ביאור:רות ג טז

רות ג טז: "וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר: מִי אַתְּ בִּתִּי; וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ג טז.


וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּעריכה

מִי אַתְּ בִּתִּיעריכה

עם עלות השחר חוזרת רות לביתה ונעמי שואלת אותה את השאלה המוזרה:

וכי נעמי לא מכירה את בתה?! בפירוש "דעת מקרא" פירש בשני אופנים שעניינם אחד. בעלות השחר נעמי אכן לא מזהה את רות בבירור. וב"אבן עזרא" פירש "שלא ראתה אותה עד שפתחה לה הדלת להיכנס". קשה לקבל פירושים אלו שלכאורה מתאימים לפשוטו של מקרא, אך דחוקים ביותר מבחינת המציאות. מה גם שאם השאלה היא באמת כפשוטה, התשובה הייתה צריכה להיות, 'אנכי רות בתך', כפי שרות ענתה לבועז לשאלתו מי את? "אנכי רות אמתך". ולא כפי שהכתוב שם בפיה "ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש".

על כן נראה שנעמי יודעת שרות היא זו שבאה אל ביתה ואינה שואלת אותה שאלה אינפורמטיבית. עם עלות השחר ולאחר לילה של חרדה, לילה של ספק וחשש לתגובתו של בועז, היא שואלת אותה שאלה מהותית, האם יש הכרעה בשאלה מי את בתי? האם את יכולה לבוא בקהל? האם הערכתה את דעתו של בועז בנושא ההלכתי הבוער הייתה נכונה? (השווה לשאלת שאול את דוד "בן מי אתה הנער" ע"פ הגמ' ביבמות דלעיל) מדיווחה של רות על אירועי הלילה עולה תשובה חד משמעית, דעתו ההלכתית של בועז היא: עמונית ומואבית יכולות לבוא בקהל.

מִי אַתְּ? בִּתִּי!?עריכה

זה מה שקורה כאשר אין פיסוק ברור בתנ"ך והניקוד נוסף שנים רבות מאוחר יותר, וכך אנו יכולים לפסק ולנקד כרצוננו, והכתוב נראה מלא אפשרויות שונות.
המנקד חשב שזאת שאלה אחת, "מִי אַתְּ בִּתִּי?" לכן יש פתח באַ', ולא קמץ באָ' כמו בסוף משפט, אבל הניקוד אינו מחייב.
ייתכן שנעמי, חצי ישנה, אחרי שהיא חיכתה כל הלילה שרות תחזור, אמרה שני משפטים נפרדים:

  1. שאלה ראשונה: "מִי אַתְּ"? כמו שבועז שאל בפחד: "מִי אָתְּ"? (ביאור:רות ג ט). מעניין איך נעמי ידעה שנקבה באה?
  2. ומיד נעמי הוסיפה שאלה נוספת: "בִּתִּי"? השאלה השניה מודיעה לרות שנעמי יודעת שהבא יכול להיות רק רות, שהיא חיכתה וציפתה בכיליון עינים לשובה של בתה, והיא סקרנית לדעת איך העצה שלה עבדה, הן היו הרבה אפשרויות רעות בללכת לבועז ללא הזמנה ולשכב למרגלותיו.
  3. או הצהרה: "בִּתִּי"! כתשובה לשאלתה, ואז נעמי מודיעה לרות שהיא זיהתה אותה ומקדמת את פניה בשמחה.

וכך התשובה של רות היא לא לענות 'זאת אני רות כלתך' או 'כן', אלא לספר לנעמי מה קרה בלילה.

וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁעריכה

רות סיפרה לנעמי כל מה שעשה לה בועז.
למעשה אין מילה אחת מה הוא עשה לה, ובכל זאת הדגש הוא על 'עשה לה' ולא לכל דבר אחר. בועז רק דיבר איתה, ונתן לה שש שעורים לקחת לנעמי.
לא ברור למה העורך לא אמר שרות סיפרה את כל אשר קרה או מה שהוא עומד לעשות למענה. ניתן להבין מזה שהיתה שם עשיה מסוימת, וגם את זה רות סיפרה לנעמי.


מקורותעריכה

על פי מאמר של הרב אריה וירזון אתר דעת