קטגוריה:משלי יא טו
רע ירוע כי ערב זר ושנא תקעים בוטח
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
רַע־יֵ֭רוֹעַ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר
וְשֹׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
רַע־יֵ֭רוֹעַ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וְ/שֹׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"רע ירוע" - הרשע יתרוצץ אשר ערב לבו לעבודת גלולים
"ושונא תוקעים" - תוקעים כף לעשות רע וללכת בעצתם ורבותינו דרשוהו בערבות ממוןרלב"ג (כל הפרק)
"רע ירוע". הרצון בו שהאיש הרע ישבר ויאבד כי ערב בעד הכח שהוא זר לו במה שהוא אדם והוא הכח המתעורר אל התאוות הגשמיות ומי שישנא תוקעים ר"ל שהוא ירצה לערוב לרעהו בזה האופן אך ישתדל השכל בקנין הדעות אשר הוא מיוחד לו הוא בוטח ואין פחד לנגד עיניו כי השגחת יתברך תדבק בו:
מלבי"ם (כל הפרק)
(משלי יא טו): "רע ירוע כי ערב זר", הוא על פי מה שיתבאר לקמן (יז יז), שהגם שהאוהב צריך לעזור לאוהבו בכל אשר לאל ידו, ובכללו הוא לכנוס בערבות בעדו, בכל זאת אין לו לכנוס בתקיעת כף שהוא ערבות קבלנות, שבזה יגבה תיכף מן הערב.
ועל זה אמר, שמי שערב בעד זר, אף ערבות פשוט, רע ירוע, וגם להרֵע, שמוכרח לערב בעדו, בכל זה, מי שהוא שונא תוקעים בוטח, לא יכנס בערבות של תקיעת כף, שאז אינו בוטח גם ברֵע, כי יקדמו לפרוע ממנו:
תרגום מצודות: רע ירוע (יישבר ויתרוצץ) על אשר היה ערֵב בעבור איש זר אשר לא ידעוהו אם הוא נאמן; אבל השונא לתקוע כפיו בערבות מכל וכל, בטוח הוא משבירה ורציצה.
תרגום ויקיטקסט: איש רע נעשה רע עוד יותר כאשר הוא חותם על ערבות לאיש זר, כי אינו מעלה בדעתו שיצטרך לשלם, וכאשר הוא נדרש לשלם, הוא מסתכסך עם המלווה ועם הלווה; ורק השונא את האנשים שתוקעים כף בערבות יהיה בטוח שלא יתפתה לחתום על ערבות בעצמו, וכך יינצל מצרות אלו.
/ רע ורעוע יהיה מצבו הכלכלי של מי שחתם על ערבות לאיש זר, כי בכל רגע יכולים הנושים לבוא אליו ולעקל את רכושו; אולם השונא לתקוע כף בערבות יהיה בוטח, רגוע ושלֵו מהפסד פתאומי.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא טו.
דקויות
פסוק זה הוא אחד מבין רבים שמזהירים את האדם שלא להיות ערֵב (ראו: ערבות לעומת הלוואה). לגבי הפרטים, נחלקו המפרשים:
1. יש אומרים שנושא הפסוק הוא כי ערב זר והנשוא הוא רע ירוע, ופירוש הפסוק הוא "מי שערב זר - רע ירוע"; "מי שחתם על ערבות לזר - שבור יישבר" (מהשורש "רעע" שמשמעו כמו "רצץ", "שבר"; מצודות, דעת מקרא), או "מי שחתם על ערבות לזר - מצבו הכלכלי יהיה רעוע" כי כל רגע יכולים לבוא אליו הביתה ולקחת את רכושו; ורק מי ש"שונא תוקעים", שונא תקיעת-כף לצורך ערבות, הוא יחיה בבטחון כלכלי.
2. ויש אומרים שנושא הפסוק הוא רַע, והנשוא הוא ירוע כי ערב זר, ופירוש הפסוק הוא: איש רע שחתם על ערבות לזר - נעשה בכך עוד יותר רע, ולכן יישבר וירוצץ; כי הרע מלכתחילה אינו מעלה בדעתו שיצטרך לשלם את הסכום שערב עבורו, וכשהוא נדרש לשלם, "או שיצעק עליו המלווה, ויחטא ואשם כי לא ישלם לו... או שיכריחוהו בית דין לשלם, ויחזור ויצעק על הלווה וידין עמו, ונמצא קונה מדון ומריבה וגם הפסד ממון" (ע"פ ר' יונה). לפי זה, הפסוק לא אוסר לגמרי להיות ערב, אלא רק מזהיר את הערב שיהיה מוכן מלכתחילה לשלם הכל - מקרה שרוב הערבים אינם לוקחים בחשבון: "איש טוב... גומר בדעתו מתחילה לשלם למלווה בלא דין ודברים אם אין ללווה לשלם, ולא יריב להתקוטט עם המלווה אחרי כן, כי על הדעת הזאת נכנס בערבות מתחילה".
ערבות כמשל
הערבות בתחום הכספי יכולה לשמש גם כמשל לאחריות רוחנית:
1. ע"פ רבי יצחק (תלמוד בבלי, יבמות קט:): "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים... ולתוקע עצמו לדבר הלכה":
- דיין המקבל גר לעם ישראל, למעשה מקבל על עצמו אחריות להתנהגותו של הגר לאחר הצטרפותו לעם ישראל (ופירשו בתוספות, ד"ה רעה, שדברי ר' יצחק מכוונים לדיינים "שמשיאין אותם להתגייר, או מקבלים אותם מיד; אבל אם הם מתאמצים להתגייר, יש לנו לקבלם, שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קיבלו לתמנע...").
- גם הפוסק הלכה מקבל על עצמו אחריות להשפעות של פסיקתו על הציבור: (ופירש רש"י שהכוונה לדיין ההולך אחר תקדימים: "מדמי מילתא למילתא [=משווה דבר לדבר], וסומך ונשען על הלכה שהוא יודע שאינה דומה לדין הבא לפניו כל כך". "ואמנם, אין לו לר' יצחק רעה גדולה מן האפשרות, שהלכה שנפסקה בדין פלוני תקבע - רק משום שנפסקה או משום שהלכה היא - את גורלם של בני אדם חיים, את זכותו וחובתו של איש כלפי רעהו. שונא התוקעים עצמם בדבר ההלכה, הוא האוהב צדק, והוא הבוטח בצדקתו" (חיים כהן, ירושת הארץ והפקעת מקרקעין).
בשני המקרים, יש להיות מודע לגודל האחריות, ולשבר שהיא עלולה לגרום.
2. וע"פ רש"י, הכוונה להתחייבות שהאדם לוקח על עצמו כלפי כוחות זרים - עבודת אלילים או כנופיה של חוטאים; ואולי הכוונה לכל סוג של התמכרות, הגורמת לאדם להרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשים המרועעים, שוברים ומרוצצים את נשמתו.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי יא טו"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.