קטגוריה:משלי ז יט

דקויות

הלך בדרך מרחוק

1. מקובל לפרש: 'הבעל לא בבית - הוא הלך למקום רחוק מהבית (מלבי"ם, הגר"א, מצודות) ולזמן רחוק בעתיד (דעת מקרא בשם המאירי) - אין סיכוי שישמע ויראה אותך, ואין סיכוי שיחזור ויתפוס אותך'. לפי זה, מטרת הזונה היא להרגיע את הנער, שלא יפחד מנקמתו של הבעל הקנאי (המתואר בסוף הפרק הקודם - משלי ו34-35).

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב לרחוק או למרחוק. כי בעברית, האות ל מציינת את היעד - המקום שהולכים אליו, או הזמן שמתכוונים להגיע אליו. האות מ מציינת את המקור - המקום שממנו הולכים, או הזמן שממנו באים.

2. לכן לדעתי יש לפרש להיפך: 'הבעל לא בבית - הוא הלך מכאן מזמן רחוק בעבר'. לפי זה, מטרת הזונה היא לעורר את מידת הרחמים של הנער. בפסוקים 14-15, הפתיון היה מצווה שבין אדם למקום - סעודת זבח שלמים. בפסוקים 19-20, הפיתיון הוא מצווה שבין אדם לחברו - רחמים על אישה "בודדה" ה"זקוקה לאהבה".

זה לא אישי

הזונה קוראת לבעלה האיש - כינוי קר ומנוכר - ולא אישי - כדי לרמוז שאין כל קשר רגשי ביניהם - הם כמו שני זרים הגרים באותו בית. גם כאן אפשר לפרש את הכוונה בשתי דרכים:

1. "אין לך מה לפחד ממנו כי לא אכפת לו ממני - הוא בכלל לא מרגיש כמו אישי".

2. "אני זקוקה לאהבה כי לא אכפת לו ממני - הוא בכלל לא מתנהג כמו אישי, כל הזמן מתרחק ממני ונוטש אותי לבד בבית".

גם את הפסוק הבא אפשר לפרש באותן שתי דרכים -

הקבלות

הפסוק רומז לפרשת יוסף ואשת פוטיפר, (בראשית לט יא): "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת" (ר' אליהו שץ).