רות ג ד: "וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם, וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, ושכבתי (וְשָׁכָבְתְּ); וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ג ד.


וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, ושכבתי (וְשָׁכָבְתְּ)

עריכה

וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם

עריכה

נעמי בונה תוכנית שלמה המבוססת שבועז ילך לישון ליד ערימת הגרעינים.
ייתכן שמוקבל היה שכך יעשו בעלי האדמה, ישנו לשמור על התבואה. קשה להאמין שאדם עשיר כבועז, שיושב בשער העיר כשופט, יצא לשמור על גרעיניו. לבטח היו לו שומרים. אולם בסוף הקיץ, האוויר חם, אנשים נהגו לישון בחוץ בקרירות, וגם לאחר שהוא ישתה יין, הוא ירצה לישון בשדה.

ניתן להבין שלא היתה לו אישה בבית, ולא היתה לו סיבה למהר לביתו.

זה היה מאוד חשוב למצוא איפה הוא הולך לישון. שאר הנערים גם הם הלכו לישון בשדה לאחר המשתה, וזה היה גרוע מאוד אם רות היתה הולכת לאדם אחר ונתפסת שכך היא עשתה. בחושך, בשינה ובנחירה, כל הגברים יהיו דומים, ואם רות לא תסמן בדיוק מי הוא בועז, יכול להיות לה אסון.

וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, ושכבתי (וְשָׁכָבְתְּ)

עריכה

לאחר שרות מצאה את בועז, היא היתה צריכה להזיז את השמיכה וכותנתו שכיסו את רגליו, לשכב לרגליו, ולכסות את שניהם יחד. בצורה זאת היא תחמם את רגליו.
לא נאמר שרות תלך לישון, כי בועז יכול להתעורר, לראות אישה לרגליו, ולהסתלק מהמקום.

הרעיון של נעמי התבסס על מעשיהן של תמר ובנות לוט. תמר ובנות לוט רצו להביא יבום לאדונם.

  • תמר כסתה את ראשה בצעיף והתחפשה לזונה על אם הדרך, יהודה שכב איתה וכך ייבם אותה ונשא אותה לאישה. אלוהים העניק לה תאומים.
  • בנות לוט הבינו שאביהן איבד את התקווה שיהיה לו בן לאחר מות אשתו, ואמונתו שהוא יכול להביא רק בנות. אבל אלוהים הבטיח לו שבניו ירשו את עבר הירדן המזרחי ויהיו לעם גדול, כדי שהוא יעזוב את כנען לאברם. כך קרה שהבנות הבתולות שיכרו את לוט ושכבו איתו. לכל בת נולד בן וללוט היו שני בנים יורשים: מואב ועמון.

נעמי מתכננת שבועז ישתכר מעט, ישן, ואז יגלה שהוא ישן עם רות, שהוא הגואל שלה, ויתכן שהוא בא עליה וייבם אותם.

מַרְגְּלֹתָיו

עריכה

"מַרְגְּלֹתָיו" - מהשרש 'רגל'. מילה קשה, שמופיעה מספר פעמים בסיפור רות ללא הסבר. 'מרגלות ההר' - זה שימוש מודרני לתחתית ההר. אולם בדניאל אנו מוצאים: "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק, וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ ,וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל, וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן. (דניאל י ו). ניתן להבין שמרגלותיו זה כמו זרועתיו. מרגלותיו זה כל אורך הרגל - מלמעלה עד למטה - מהחיבור לאגן הירכיים במפשעה עד כפות הרגלים.

כלומר רות שכבה לאורך רגליו, והשאלה היא - איפה יהיו ראשה וידיה?
בהמשך נאמר "וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וילפת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (ביאור:רות ג ח) (הניקוד של "וַיִּלָּפֵת" הושמט בכוונה, כי הוא נוסף מאות שנים מאוחר יותר, ואינו מחייב) .

