רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/יבמות/פרק ה

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

ר"נ אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה ולא חליצה אחר חליצה וחכ"א יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל לא אחר בעילה ואחר חליצה כלום:

גמ' עד כאן לא פליגי אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל גט אחד ביבמה מהני לאוסרה עליו ועל האחין ומאמר א' ביבמה מהני לאוסרה על האחין ולהצריכה גט. מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי גט להוציא וחליצה להוציא ומדגט לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר חליצה. ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא קני ביאה נמי לא קניא ואתי למיבעל אחר ביאתו על צרתה. ומ"ט אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריה כלום כדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי מאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה אי ביאה אחר גט היא גזרה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה. ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסולה אין אחריה כלום כדתנן נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום מאי לגזור נגזור חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הני תחלוץ ותיזיל. ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעיא גט למאמרו חליצה אחר ביאה נמי בעיא גט לביאתו: ת"ר כיצד אר"ג אין גט אחר גט שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכ"א אסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן. וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת. כיצד אר"ג אין מאמר אחר מאמר ב' יבמות שנפלו לפני יבם א' עשה מאמר בזו ומאמר בזו ר"ג אומר נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכ"א נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת וליתא לדר"ג דקיימא לן כרבנן:

סימן ב

מתני' כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט עשה מאמר ובעל הרי זו כמצותה:

גמ' אמר רב הונא מצות יבמין מקדש ואח"כ בועל ואם בעל בלא מאמר קנה ולוקה מכת מרדות מדרבנן דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמבזה שלוחא דרבנן ומאן דמשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי ותבע שמתיה וחתנא דדייר בבי חמוה. דדייר אין דחליף לא והא ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיים מחמתיה. ונהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב לבר ממאן דמקדש בביאה בלא שידוכי. ואיכא דאמרי אפילו בשידוכי משום פריצותא והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי ואע"ג דרב יוסף אית ליה כלישנא קמא דרב בפ"ק דקידושין דף י"ב: בשל סופרים הלך אחר המיקל: ת"ר כיצד מאמר נותן לה כסף או שוה כסף והאי אליבא דבית שמאי אבל לבית הלל נותן לה פרוטה או שוה פרוטה ושטר כתובת יבמין כיצד אני פלוני בן פלוני קבלתי פלונית בת פלוני יבמתי עלי לזונה ולפרנסה כראוי. ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

סימן ג

בעא מינה אביי מרבה נתן לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם מהו גט יבמין מדרבנן הוא וגט דמהני באשת איש מהני ביבמה והאי דלא מהני באשת איש לא מהני ביבמה או דלמא חיישינן דלמא אתי לאיחלופי בגיטא אמר ליה חיישינן דלמא אתי לאיחלופי בגיטא דגט ביבמה אינו אלא לפסול וגט זה הואיל ופוסל בכהונה אי לא פסיל הכא אתי למימר דגט מעליא נמי לא פסיל:

סימן ד

אמר רמי בר חמא הרי אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה. והא דאמר בפרק כל הגט דף כו: דאינו גט היה אומר ר"ת ז"ל דהכא מיירי שכתב בו זמן הנתינה והשתא אפילו גט ישן לא הוי והתם מיירי שכתב בגט זמן של יום הכתיבה ופסול שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ואע"ג דגט ישן כשר בדיעבד. ומדקאמר התם אינו גט משמע דלגמרי אינו גט ואפילו בדיעבד פסול שאני גט ישן דליכא אלא יחוד בעלמא אבל התם דכנסה איכא ודאי ביאה ולכך פסלוהו לגמרי ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ואפילו כתוב בו זמן שאחר הנישואין כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח לכתוב הגט. ונראה דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט כי היכי דמהני לענין שחרור בלוקח עבד על מנת לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי גופך קנוי לך מעכשיו כדמוכח לקמן בפרק האשה רבה דף צג: ובקדושין פרק האומר דף סג. וגט שחרור וגט אשה שוין דהא ילפינן לה לה מאשה:

