעות הוא ומהדרת להו לזוזי מניה ואי לא לא. הרא"ם ז"ל.
ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא. ונראה דהיינו דוקא ברובא דליתיה קמן. ובריש המניח כמדומה לי שהוא מפורש ואינו מפורש יפה אבל בריש סנהדרין דעביד קל וחומר דיני נפשות דאזלינן בתר רוב ושם מפורש דרובא לרדיא זבני לא הוי רוב גמור אבל ברוב חשוב מודה שמואל. ולפי זה הא דקאמרינן לקמן גבי גנב או קוביוסטוס דכולהו הני איתנהו לאו דוקא כולהו אלא כלומר רוב חשוב. גליון תוספות.
טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא שקלה אלא מנה כדקאמר בעל. פירוש והא הכא כיון דרוב נשים בתולות נשאות הויא טענת בעל כטענת שמא כדאוקימנא בכתובות. ועוד דהא נתארמלה קתני וכי נתארמלה טענתה בהדי יורשים וטענת יורשין שמא היא. והא הכא דטענת בעל כשנתגרשה בטענת שמא הוא ואפילו הכי כיון דזוזי בחזקת בעל ויורשים הוו לא אזלינן בתר רובא דבתילות נישאות. אלא מוקמת להו לזוזי ברשותא דבעל ויורשין כדאיתנהו ואי אית לה ראיה דבתולה נשאת מפקא אי לא לא מפקא הכי נמי אף על גב דבסתמא זבניה לההוא תורא דהוי לה טענת מוכר טענת שמא כיון דזוזי בחזקת מוכר קיימי אמאי אזלינן בתר רובא ומפקינן להו מיניה דמוכר ליהוי הך לוקח מוציא מחברו ואי אית ליה ראיה ליפוק ואי לאו לא ליפוק ותיובתא דרב. הרא"ם ז"ל.
וזו הואיל ואין לה קול איתרעי ליה רובא. פירוש איתרע ליה דאפילו לרב דאזיל בתר רובא לא אזלינן בתריה אבל לא איבטיל לגמרי דטפי עדיף רובא דרוב נשים בתולות נישאות מרובא דרוב הנישאות יש להן קול והיינו דתנן בפרק האשה שנתאלמנה אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו כו' ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא כלומר אמאי סגי לן בהאי סהדותא דלא מעליא היא כיון שבקטנות ראוה ואמרינן כיון דרוב נשים בתולות נישאות מלתא בעלמא הוא אלמא אף על גב דרוב הנישאות בתולות יש להן קול וההיא אין לה קול לא איבטיל ליה רובא דרוב נשים בתולות נישאות לגמרי משום דעדיף טפי וכדכתיבנא דליכא למימר דההיא בשיש לה קול דאם כן לרב דאזיל בתר רובא עדות למה לי. הר"ן ז"ל.
לאו משום דרובא הכי איתנהו. ועל כרחך מיירי נמי אף על גב דאכתי איתנהו למעות ביד הלוקח אמרינן הגיעו ומוציאין מידו דאי המעות ביד המוכר מאי איריא דרובא הכי איתנהו אפילו מום אחר דמיעוטא נמי הכי איתנהו נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא והרבה מומין איתנהו בעבדים כגון הנך דהשוכר את האומנין נכפה ושוטה ושעמימות וכיוצא בהן שרגיל להיות חולה ולא ידע לוקח אלא על כרחך מיירי נמי שהמעות ביד לוקח דבמום אחר דלא שכיח לא היינו מוציאין מידו דיכול לומר הלוקח הייתי סבור שלא היה מום זה בו דברוב עבדים אינו אבל גנב או קביוסטוס הגיעו ומוציאין מידו אלמא אזלינן בתר רובא ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. אבל מה שפירש רבינו שמשון דמשמע ליה בכל ענין אפילו מעות ביד הלוקח לא נהירא דמנא ליה לתלמודא להקשות לשמואל דהא המוכר שור מיירי שהמעות ביד מוכר והכא נמי נימא דאיירי הכי. בשם רבינו מאיר ותוספי הרא"ש ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה