פתיחת התפריט הראשי

רלב"ג על משלי ז


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני שמור אמרי". בלבבך והם ספורי התורה ומצות התורה תצפון אתך לשמרם:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמור מצותי וחיה". מצות התורה ותשיג החיים הנצחיים ושמור תורתי כשמרך אישון עיניך ולא די לך במצות שתשמרם בלבך אבל צריך וגו':

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קשרם". אבל צריך שתקשר על אצבעותיך לעשות אותם ואמר אצבעותיך כטעם אמרו מעשה אצבעותיך:

"כתבם על לוח לבך". שיהיו בציורך תמיד:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אמור לחכמה אחותי את". לאהוב אותה:

"ומודע לבינה תקרא". ר"ל שכבר תאמר שהיא מודע לך וקרוב כטעם ולנעמי מודע לאישה בדרך שתתחבר תמיד לחכמה ולבינה:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לשמרך מאשה זרה". וזה ישמרך מהמשך אחר אשה זרה והיא הנפש המתאוה:

"מנכריה". שהיא מושכת האדם בחלק דבריה וזה כי החכמה והבינה הם אהובות וחושקות למודיהן אהבה נפלאה עד שיבואו בעבורם אל התאוות הגשמיות והיה צריך לך זה לשמרך ממנה לפי שפתיותה חזק למשוך הסכלים אליה ואמר המשל להורות על רוב פתיותה לסכלים:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי בחלון". הנה בחלון ביתי נשקפתי בעד חלוני:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וארא בפתים". וראיתי בפתאים אשר דרכם להתפתות לסכלותם ובינותי בבנים קטני השנים והנה נער צעיר שנים חסר השכל ממנו.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


והוא "עובר בשוק אצל" זויות והולך "דרך בית" האשה הזרה.

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


וזה היה "בנשף בערב יום" בעת הנשף בערב יום בחשך "לילה ואפלה".

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנה" - הוא היה בא אל האשה הזאת, "והנה האשה לקראתו", וגם האשה באה לקראתו, "ערות זונה ונצורת לב", שערותה מגולה והלב מכוסה לבד, כי עד הלב תגלה עצמה.

וזה מהפלגת המשל, כי דרך הזונה לגלות כנף בגדיה שתהיה גלוית הערוה, כדי שיתעוררו האנשים לבא עליה, ולא תשאיר מגופה מכוסה בבגדיה כי אם מן הלב ולמעלה.

ולפי הנמשל, הנה הלב מכוסה בזה הפועל, כי לא יוכל השכל לעשות פעולתו עם המשך אל התאוות.

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הומיה היא וסוררת". הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוטה מבית בעלה, "לא ישכנו רגליה" בביתה:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פעם בחוץ", אך תלך פעם בחוץ ופעם ברחובות ו"תארוב אצל כל פנה" וזויות מהרחובות והחוצות אם תמצא שם נואף:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והחזיקה בו ונשקה". כאשר תמצאהו החזיקה בו ונשקה לו למשוך לבו אל הניאוף:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זבחי שלמים". לא בושה מלאמר לו אלו הדברים הנה זבחי שלמים אצלי היום שלמתי נדרי בבית המקדש ולזה יש לי הרבה בביתי מבשר זבח השלמים:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על כן יצאתי לקראתך". לדרוש פניך שתאכל עמי ואמצאך:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרבדים". הנה רבידים ותכשיטים יפים שמתי על מטתי והנה ערשי עשוי מכרותות ארזים או שאר עצים והחבלים המסורגים בו הם מיתרים ממצרים ר"ל שהם נעשים מהשש הנקי שבמצרים כי שם השש הנבחר:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נפתי משכבי". ושמתי בו מאבקת הבשמים טובי הריח כדי שיערב המשכב יותר:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכה נרוה דודים עד הבקר". יחד נשמח באהבים, כי אין לנו מונע עתה:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אין בעלי בביתי", ואם תאמר 'הוא קרוב ויבא' - הנה "הלך בדרך מרחוק",

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואם תאמר 'אולי יבא הלילה' - מדרכו תדע באמת כי "לקח צרור הכסף" לקנות סחורות רבות, לא יבא לביתו עד יום הכסה, רוצה לומר בר"ה, כי הוא נקרא כסה, כאמרו תקעו בחדש שופר בכסה. ואולם נקרא כן כי אז הש"י, על-דרך משל, יושב על כסא לשפוט תבל בצדק:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הטתו ברוב לקחה". דבריה הלוקחים לבו, "בחלק שפתיה הדיחה" אותו מדרך הראוי, ומשכה לבבו אל דרכי הניאוף.

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה האויל "הולך אחריה פתאום", ודומה בזה אל "השור" אשר הולך מעצמו במהירות אל מקום "שיטבחוהו" בו, וכמו הנשים שיבאו במהירות אל "העכס" לחשבם כי יתקשטו בו ולא ירגישו כי הוא מוכן "למאסרם", ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת, כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם, וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפים, ולא ירגישו בזה. והנה, העכסים הם כמו תכשיטין היו נושאות אותן ברגליהם, כאמרו וברגליהם תעכסנה, והיתה הכוונה בהם למה שזכרנו. והנה, ילך האויל אחריה פתאום כמו שזכרנו עד יפלח וגו':

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד יפלח חץ". עד שיחתך חץ כבדו, כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו, "ולא ידע כי בנפשו הוא".

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


והנה, היה מחכמת זה המשל להיותו מסכים לנמשל, אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות, כי זה הפועל מהנפש המתאוה הוא מהדברים אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם, כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם, ויחס זה אל עת החשך, כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל. ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו', ועתה בנים שמעו לי וגו':

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל ישט". אל יטה לבך אל דרך האשה הזרה הזאת המביאה להמשך אל התאוות ואל תהיה טועה בדרכיה:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי רבים חללים הפילה". כי כבר השחיתה והרגה רבים ותקיפים:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דרכי שאול בית" - הנה הדרכים שילכו בהם אל ביתה הם דרכי המות והקבר והם יורדות אל חדרי המות כי לא יושג עמה חיים כמו שקדם אבל תסבב מיתת הגוף והנפש לכן סור מהתפתות בפתויה ושמע לפתוי החכמה והבינה שהם מפתים האדם לחקור בהם באופן שקדם ואמר ממשל בזה המקום להודיע הדברים אשר בהם ישוגו החכמה והבינה ועצמותם ותועלתם באופן מה: