קטגוריה:רות ג יח

תרגום (כל הפרק)

כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם

שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר

כל הלילה רות נשארה מחוץ לעיר. נעמי הבינה שרות לא יכולה לשוב כי שער העיר סגור, אבל היא דאגה כל הלילה אם רות מצאה את בועז? אם בועז הרשה לה לשכב למרגלותיו? האם בועז הסכים לשאת אותה?

ייתכן שנעמי סיכמה עם בועז, ובועז הפעיל תוכנית לבחון את רות אם היא "אֵשֶׁת חַיִל" (ביאור:רות ג יא) ומתאימה להיות אשתו של "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:ב א). רק כאשר בועז השתכנע שרות עברה בהצלחה את הבחינה, הוא היה מוכן לשלב השני של הכנסתה של רות לעם ישראל, וגאולתה למען קיום משפחה ביהודה.

רות שבה מוקדם בבוקר, סיפרה לנעמי את כל מה שקרה בלילה, ומה שבועז נשבע לה שהוא יעשה.

נעמי הבינה את הקושי לשאת אישה מואבית, בגלל שמשה הורה: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי" (ביאור:דברים כג ד).
אולם כולם ידעו שמשה גם הורה "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ, לְעוֹלָם" (דברים כג ז), ובועז כבר שבר את ההוראה הזאת במשך כל הקציר. רות אמרה לניצב על הקוצרים שהיא מואביה, ואין ספק שהדבר נודע בעיר. בועז בנוכחות נעריו ונערותיו, ציווה לתת לה ללקט ברצונה, הזמין אותה לאכול מצלחתו, הכין לה קלי, ואסר על אנשיו להכלימה או לגעור בה. הוא הרשה לה ללקט בשדה שלו כל יום, וציווה עליה לדבוק בנערותיו, ועל נערותיו לדבוק בה. כל ערב היא היתה שבה לעיר עם איפת שעורים, וכל באי העיר ראו את חריצותה ומסירותה. אין ספק שבועז דרש בשלומה ודאג לטובתה בצורה מוגזמת ופתוחה, וכל נכבדי העיר ראו ושתקו. עכשו כאשר הוא יעשה את השלב הבא וישא אותה, זה יהיה כאילו צעד הגיוני והגון.

סביר שאנשי העיר לא ידעו שרות המואביה היא כלתה של נעמי. סביר שכולם חשבו שהיא משרתת או שפחה של נעמי ששבה משדה מואב. אנשי העיר, כולל הגואל הראשון, דודו או בן-דודו של בועז, חשבו שנעמי עניה, והיא שולחת את המשרתת שלה, כעניה או גרה, ללקט בשדה.

נעמי הבינה את הבעיה הקשה. היא ידעה שאף אחד לא ירצה לשאת את רות המואביה כי ילדיו יהיו מנודים מקבל אלוהים למשך עשר דורות, כמו ממזרים.
לכן נעמי אומרת לרות להרגע ולחכות בסבלנות עד שהעניין יתבהר.

אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר

"אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר" נשמע כמו הטלת מטבע או קוביה, "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (ביאור:אסתר ג ז), עם סיכויים מסוימים לכל אפשרות - לכאן או לכאן. נשמעת כאן דאגה מוסתרת מעורבת בתקוה איך יגמר התהליך המשפטי.

נעמי מזכירה את דברי יהושע, שמזכיר לבני ישראל לשמור ולאהוב את אלוהים, "כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם" (יהושע כג יד), וכך נעמי מאחלת דברים טובים לרות. אולם יהושע מדבר על דברים שאלוהים כבר עשה בעבר כך שאין כאן שאלה של הסתברות. אולם יהושע הוסיף: "כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם, וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם, וּבָאתֶם בָּהֶם, וְהֵם בָּכֶם" (יהושע כג יב) אז אלוהים יביא עליכם צרות, כך שבעתיד יהיה טוב או רע - "אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר" - לפי איך שבני ישראל יתנהגו.
סביר שבועז ונעמי לא חשבו שאנשי מואב כלולים 'בגויים האלה', שאלוהים פקד להוציא את כנען מידם, הן אלוהים אסר לפגוע במואב ובנחלתם.

שְׁבִי בִתִּי

נעמי ידעה מה יקרה בשער העיר, כנראה היא ובועז אירגנו את כל התהליך, ונעמי אישרה לבועז שהיא מוכנה שהוא יגאל אותה ואת רות, וישא את רות.

נעמי אומרת לרות: 'שבי פה. אל תתערבי. יתחילו לשאול אותך שאלות: למי היית נשואה? מי מהאחים מת ראשון? האם יש כלה נוספת? איפה היא? למה את רוצה להצטרף לעם ישראל? האם את מאמינה באלוהי ישראל? האם את יודעת את חוקי ישראל? עדיף שלא יראו אותך, ושאת לא תראי את התהליך המעליב של חליצת הנעל ויריקות. ואם לא תרקי כמו שצריך, יכריחו אותך לירוק פעם נוספת עד שתפגעי. אז שבי בשקט בתי.'

ובנוסף, 'את נערה יפה וחזקה. הגואל יראה אותך וירצה לקחת אותך לעצמו או בנו. עדיף שהוא לא יראה בת כמה את ואת יופיך.'

כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם

סביר שנעמי תכננה את הגאולה עם בועז. זה הביא רווח גם לבועז וגם לה. בועז יזכה באישה ונחלת אלימלך, ורות ונעמי יזכו בגאולה ומשפחה.

נעמי מרגיעה את עצמה ואת רות שבועז יטפל בזה היום. הוא ימצא את הגואל, יעמיד אותו בפני בעיה קשה שהוא חייב לגאול מואביה, והעניין יגמר בגאולה על ידי הגואל הראשון או בועז עצמו.

נעמי לא מסבכת את הענין שבעצם, לפי החוק שקבע משה, לרות אין זכות לסרב ליבום, ככתוב: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה" (דברים כה ה), אבל המנהג היה שאין להשיא אישה נגד רצונה. כך קרה בזכות דרישתו של לבן לברר עם רבקה, האם היא מוכנה ללכת עם העבד ליצחק, ככתוב: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז). כך קרה עם תמר, שאחרי כשלון נסיון היבום, היא קבעה שהיא תקבל יבום מיהודה עצמו, ובנות לוט קבעו איך אביהן יקבל יורש. נראה שבשני הצדדים של משפחות בועז ורות, הנשים קובעות את זכותן לבחור להן את הגואל.

בנוסף, חייבים להבין שרות אינה אישה רגילה, היא מואביה. היא התנדבה לבוא עם רות. היא התכוונה בדבריה: "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:א טז) לקבל את עם ישראל כעמה, אבל בכל זאת היא אישה חופשיה. בעלה מת, והיא יכולה כמו ערפה לשוב למואב, ואין איש שיכול לכפות עליה דבר, או להכריח אותה לשכב עם אדם שאינו מוצא חן בעייניה. היא כבר אמרה לבועז, העשיר והחזק: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג), כלומר 'אני אקבע מה אעשה'. בועז הבין זאת ולכן הוא אמר לה בעדינות: "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב, יִגְאָל" במשמעות - רק אם הוא יחפוץ מאוד לגאול אותך בצורה טובה, והוא יהיה טוב בעייניך (יותר ממני), רק אז הוא יגאל אותך.

כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר

היו כאן מספר בעיות:

1. מי ישא את רות? בועז כבר נשא אותה כאשר היא ישנה לידו. היא הסכימה והוא קיבל אותה ללון איתו. את זה הגואל לא יוכל למנוע או לשנות. ברגע שבועז יכריז שהיא אשתו הנקודה הזאת תהיה גמורה.
2. האם ילדיו של בועז יבואו בקהל אדוני? משה כתב שאסור ל"עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי" לבוא בקהל אדוני, ושאסור לעשות להם טוב. בועז התיחס כאילו שמדובר רק בגבר מואבי ועמוני, ולא במואביה או עמונית, כך שהחוק לא חל עליו, ובכלל כבר מספר חודשים הוא עושה טוב בפרהסיה למואביה ואין פוצה פה ומצפצף. כך שבועז לא דאג מזה.
3. מי יקבל את נחלתו של אלימלך בשנת היובל, או יהיה רשאי לגאול את הנחלה, בתשלום, לפני כן? לרות זה בכלל לא היה חשוב. אלימלך מת לפני שהיא התחתנה עם מחלון והיא לא הכירה אותו בכלל. בועז היה מספיק עשיר, ולא היו לו ילדים מאישה אחרת, כך שילדה ירש את בועז, וזה די והותר. הענין הזה היה חשוב לנעמי ולבועז. בועז רצה להראות את אהבתו לרות, רצה להעניק לה שם ונחלה, רצה להצליח במשימה במלואה כדי שלא יהיה ספק שילדיו הם בני ישראל, והוא רצה שילדו יהיה העשיר ביותר בעיר, ואכן זה גרם שישי, נכדו של בועז, יהיה מכובד בבית לחם, ובנו דוד נעשה מלך ישראל.