פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית. על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו ונשתחררו ונתגיירו פחותות מבת שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אע"פ שהן בכרת אין בהן מיתת בית דין:

גמ' נערה אין קטנה לא מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא דתניא קטנה מבת ג' שנים ויום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא שתי שערות עד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר כל מקום שיש קנס אין מכר וכל מקום שיש מכר אין קנס. וחכ"א קטנה מבת שלש שנים ויום אחד עד שתבגר יש לה קנס קנס אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר. והני בני קנסא נינהו אקרי כאן ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו אמר ריש לקיש אמר קרא נערה נערה הנערה חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות:

סימן בעריכה

ת"ר היוצאת משום שם רע אין לה קנס ולא פתוי. יוצאת משום שם רע בת סקילה היא אמר רב ששת ה"ק ושיצא עליה שם רע בילדותה אין לה קנס ולא פיתוי:

סימן געריכה

אמר רב פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה היכי דמי אי דנפיק עליה קלא דשטרא זייפא הוא דכוותה הכא דנפיק עלה קלא דזנאי. והאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידן תבעתינהו באיסורא דכוותה הכא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו אמר להו זייפו לי האי שטרא בשלמא התם שכיחי פרוצין אלא הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו. כיון דקא מהדר אזיופא אימור זיופי זייף י"מ כיון דהעידו עליו דמהדר אזיופא כל שטרות היוצאין מתחת ידו מחזקינן להו בחזקת מזוייפין עד שיבואו העדים החתומים עליהם ויעידו שחתמו עליהן ולא מסתבר כן דלישנא דהש"ס לא משמע הכי דקאמר האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה דמשמע דוקא האי שטרא דאית ביה ריעותא כגון שאמרו העדים פלוני בקשנו לכתוב ולחתום לו שטר של מנה על פלוני ואח"כ הוציא שטר מנה על פלוני האי שטרא ודאי איתרעי ולא שאר שטרות היוצאים מתחת ידו שלא הוחזק לזייף שטרות על כל בני האדם אלא דווקא על אותו פלוני שהזכירו עדים דתלינן שמא מנה היה אצלו בע"פ וירא שמא יכפור. אבל אם העדים לא הזכירו שם הלוה וסכום המעות בהא מסתבר קצת שחשוד לזייף כל שטרותיו ותלינן שזייף שטר אחד ולא ידענא הי ניהו:

סימן דעריכה

מתני' ואלו שאין להם קנס הבא על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו ונתגיירו ונשתחררו יתירות על בנות ג' שנים ויום אחד ר' יהודה אומר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה אף על פי שהיא גדולה. ולית הילכתא כר' יהודה: הבא על בתו על בת בתו ועל בת אשתו על בת בתה ועל בת בנה אין להם קנס מפני שמתחייב בנפשו וכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון שנאמר ולא יהיה אסון ענש יענש:

סימן העריכה

נערה שנתארסה ונתגרשה ר"י הגלילי אומר אין לה קנס ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה. והלכה כר"ע דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ועוד דלקמן במתני' דיתומה שנתארסה ונתגרשה סבר ר' אלעזר כר"ע ופסק רב הלכה כר"א. והרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' נערה בתולה) כתב דקנס לבד לעצמה אבל בושתה ופגמה לאביה ואפשר דטעמיה מהא דאמרי' לקמן (דף מ:) על בושת ופגם ואימא לדידה ומסיק דבושת ופגם לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין והאי טעמא שייך נמי כשנתארסה ונתגרשה וקרא דלא אורשה לא קאי אלא אקנסא דכתיב בקרא אבל בושת ופגם יליף מדכתיב ונתן האיש השוכב עמה וכו' הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם כמו בשאר חבלות אבל בהאי קרא לא כתיבי ומיהו נראה דגם בושתה ופגמה לעצמה מדקאמר ר"א ביתומה שנתארסה ונתגרשה המפתה פטור ואם איתא דבושתה ופגמה לאביה לא ה"ל למיתני דמפתה פטור בסתם כיון דחייב בבושת ופגם והיינו טעמא משום דלענין גביית האב יש לבושת ופגם דין קנס משום דאיתקוש לקנס דכתיב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה ודרשינן מהאי קרא מכלל דאיכא בושת ופגם ולענין גביית האב איתקוש דבמקום שהקנס לאב גם הוא לאב ומהאי טעמא תנן לקמן בפ' נערה (דף מא:) לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ואבושת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן אלמא בשת ופגם אע"ג דממונא הוי אין מורישו לבניו משום דאיתקוש לקנס לענין גביית האב (דאיתקש לקנס) הלכך נתארסה ונתגרשה כיון שנתמעט האב מלא אורשה מדין קנס נתמעט נמי מדין בשת ופגם והכל לעצמה. והא דפריך הש"ס ואימא לדידה ולא אמרינן דאיתקוש לקנס פי' ר"י (דף מ: ד"ה ואימא לדידה) דדוקא בתר דידעינן שהם לאב מקשינן להו לכל דינם לגביית האב אבל משום ההיא היקישא לא מפקינן מינה למיתבינהו לאב:

גמ' אמר אביי בא עליה ומתה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה ואע"ג דהך מילתא מיבעיא ליה לרבא כיון דלאביי פשיטא ליה אזלינן בתר פשיטותא דאביי. בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה קנסה לאביה דאכתי לא נפקא מרשות האב כדתנן (בנדרים דף סו:) נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה אבל אם בא עליה ואח"כ נשאת או בגרה קנסה לעצמה דנשואין ובגרות מפקי מרשות האב והוא שלא עמד בדין קודם בגרותה או קודם נישואיה אבל אם עמד בדין קנסה לאביה הוא:

סימן ועריכה

מתני' המפתה נותן ג' דברים והאונס ארבעה המפתה נותן בשת ופגם וקנס מוסיף עליו האונס שהוא נותן את הצער: מה בין אונס למפתה אונס נותן את הצער מפתה אינו נותן את הצער אונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא אונס שותה בעציצו ומפתה אם רצה להוציא יוציא:

גמ' והמפתה לכשיוציא אשתו היא אמר אביי אימא כשלא יכנוס תנ"ה אע"פ שאמרו המפתה נותן לכשלא יכנוס אבל בושת ופגם נותן מיד ואחד המפתה ואחד האונס בין היא בין אביה יכולין לעכב תניא אידך אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשתצא היא אין לה עליו כלום מת יצאה כסף קנסה בכתובתה רבי יוסי בר' יהודה אומר יש לה כתובה מנה והלכה כרבנן:

מתני' כיצד שותה בעציצו אפי' היא חגרת או סומא. נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בקהל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:

גמ' וניתי עשה ונידחי לא תעשה כי אמרינן דעשה דוחה לא תעשה כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית דלא אפשר לקיומי לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל הלכך אפי' אי אמרה בעינא ליה לא דחי כיון דלא דמיא למילה בצרעת:

סימן זעריכה

מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור:

גמ' אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כרבי אלעזר קרי רב עליה דר' אלעזר טובינא דחכימי:

מתני' איזהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאילו היתה שפחה נמכרת בשוק כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שוה בכל האדם:

סימן חעריכה

והבא על הבתולה בין כדרכה בין שלא כדרכה משלם קנס כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ט:) באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה פי' שבאו עליה שלא כדרכה הראשון בסקילה וכולן בחנק וקאמר עלה התם מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמין. וכן בפרק הבא על יבמתו (דף נט.) גבי הא דתניא ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול ופריך היכי דמי אילימא כדרכה מאי אריא משום אלמנה תיפוק ליה משום בעולה אלא לאו שלא כדרכה אלמא דיש קנס שלא כדרכה ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' נערה בתולה) דאין משלם קנס אלא כדרכה. פגם רואין אותה כאילו היא שפחה מפרש בגמ' בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו וחביב עליו כ"כ שרוצה להוציא ממונו להשיא לו בתולה ולא אשה כיוצא בה כזאת שנאנסה ובאשה זו שמין כמה יש בין בתולה לבעולה נמצא כל אשה נישומית לפי ערכה ומשפחתה:

כל מקום שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש קנס אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה יש לה קנס ואין לה מכר בוגרת אין לה קנס ולא מכר.

גמ' א"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכ"א יש קנס במקום מכר וכו' כדכתבינן לעיל (סי' א') איכא מ"ד הלכה כר"מ משום דסתם מתני' כוותיה ואנן לא ס"ל הכי חדא דא"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים וכו' אלמא דיחידאה הוא ולית הלכתא כוותיה ובכל דוכתא שאומר האמורא זו דברי פלוני משמע זו ולא ס"ל עד דמפרש ליה הש"ס בהדיא זו וס"ל כההיא דבפרק בית כור (דף קה.) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס ובו' ופריך זו ולא סבירא ליה והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו וכו' אלא זו וס"ל וכן בריש פרק שור שנגח (דף מו.) א"ר יהודה אמר רב זו דברי סומכוס ועוד דאי זו וסבירא ליה קאמר איכא לאקשויי עלה מאי קמ"ל כדמקשי עלה ביבמות פרק אלמנה לכ"ג (דף סז.) והתם משני קמ"ל דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי אבל הכא פשיטא דברייתא היא דפליגי רבנן עליה דר"מ. ועוד הביא רב אלפס ז"ל ראיה מרבא (דף לח:) דבעי יש בגר בקבר ודבנה הוי או אין בגר בקבר ודאבוה הוי ש"מ דכרבנן ס"ל דאמרו קטנה יש לה קנס דלא משכחת ליה דיש לה בן קודם בגר אלא היכא דנאנסה כשהיתה קטנה דאע"ג דאיפרכא הך בעיא לאו מהאי טעמא איפריכא. ועוד דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה (דף מד:) אמר ריש לקיש המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וכו' עד אלא כאן נערה מלא דבר הכתוב וכו' הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע אלמא כרבנן ס"ל וכן הלכתא. ור"ח והראב"ד ז"ל פסקו כר"מ וכמו שפסק רב אלפס ז"ל נראה דאין סתם משנה כנגד דברי האמוראים: בוגרת אין לה לא מכר ולא קנס דייקינן מינה הא בושת ופגם אית לה ודוקא אנוסה בוגרת אבל בוגרת מפותה אין לה כלום:

סימן טעריכה

מתני' האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס ע"פ עצמו האומר גנבתי וטבחתי ומכרתי משלם קרן ע"פ עצמו ואינו משלם תשלומי כפל ולא ד' וה' המית שורי את פלוני או שורו של פלוני ה"ז משלם ע"פ עצמו המית שורי עבדו של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:


הדרן עלך אלו נערות