פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק העריכה

דף נ. רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה ולא חליצה אחר חליצה וחכ"א יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל לא לאחר בעילה ולא לאחר חליצה כלום:

גמ' ע"כ לא פליגי אלא בגט אחר גט ובמאמר אחר מאמר אבל גט אחד ביבמה ומאמר אחד ביבמה מהני כלומר אם נתן גט ליבמתו פסלה ע"י עצמו וע"י אחים מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי גט להוציא וחליצה להוציא ומדגט לא מהני חליצה נמי לא מהני ואתי למיבעל אחר חליצה ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני משום דמהני בעלמא ואי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא קני ביאה נמי לא קני ואתי למיבעל אחר ביאתו על צרתה

(דף רי"ף י"ז ע"ב)

ומ"ט אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריה כלום וכדתנן נתן גט ובעל צריכהגט וחליצה ותנן נמי עשה מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסולה אין אחריה כלום כדתנן נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום מאי ליגזור ליגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה כל (כ"ה בד"ס) הני תחלוץ ותיזיל ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעי גט למאמרו חליצה אחר ביאה נמי בעי' גט לביאתו:

ת"ר כיצד אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים אסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת כיצד אמר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד עשה מאמר בזו ומאמר בזו ר"ג אומר נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן וכן אתה אומר בב' יבמין ויבמה אחת וליתא לדרבן גמליאל דקי"ל כרבנן:

מתני' כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט עשה מאמר ובעל הרי זו כמצותה:

גמ' אמר רב הונא מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל ואם בעל בלא מאמר קנה ולוקה מכת מרדות מדרבנן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמבזי שלוחא דרבנן ומאן דמשהי שמתא דרבנן תלתין יומין ולא אתי ותבע לשמתיה וחתנא דדייר בבי חמוה דדייר אין דלא דייר לא והא ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דאים מחמתיה ונהרדעי אמרי בכולהי לא מנגיד רב לבר מאן דמקדש בביאה בלא שידוכי ואיכא דאמרי אפילו בשידוכי נמי משום פריצותא:

ת"ר כיצר מאמר נותן לה כסף או שוה כסף והאי אליבא דב"ש אבל לב"ה נותן לה פרוטה ושוה פרוטה ושטר כתובת יבמין כיצד אני פלוני בן פלוני קבלתי פלונית יבמתי עלי לזונה ולפרנסה בראוי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

מתני' נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום:

גמ' אמר רב יהודה א"ר זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכ"א יש אחר חליצה כלום כלומר שאם חזר וקידשה אחר חליצה צריכה ממנו גט תניא נמי הכי אמר רבי אין דברים הללו אמורין אלא לדברי רבי עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוה אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום ואני אומר אימתי בזמן שקדשה לשם אישות ( וכנסה לשם אישות) אבל קדשה לשם יבמות ( וכנסה לשם יבמות) אין אחר חליצה כלום:

תניא אידך החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי אומר קדשה לשם אישות צריכה הימנו גט לשם יבמות אינה צריכה הימנו גט וחכמים אומרים בין שקדשה לשם אישות בין שקדשה לשם יבמות צריכה הימנו גט והא נמי דתנן אבל לא לאחר בעילה כלום ותנן נמי הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום אליבא דהאי תנא היא אבל לרבנן הבעילה נמי יש אחריה כלום כגון שתי יבמות מבית אחד שנפלו לשני אחין ובא אחד מהן על אחת וחזר הוא או אחיו וקידש את צרתה צריכה הימנו גט דקי"ל דחייבי עשה היא כדאמר בפ"ק (דף יא.) אתמר הבא על יבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין ובא על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכבר

(דף רי"ף י"ח ע"א)

ברירנא לה בפ"ק האי פלוגתא דרבי ורבנן בהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה קא טרינן בגמרא לפרושי טעמייהו ואיתמרו בה כמה מימרי וחד מינייהו מימרא דרב שרביא דאמר בחליצה פסולא קא מיפלגי דרבי סבר חליצה פסולה פוטרת ורבנן סברי אינה פוטרת וקשיא להו לרבוואתא היכי אמרו רבנן חליצה פסולה אינה פוטרת והא כוליה פירקין חליצה פסולה פוטרת דתנן אין אחר חליצה כלום ועוד אי לא מיפטרה בחליצה פסולה במאי קא מיפטרה וקא פרישו לה פרושי דלא מסתברי דכולהו אית להו פירכי ולהכי לא כתבינן להו ואנן פרישנא לה פירושא ברירא ונהירא והכין פירושה רב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיפלגו בה בפרק ארבעה אחין (דף כו:) דמאן דאמר הכא אינה פוטרת סבר לה כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וכיון דצריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשום יבמות קודם חליצת אחין צריכה הימנו גט דהא עדיין אגידא באחים ולא איפטרא בההיא חליצה פסולה לגמרי ומאן דאמר פוטרת סבר לה כשמואל דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין דלא בעיא חליצה מכולם אלא למיפטר צרה אבל נפשה פטרה וכיון דפטרה נפשה ואינה צריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשם יבמות אינה צריכה הימנו גט דהא קא פרחה מינה זיקת יבמות ואידחיא לה מההיא ביתא לגמרי האי פירושא דהאי מימרא דרב שרביא בלא קושיא ובלא ספק וכולהו טעמי דאיתמרו בהאי פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקימתא בעלמא נינהו וליתא לדרבי דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו הלכך בין שקידשה לשם אישות בין שקידשה לשם יבמות צריכה ממנו גט כרבנן:

(בד"ק כאן סיום פרק ר"ג ומן אמר רמי וכו' עד סוף הפרק ליתא בד"ס איתא מן אמר רמי ב"ח עד תיקו והשאר ליתא) אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא או דלמא כיון דלא עבד מאמר לא תיקו וקי"ל תיקו דאיסורא לחומרא ואם כתב גט ליבמתו לכשיכנסנה יגרשנה וכינסה וגירשה בו הויא ספק מגורשת:

סליקו להו רבן גמליאל