רלב"ג על משלי ז
<< · רלב"ג על משלי · ז · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 23 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 24 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 25 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 26 פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 27 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"בני שמור אמרי". בלבבך והם ספורי התורה ומצות התורה תצפון אתך לשמרם:
פסוק ב (כל הפסוק)
"שמור מצותי וחיה". מצות התורה ותשיג החיים הנצחיים ושמור תורתי כשמרך אישון עיניך ולא די לך במצות שתשמרם בלבך אבל צריך וגו':
פסוק ג (כל הפסוק)
"קשרם". אבל צריך שתקשר על אצבעותיך לעשות אותם ואמר אצבעותיך כטעם אמרו מעשה אצבעותיך:
"כתבם על לוח לבך". שיהיו בציורך תמיד:
פסוק ד (כל הפסוק)
"אמור לחכמה אחותי את". לאהוב אותה:
"ומודע לבינה תקרא". ר"ל שכבר תאמר שהיא מודע לך וקרוב כטעם ולנעמי מודע לאישה בדרך שתתחבר תמיד לחכמה ולבינה:
פסוק ה (כל הפסוק)
"לשמרך מאשה זרה". וזה ישמרך מהמשך אחר אשה זרה והיא הנפש המתאוה:
"מנכריה". שהיא מושכת האדם בחלק דבריה וזה כי החכמה והבינה הם אהובות וחושקות למודיהן אהבה נפלאה עד שיבואו בעבורם אל התאוות הגשמיות והיה צריך לך זה לשמרך ממנה לפי שפתיותה חזק למשוך הסכלים אליה ואמר המשל להורות על רוב פתיותה לסכלים:
פסוק ו (כל הפסוק)
"כי בחלון". הנה בחלון ביתי נשקפתי בעד חלוני:
פסוק ז (כל הפסוק)
"וארא בפתים". וראיתי בפתאים אשר דרכם להתפתות לסכלותם ובינותי בבנים קטני השנים והנה נער צעיר שנים חסר השכל ממנו.
פסוק ח (כל הפסוק)
והוא "עובר בשוק אצל" זויות והולך "דרך בית" האשה הזרה.
פסוק ט (כל הפסוק)
וזה היה "בנשף בערב יום" בעת הנשף בערב יום בחשך "לילה ואפלה".
פסוק י (כל הפסוק)
"והנה" - הוא היה בא אל האשה הזאת, "והנה האשה לקראתו", וגם האשה באה לקראתו, "ערות זונה ונצורת לב", שערותה מגולה והלב מכוסה לבד, כי עד הלב תגלה עצמה.
וזה מהפלגת המשל, כי דרך הזונה לגלות כנף בגדיה שתהיה גלוית הערוה, כדי שיתעוררו האנשים לבא עליה, ולא תשאיר מגופה מכוסה בבגדיה כי אם מן הלב ולמעלה.
ולפי הנמשל, הנה הלב מכוסה בזה הפועל, כי לא יוכל השכל לעשות פעולתו עם המשך אל התאוות.
פסוק יא (כל הפסוק)
"הומיה היא וסוררת". הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוטה מבית בעלה, "לא ישכנו רגליה" בביתה:
פסוק יב (כל הפסוק)
"פעם בחוץ", אך תלך פעם בחוץ ופעם ברחובות ו"תארוב אצל כל פנה" וזויות מהרחובות והחוצות אם תמצא שם נואף:
פסוק יג (כל הפסוק)
"והחזיקה בו ונשקה". כאשר תמצאהו החזיקה בו ונשקה לו למשוך לבו אל הניאוף:
פסוק יד (כל הפסוק)
"זבחי שלמים". לא בושה מלאמר לו אלו הדברים הנה זבחי שלמים אצלי היום שלמתי נדרי בבית המקדש ולזה יש לי הרבה בביתי מבשר זבח השלמים:
פסוק טו (כל הפסוק)
"על כן יצאתי לקראתך". לדרוש פניך שתאכל עמי ואמצאך:
פסוק טז (כל הפסוק)
"מרבדים". הנה רבידים ותכשיטים יפים שמתי על מטתי והנה ערשי עשוי מכרותות ארזים או שאר עצים והחבלים המסורגים בו הם מיתרים ממצרים ר"ל שהם נעשים מהשש הנקי שבמצרים כי שם השש הנבחר:
פסוק יז (כל הפסוק)
"נפתי משכבי". ושמתי בו מאבקת הבשמים טובי הריח כדי שיערב המשכב יותר:
פסוק יח (כל הפסוק)
"לכה נרוה דודים עד הבקר". יחד נשמח באהבים, כי אין לנו מונע עתה:
פסוק יט (כל הפסוק)
"כי אין בעלי בביתי", ואם תאמר 'הוא קרוב ויבא' - הנה "הלך בדרך מרחוק",
פסוק כ (כל הפסוק)
ואם תאמר 'אולי יבא הלילה' - מדרכו תדע באמת כי "לקח צרור הכסף" לקנות סחורות רבות, לא יבא לביתו עד יום הכסה, רוצה לומר בר"ה, כי הוא נקרא כסה, כאמרו תקעו בחדש שופר בכסה. ואולם נקרא כן כי אז הש"י, על-דרך משל, יושב על כסא לשפוט תבל בצדק:
פסוק כא (כל הפסוק)
"הטתו ברוב לקחה". דבריה הלוקחים לבו, "בחלק שפתיה הדיחה" אותו מדרך הראוי, ומשכה לבבו אל דרכי הניאוף.
פסוק כב (כל הפסוק)
הנה האויל "הולך אחריה פתאום", ודומה בזה אל "השור" אשר הולך מעצמו במהירות אל מקום "שיטבחוהו" בו, וכמו הנשים שיבאו במהירות אל "העכס" לחשבם כי יתקשטו בו ולא ירגישו כי הוא מוכן "למאסרם", ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת, כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם, וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפים, ולא ירגישו בזה. והנה, העכסים הם כמו תכשיטין היו נושאות אותן ברגליהם, כאמרו וברגליהם תעכסנה, והיתה הכוונה בהם למה שזכרנו. והנה, ילך האויל אחריה פתאום כמו שזכרנו עד יפלח וגו':
פסוק כג (כל הפסוק)
"עד יפלח חץ". עד שיחתך חץ כבדו, כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו, "ולא ידע כי בנפשו הוא".
פסוק כד (כל הפסוק)
והנה, היה מחכמת זה המשל להיותו מסכים לנמשל, אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות, כי זה הפועל מהנפש המתאוה הוא מהדברים אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם, כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם, ויחס זה אל עת החשך, כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל. ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו', ועתה בנים שמעו לי וגו':
פסוק כה (כל הפסוק)
"אל ישט". אל יטה לבך אל דרך האשה הזרה הזאת המביאה להמשך אל התאוות ואל תהיה טועה בדרכיה:
פסוק כו (כל הפסוק)
"כי רבים חללים הפילה". כי כבר השחיתה והרגה רבים ותקיפים:
פסוק כז (כל הפסוק)
"דרכי שאול בית" - הנה הדרכים שילכו בהם אל ביתה הם דרכי המות והקבר והם יורדות אל חדרי המות כי לא יושג עמה חיים כמו שקדם אבל תסבב מיתת הגוף והנפש לכן סור מהתפתות בפתויה ושמע לפתוי החכמה והבינה שהם מפתים האדם לחקור בהם באופן שקדם ואמר ממשל בזה המקום להודיע הדברים אשר בהם ישוגו החכמה והבינה ועצמותם ותועלתם באופן מה:
<< · רלב"ג על משלי · ז · >>