פרוש המילה 'וילפת' תלוי בהקשר, המנקד בחר פירוש מספר 1, אבל רש"י מביא את שתי האפשרויות (ייתכן שרש"י לא השתמש בתנ"ך מנוקד, או לא נתן חשיבות לניקוד):

  1. "וַיִּלָּפֵת" - אחזו בו בידיים (מילוג). כלומר רות נשענה על בועז ואחזה בו בידיה בחוזקה כדי שהוא לא יקום ויברח לפני שהוא שומע אותה. ייתכן שהיא שמה יד על פיו כדי שהוא לא יצעק. הפרוש הזה לא מסביר איך בועז ידע שהמחזיק בו היא אישה. המנקד בחר לנקד "וַיִּלָּפֵת" ולא "וַיִּלְפֹּת", כי חסרות מילים מה בועז לפת, והיה צריך להיות כתוב: "וַיִּלְפֹּת [את ראשה/גופה], וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו. וַיֹּאמֶר: מִי אָתְּ" (ביאור:רות ג ח-ט).
  2. "וַיִּלְפֹּת" - לאחוז, לגעת, אחז חזק בידיו (מילוג), ככתוב: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ" (שופטים טז כט). כלומר, רות נשענה על בועז לאורך רגלו. בועז שלח את ידיו ונגע/אחז בראשה או גופה, הרגיש את שערותיה ולכן הוא ידע שאישה (ולא איש או חיה) שוכבת/נשענת עליו ושאל: "מִי אָתְּ"? (ביאור:רות ג ט).

סביר ששני הפרושים נכונים כאחד: היא לפתה אותו, והוא לפת אותה, ושניהם היו לפותים.

וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו

עריכה

"וְגִלִּית" - מצא, חשף, להזיז, להסיר (מילוג), כמו שכתוב: "עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח ז), וגם "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו" (דברים כז כ). נראה שבהרבה מהמקרים, המילה הזאת מופיעה בהקשר לחשיפה מינית.
כלומר נעמי אומרת לרות להסיר את השמיכה או אפילו את הכותנת שמכסה את רגליו, לחשף את כל רגלו של בועז עד למפשעתו, ולשכב לצד רגליו.

לא נראה שמדובר כאן רק בחשיפת כפות הרגלים והסרת הנעלים מבועז, למרות שבהמשך, בתהליך החליצה והגאולה, משתמשים בנעלים כהוכחת בעלות (ביאור:רות ד ז). אולם סביר, שנעמי מורה לרות להסיר את נעליו ולקחת בעלות עליהן, כדי (1) שהיא תחמם לו את הרגלים כסימן אהבה, (2) שהוא לא יוכל לקום ולברוח בלי לדבר איתה, (3) בעלות על הנעלים תהיה הוכחה שהיא זאת שהיתה עימו (סינדרלה). דוגמאות נוספות לדבר דומה, רחל לקחה את תרפי אביה כהוכחת בעלות על הצאן ברשותה (ביאור:בראשית לא יט) ואכן לבן העניק לה את הצאן ולא היה מעוניין למצוא את התרפים, תמר החזיקה בערבון של יהודה (ביאור:בראשית לח יח), דוד לקח את ראשו וחרבו של גולית (שמואל א יז נז), וגם "אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (שמואל א כו יב).

וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין

עריכה

כך באמת קרה, ובועז אמר לה מה הוא והיא יעשו.
המילה "תַּעֲשִׂין" אינה ברורה - האם הכוונה מה שהוא יעשה? מה שהיא תעשה? או מה שכל אחד מהם יעשה? למרות שהמילה לא כתובה ברור, לנו הדבר ברור - הוא והיא יעשו משהו לפתור את בעית הייבום והגאולה של רות.

מעניין שנעמי יודעת שבועז יעשה משהו טוב. הוא יכול לעזוב את רות. הוא יכול להגיד לה שהוא לא מעונין לעזור לה. בועז התעורר בפחד, זיהה את רות ומיד הודיע לה את התוכנית לבוקר. ניתן להבין שנעמי ובועז תכננו את הפגישה, את המשתה, וגם את תהליך החליצה בבוקר בשער העיר.

ומה רות תגיד לבועז?

עריכה

מעניין שנעמי לא אמרה לה מה להגיד לבועז!

  • כמובן שייוצרו נסיבות בלתי ידועות, כך שאי אפשר להכין משפט מסוים שיפתור את כל הבעיות.
  • סביר שנעמי ורות כבר דיברו הרבה פעמים שבועז הוא גואל והמתאים ביותר לאהוב אותה ולהציל אותה, כדברי נעמי: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים. וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא" (ביאור:רות ב כ).
  • נעמי ידעה שרות אוהבת את בועז, ודבקה בו, ורות מספיק חכמה לדעת מה להגיד כדי לרצות אותו: להראות לו שהיא אוהבת אותו, מבקשת סליחה שהיא אמרה לו: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג), ומבקשת שהוא יגאל אותה.