פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו. פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהם יאכלו נשיהם לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו. איזהו פצוע דכא כל שנפצעו בצים שלו ואפילו אחת מהן כרות שפכה כל שנכרת הגיד ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר. פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואין אסורין אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה':

סימן בעריכה

גמ' ת"ר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפילו נקבו ואפילו נימוחו ואפילו חסרו א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא כסריס חמה וכשר. וקשה וכי פליג ר' ישמעאל אמתניתין דתנן כל שנפצעו בצים שלו ואפילו אחת מהן וא"ת התם בידי אדם והכא בידי שמים דא"כ מאי אריא אין לו אלא ביצה אחת אפילו חסרו שתיהן בידי שמים כשר כדאמרינן פצוע דכא בידי שמים כשר ומסתמא הוא הדין נמי כרות שפכה בידי שמים כשר ועוד שאנו רואין כמה בני אדם שנכרת מהן ביצה אחת ומולידין ולא מסתבר למימר צא וחזר על בניהן מאין הם. ופירש ר"ת ז"ל דאפילו בידי אדם מכשר הכא ויש לחלק בין נטלה הביצה לגמרי ובין נפצעה מידי דהוה חולין נה. אניטל הטחול דכשר ונקב בסומכיה טרפה. והא דאמרי' לקמן נכרתו ביצים או חוטי ביצים היינו דוקא שתי ביצים אבל אחת מהן כשר ואע"ג דקאמר אינו אלא כסריס חמה וכשר מ"מ אית ליה רפואה ופעמים שמוליד מדמכשר ליה ואף אם תמצא לומר דר' ישמעאל פליג את"ק יש לסמוך על דבריו כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה הוה דסמכא טפי כדאמרי' לעיל בפ' החולץ דף מב: ממתני' דכרמא הדר ביה. ובירושלמי ה"ב נמי משמע שהוא כשר לבא בקהל אבל משמע שאינו מוליד והכי איתא התם תני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כל שאין לו אלא ביצה אחת ואינו מוליד זהו סריס חמה א"ר יוסי שמעתי הלכה כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ולית אנא ידע ממאן שמעית א"ר אמי לא הוה ר' יוסי שמע מבר איניש זעירא אמר שמואל אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו רב הונא אמר דאיהו סבר כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה א"ר יודן בר חנן ובלבד שלימין כלומר שיהו שלימין שניהם כשנטלה אחת מהן אבל אם נפצעה אחת ואח"כ נטלה אין זה פסול שחוזר להכשירו כמו נקב וחזר ונסתם. ועוד נראה לפרש שהם שתי תיבות ובלבד של ימין כלומר שניטלה של שמאל ושל ימין קיימת. וראיתי בירושלמי שם ומוכח שם דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה איירי בידי שמים והכי איתא התם פצוע דכא אית תנויי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ויליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבא פצוע דכא מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכא בידי אדם אית תנויי תני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מנא ליה א"ר מנא לא יבא פצוע לעולם א"ר יוסי בר בון עוד הוא יליף מממזר לא יבא ממזר לא יבא פצוע דכא מה ממזר בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים וממזר בידי שמים יצירתו מן השמים הוי בעיא למימר מ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ"ד בין בידי אדם בין בידי שמים פסול דרבנן וכן צריך להיות דאי בידי אדם איירי ואינו מוליד היאך יהיה כשר מי גרע מההוא גברא דאיסתתים גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים דפסול לפי שאינו מוליד אבל גמרא דידן יכול ר"ת לפרש דאיירי בידי אדם ולענין פסק הלכה אין לו ראיה מן הירושלמי. ורב אלפס ז"ל שהביאה בצורתה ולא פסק כמאן הלכה אין לעמוד על דבריו שמא הוא סובר דפליגי וממילא הלכה כרבנן או שמא סובר דלא פליגי כדפי' ר"ת והדעת נוטה דסבר דפליגי דאי סבר דלא פליגי לא היה סותם דבריו דמלתא דצריכא טעמא היא: א"ר יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר אמר רבא היינו דקרינן פצוע ולא קרינן הפצוע במתניתא תנא נאמר לא יבא פצוע דכא ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. בידי שמים פי' רש"י ע"י רעמים וברד או לקוי ממעי אמו אבל אם אירע בו חולי ונסתרס פסול וכן משמע בירושלמי דליקוי שעל ידי חולי חשיב בידי אדם. אמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן. פצוע בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו הביצים בין שנפצעו חוטי ביצים דך בכולן בין שנידוך הגיד בין שנידוכו ביצים בין שנידוכו חוטי ביצים כרות בכולן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו הביצים בין שנכרתו חוטי ביצים ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה סבר ר' חייא בר אבא לאכשורי אמר ליה ר' יוסי הכי אמר ר' יהושע בן לוי עטרה כל שהוא מעכבת ואם נשתייר מלא החוט כשר יתיב רבינא וקא מיבעיא ליה מלא חוט על פני כולה או על פני רובה אמר ליה רבא תוספאה לרבינא מלא החוט על פני כולה וכלפי ראשה. אמר רב הונא כקולמוס כשר כמרזב פסול מ"ט האי שליט ביה אוירא והאי לא שליט ביה אוירא ורב חסדא אמר כמרזב כשר כקולמוס פסול מ"ט האי גריר והאי לא גריר אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכה בין כמרזב בין כקולמוס כשר ואפילו למעלה מעטרה. ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא שפייה מר בר רב אשי כקולמוס ואכשריה פרש"י ההוא עובדא דהוה כמרזב וא"כ משמע דלית הלכתא כפיסקא דמר זוטרא דמכשיר בתרוייהו והך עובדא כרבא דאמר כוותיה דרב הונא מסתברא. ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא דאיסתתים גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים ומסיק במקומה מבשלה ושלא במקומה לא מבשלה ופסול וע"י חולי וליקוי בא ולא ממילא דלא גרע מכרות שפכה בידי שמים דאינו מוליד וכשר. א"ר יהודה אמר שמואל ניקב הגיד בעטרה עצמה כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואם לאו כשר.ת"ר ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו מעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה. אמר רבה בר רב הונא המטיל מים בשתי מקומות פסול אמר רבא לית הלכתא לא כאבא ולא כברא כברא הא דאמרן אבא מאי היא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה ולא היא דאפילו לר' אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה הני מילי איש אבל אשה פריצותא בעלמא היא:

סימן געריכה

בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי אמר להו תניתוה פצוע דכא מותר בנתינה ואי ס"ד בקדושתיה קאי איקרי כאן לא תתחתן בם:

סימן דעריכה

מתני' עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים ומה במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקיבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להן לא כי אלא הלכה אני אומר ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקיבות:

גמ' תניא א"ר יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר אני ראשון ונשאתי מצרית ראשונה ואשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל וא"ת למה לא היה מותר לבא בקהל והלא אין מצרים במקומן יושבין שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל העולם כדתנן במס' ידים פ"ד מ"ד ומייתי לה בפ' תפלת השחר דף כח. גבי יהודה גר העמוני מותר אתה ותירץ בעל הלכות שמצרים שבו למקומן שנתן להם הכתוב קצבה כדכתיב מקץ ארבעים שנה אקבץ מצרים מן הגוים אשר נפוצו שם אע"ג דגבי עמון נמי כתיב ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון לא נתן להם קצבה וכן השיב ר' יהושע לרבן גמליאל במסכת ידים והכתיב ושבתי את שבות עמי ועדיין לא שבו והכי תניא בתוספתא במסכת ידים פ"ב בתר עובדא דגר העמוני שהודה רבן גמליאל לר' יהושע והותר לבא בקהל ואמר לו רבן גמליאל גר מצרי כיוצא בו אמר לו למצרים נתן קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה: כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי בתר אימיה שדינן ליה:

סימן העריכה

מתני' אמר ר' יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש א"ר עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו שלא היתה לו שעת הכושר ר' אלעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי ר' עקיבא:

גמ' היכי דמי סריס חמה א"ר יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכשרות ומנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה:

סימן ועריכה

א"ר אבהו סימני סריס ואיילונית ובן שמנה אין עושין בהן מעשה עד שיהא בן עשרים ובן שמונה מי קא חיי והא תניא בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה הכא במאי עסקינן כשגמרו סימניו דתניא איזהו בן שמנה כל שלא כלו חדשיו ר' אומר סימנין מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו טעמא דלא גמרו הא גמרו אמרינן בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ויוצא מידי נפל בשלשים יום אליבא דר' כמו לרשב"ג אבל לרבנן לא קאמר ר' אבהו דלרבנן יוצא מידי נפל בעשרים שנה. עבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה כמאן כר' דאמר אישתהי כיון דאיכא רבן שמעון בן גמליאל דאמר מישתהי כרבים עבד מאי רבן שמעון בן גמליאל דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל וכן הלכה ודלא כר' אבהו:

סימן זעריכה

ת"ר איזהו סריס כל שהוא בן כ' שנה ולא הביא ב' שערות ואפילו הביא ב' שערות לאחר מכאן הרי הוא כסריס לכל דבריו ואלו הן סימניו כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק רשב"ג אומר משום ר' יהודה בן יאיר כל שאין מימי רגליו מעלין רתיחות וי"א כל המטיל מים ואינו עושה כיפה וי"א כל ששכבת זרעו דוחה וי"א כל שאין מימי רגליו מחמיצין ואחרים אומרים כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל רשב"א אומר כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה. ואיזו היא איילונית כל שהיא בת כ' ולא הביאה ב' שערות ואפילו הביאה לאחר מכאן הרי היא כאיילונית לכל דבריה ואלו הן סימניה כל שאין לה דדין ומתקשה בשעת תשמיש רשב"ג אומר כל שאין לה שיפולי מעיים כנשים רשב"א אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה: איתמר סימני סריס רב יהודה אמר עד שיהו כולן ורבי יוחנן אמר אפילו באחד מהן היכא דהביא ב' שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כולן דשתי שערות בזקן לא חשיבי שערות לגדלות לאפוקי מידי סריס אע"ג דבשאר מקומות בגוף מועילין לפי שמקום הזקן רגיל להביא שערות לכך אינו חשיב גדול על ידו ואם הביא כל סימני סריס חשבינן ליה סריס ואע"פ שהביא ב' שערות בזקן חשיב אין לו זקן כיון שלא נתמלא זקנו כי פליגי בשלא הביא רב הונא אמר עד שיהו כולן ור' יוחנן אמר אפי' בא' מהן והלכתא כר' יוחנן:

מתני' הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת סריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שבעילתו בעילת זנות:

גמ' קתני סריס דומיא דאיילונית מה איילונית בידי שמים אף סריס בידי שמים אבל בידי אדם חולץ וסתמא כר"ע דאמר בידי אדם אין בידי שמים לא ושמעינן מהא דהלכה כר"ע דה"ל מחלוקת ואח"כ סתם וקי"ל דהלכה כסתם:

סימן חעריכה

מתני' סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר' יוסי ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומהר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא ר"א אומר חייבין עליו סקילה כזכר:

גמ' אמר רב ליתא למתרתין מקמי ברייתא דתניא רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקיבה היא אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתניתין מדשבקיה ר' יוסי לבר זוגיה דהוא ר"ש ש"מ הדר ביה ואין לומר דהדר ביה מברייתא לגבי רבי שמעון דמתניתין דמסתמא המשנה נשנית תחילה. אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה וכן הלכה. מתוך דברי רב אלפס משמע דהא דפסיק משמיה דרב הלכה כר' יוסי אדר' יוסי דברייתא קאי כדקאמר רב ליתא למתני' מקמי ברייתא ורש"י פירש דארבי יוסי דמתניתין קאי ואמרי בי רב היינו רב הונא כדקאמר לקמן ופליגי אהא דאמרן לעיל אליבא דרב ליתא למתניתין מקמי ברייתא ומסתבר הכי דבהרכבה קושי וקידוש בכולהו נמי איירי ר"ש בהדיה וכולן משניות הן וכן פי' ר"י דאמרי בי רב רב הונא וחזינן לרב הונא דאמר לקמן בשמעתין משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות אלמא דזכר ודאי הוי כדדריש מקרא איזהו זכר שיש בו שתי משכבות ובנדה קאמר רב נחמן משמיה דרב דספיקא הוי ופליגי רב הונא ורב נחמן אליבא דרב ועוד מדאיצטריך למימר הכא אמרי בי רב משמיה דרב ש"מ דפליגי אמוראי בהך מלחא אליבא דרב ולאפוקי משאר אמוראי איצטריך לפרושי משמיה דרב דאי לאו הכי אמאי איצטריך לפרושי משמיה דרב דכל אמרי בי רב סתם משמיה דרב הוא כדמוכח בפ' בית כור דף קה: ובפ' השואל דף קב: דפריך מדאמרי בי רב אדרב אלא משום שאמר רב תחילה דליתא למתני' מקמי ברייתא הדר תו קאמר דאמרי בי רב משמיה דרב פליג אהא דאמרן וכיון דפליגי אליביה דרב מסתבר דהלכה כדאמרי בי רב דשמואל סבר כוותיה דאמר ליתא לברייתא מקמי מתניתין ולהאי פיסקא חייבין עליו סקילה משני מקומות כרבי יוסי דמתניתין: ושמואל אמר בקושי וקידוש. קידוש דתנן המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותן ר' יוסי ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו איבעיא להו קידוש מה לי אמר רב אמר רב יוסף ת"ש דאמר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' יוסי א"ל אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דרב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' יוסי א"ל אמרי בי רב מני רב הונא ורב הונא אין הלכה קאמר וכיון דפליג רב אדשמואל קי"ל הלכתא כרב באיסורי. אבל אין להביא ראיה מהא דפסיק בהגוזל קמא דף ק. הלכה כר"מ בהך דדאין דינא דגרמי דבהא אף ר' יוסי מודה דאם קידש דחייב באחריותו והתם לא מייתי לה אלא לידע היכא אשכחן לר"מ דדאין דינא דגרמי ולענין דינא דגרמי הוא דפסיק כוותיה דדיינינן דינא דגרמי בעלמא אבל בהא אפשר דהלכה כר' יוסי דלא קידש:

סימן טעריכה

רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ א"ר אמי מאי עביד ר"י לטומטום דבירי דאותביה אבי כורסא ואיקרע ואוליד שבע בנין ור' יהודה אמר לך צא וחזר על בניו מאין הן משמע דרבנן פליגי עליו וסברי דלאו סריס הוא וחולץ ומייבם ורבי יוסי בר יהודה פליג אאבוה ועביד ליה ספק סריס ופסיל במקום אחין וחולץ שלא במקום אחין ואינו מייבם והכי עבדינן לחומרא:

הדרן עלך הערל