סימן ה

בעי רמי בר חמא כתב גט ליבמתו לכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה מהו מי אמרינן כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא והוי גט אע"ג דאין בידו לגרשה ולהתירה לשוק מ"מ יכול לבא עליה בע"כ ואז יכול לגרשה ולהתירה לשוק נמצא תלויה בו ואין אחר יכול לעכב על ידו הלכך כארוסתו דמיא וחשיב בידו לגרשה או דלמא כל זמן שלא עשה בה מאמר כאשה אחרת דמיא ומן הדין הוה ליה לסיומי לבעיא דידיה הכי או דלמא השתא מיהא לא בא עליה ואין בידו לגרשה אלא אי הוה מסיים הכי הוה משמע דכל הפחות הוי ריח הגט לפוסלה לכהונה ולהכי נקט בסיומא דבעיא דידיה או דלמא כיון דלא עבד בה מאמר לא למידק מיניה דאי לא הוי גט אפילו ריח הגט אין בו דמה לי ספיקא דיליה בלא עבד בה מאמר דע"כ בריח הגט נמי מספקא ליה דמאחר שהוא מדרבנן לענין גט גמור לא מעלה ולא מוריד אלא מספקא ליה דלמא גט גמור הוי ומטעמא דפרישית ואי לא מהני האי טעמא אפילו ריח הגט לא הוי תיקו. ולא הוי גט גמור ולחומרא עבדינן: בעי רב חנניה כתב גט לזיקתו ולא למאמרו למאמרו ולא לזיקתו מהו. מי אמרינן מאמר עילויה זיקה רמי והוה ליה כמגרש חצי אשה והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי תפשוט ליה מדרבא דאמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה לרבא פשיטא ליה לרב חנניה מיבעיא ליה ומדפשיטא ליה לרבא עבדינן כוותיה ומהני אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו או לזיקתו ולא למאמרו דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ורש"י פירש אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד שקליה ופש ליה זיקה כמעיקרא והתוספת כתבו דאין חילוק בין לו ובין אחיו דממה נפשך להאי לישנא דקאמר רבא הותרה אפילו היא אם כן הכא נמי שריא אפילו לדידיה ולהך לישנא דקאמר רבא דהיא אסורה משום דמחלפא בבעלת הגט אם כן הכא נמי אסורה אפילו לאחיו דהא אם נתן גט ליבמתו אסורה על כל האחים ולא דמי להא דשרי רבא צרתה כשנתן גט למאמרו דהתם בשתי יבמות הבאות משני בתים איירי שאפילו היה נותן גט אף לזיקתו היתה האחרת מותרת לו ומיהו בזה יש חילוק אם נתן גט למאמרו חולץ לה ושריא ואם נתן גט לזיקתו צריכה עוד גט שני למאמרו כי הגט הראשון לא הפקיע המאמר:

סימן ו

מתני' נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה נתן לה גט וחלץ אין אחר חליצה כלום:

גמ' א"ר יהודה א"ר זו דברי ר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום. כלומר שאם חזר וקדשה אחר חליצה צריכה הימנו גט והא נמי דתנן אבל לא אחר בעילה כלום ותנן נמי הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום אליבא דהאי תנא הוא אבל לרבנן הבעילה נמי יש אחריה כגון שתי יבמות מבית אחד שנפלו לפני שני אחין ובא אחד מהן על אחת וחזר הוא או אחיו וקידש את צרתה צריכה הימנו גט דקי"ל חייבי עשה היא כדאמרי' לעיל בפ"ק דף יא. איתמר הבא על יבמתו ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת וקי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כרב אחא לקולא וכבר ברירנא לה בהחולץ סימן כ"א: תניא נמי הכי רבי אומר אין דברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום ואני אומר אימתי בזמן שקדשה לשם אישות וכנסה לשם אישות אבל קדשה לשם יבמות וכנסה לשם יבמות אין אחר חליצה כלום תניא אידך החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי אומר אם קדשה לשם אישות צריכה הימנו גט לשם יבמות אינה צריכה הימנו גט וחכ"א בין שקדשה לשם אישות בין שקדשה לשם יבמות צריכה הימנו גט. כתב רב אלפס בהך פלוגתא דרבי ורבנן קא שקלי וטרי טובא לפרושי פלוגתייהו וכולהו טעמי דאיתאמרו בהאי פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקימתא בעלמא נינהו וליתא לדרבי דקי"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו הלכך בין שקדשה לשם אישות בין שקדשה לשם יבמות צריכה הימנו גט כרבנן וכ' הראב"ד ז"ל האי פיסקא לא מיחוורא שפיר דהני אוקימתות איכא מינייהו דהלכתא כרבי דהכא ודאי לכולהו דאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין עסקינן ופליגי רבי ורבנן אי אית בה זיקה אחר חליצה אי לאו הלכך לרבא דאמר דפליגי ביש זיקה או לא הא קי"ל לעיל יז: דיש זיקה ובתר חליצה ודאי אין זיקה וכי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין לאו כלום הוא ולדברי רב שרביא נמי הא קי"ל לעיל כ. דהאי חליצה פסולה פוטרת כשמואל הלכך בתר חליצה אין כאן זיקה כלל ולדברי רב אשי נמי דאמר ביש תנאי בחליצה פליגי הא קי"ל דאין תנאי בחליצה לא שנא כפול ולא שנא אינו כפול אין כאן תנאי וחליצה מעלייתא היא ואין כאן זיקת יבמין הלכך קידושין לאו כלום היא עכ"ל והרמב"ן ז"ל הודה לדבריו ואני אומר שהדין עם רב אלפס ז"ל ומה שהקשה עליו דלרבא דאמר דפלוגי ביש זיקה הא קי"ל דיש זיקה ובתר חליצה ודאי אין זיקה אני אומר דהך פלוגתא אי יש זיקה או אין זיקה לאו בפלוגתא דיש זיקה ואין זיקה דאיפליגו בה תנאי ואמוראי לעיל דף י"ז: ודף י"ח. אלא הכי פירושא רבי סבר יש זיקה כלומר כיון דלא הזכיר מאמר אלא אמר התקדשי לי בזיקת יבמין לא הוו קידושין אי לאו דיש זיקה ואתאי חליצה ואפקעיתיה לזיקה הלכך אי אפשר לקידושין שיחולו אחר שפקעה הזיקה ורבנן סברי אין זיקה אע"פ שלא הזכיר מאמר אלא זיקת יבמין אפילו אין זיקה התקינו רבנן קידושין ביבמה דהא זקוקה ועומדת היא לו ומעיקרא אילו אמר התקדשי לי בזיקת יבמין מי לא מהני אע"פ שאין הזיקה גורמת לו שיחול השתא נמי מהני אע"ג דפקעה הזיקה וגרסינן רב משרשיא שרביא אמר אי אמר לה בזיקת יבמין כ"ע לא פליגי דמהני וכן כל האוקימתות על דרך זה לכ"ע מהני ועתה אין נפקותא בכולהו אליבא דרבנן ומה שהקשה דקי"ל לדברי רב שרביא דהאי חליצה פסולה פוטרת כשמואל לא קשה מידי דתיקשי לך רב אשי דקאמר דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת אמאי קאמר דהני תנאי סברי דלא כהלכתא כיון דמצי למימר דכולהו סברי דפוטרת והכא לא איירי בחליצה פסולה אלא ביש תנאי בחליצה קמפלגי וכן רבינא דאמר דכולהו סברי יש תנאי בחליצה ופליגי בתנאי כפול אמאי דחיק לאוקומי פלוגתייהו דלא כהלכתא דהא קי"ל כתובות עד: דאין תנאי בחליצה אלא ודאי נראה להני אמוראי דבסברא מועטת אמרי' דלרבנן מהני מאמר יבמין או זיקת יבמין אף אחר החליצה הלכך לרבא אע"ג דרבנן סברי יש זיקה הכא אין הקדושין תופסין מכח הזיקה כדפרישית הלכך מהני אף אחר חליצה ורב משרשיאשרביא אמר דבזיקת יבמין אף ר' מודה ופליגי בחליצה פסולה דרבנן סברי דאינה פוטרת לענין זה שלא יועילו בה קידושין לשם יבמות אחריה דבקל אמרינן דמהני קידושין לשם יבמות אחר חליצה ורב אשי אמר דבחליצה פסולה אף רבי מודה ופליגי ביש תנאי בחליצה דרבנן סברי דיש תנאי בחליצה לענין זה שנשאר אחריה זיקה לתפוס בה קידושין לשם יבמות ורבינא אמר דאף רבי מודה בזה ופליגי בתנאי כפול:

הדרן עלך רבן גמליאל