מצודות על משלי ז
<< · מצודות על משלי · ז · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 23 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 24 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 25 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 26 פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 27 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
מצודת ציון
"תצפון" - תסתיר.פסוק ב (כל הפסוק)
מצודת דוד
"וחיה" - בעבורם תחיה.
"ותורתי" - מוסב על מלת שמור, לומר: שמור תורתי כאישון עיניך.
מצודת ציון
"כאישון" - הוא בת העין, ובעבור קטנות צורת האיש הנראה בה קרוי אישון, כמו (שמואל ב יג): "האמינון אחיך", שבאה תוספות הנו"ן להקטינו ולהשפילו.פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
מצודת דוד
"אמור וגו'" - ר"ל, תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו.
"ומודע" - כפל הדבר במ"ש.
מצודת ציון
"ומודע" - ענינו כמו קרוב, על כי הקרוב ידוע לאדם ומכירו, כמו (רות ב): "ולנעמי מודע לאישה".פסוק ה (כל הפסוק)
מצודת דוד
"לשמרך" - למען תשמרך מאשה הזרה ממך, שאינה מותרת לך.
"אמריה החליקה" - אשר מחלקת אמרי פתויה.פסוק ו (כל הפסוק)
מצודת דוד
"כי בחלון ביתי" - דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ, והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות.
מצודת ציון
"אשנבי" - ענין חלון, כמו (שופטים ה): "בעד האשנב".
"נשקפתי" - ענין הבטה. ולפי שהמביט לחוץ נראה גם הוא למביט בו, לזה אמר "נשקפתי". וכן (שופטים ה): "בעד החלון נשקפה".פסוק ז (כל הפסוק)
מצודת דוד
"וארא בפתאים" - ראיתי בחבורות הפתאים, והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב.פסוק ח (כל הפסוק)
מצודת דוד
"עובר" - כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה. ולפי שאמר למעלה "לשמרך מאשה זרה", קיצר כאן וסמך על המבין.
מצודת ציון
"פנה" - זוית.
"יצעד" - ענין פסיעה והילוך.פסוק ט (כל הפסוק)
מצודת דוד
"בנשף" - בעת הנשף, למען לא יראוהו אנשים.
"בערב וגו'" - הוא כפל ענין, כדרך המליצה.
מצודת ציון
"בנשף" - ענין חושך, כמו (תהלים קלט): "אך חושך ישופני".
"באישון לילה" - בשחרות הלילה, כמו (משלי כ): "באישון חושך".פסוק י (כל הפסוק)
מצודת דוד
"והנה אשה" - ראיתי והנה אשה באה לקראתו.
"שית זונה" - ר"ל בתיקון זונה.
"ונצורת לב" - ונותנת מצור על לבות בני אדם, לכבשם תחת ידה.
מצודת ציון
"שית" - ענין שימה ותיקון.
"ונצורת" - מלשון מצור, וכן (ירמיהו ד): "נוצרים באים".פסוק יא (כל הפסוק)
מצודת דוד
"הומיה" - היא משמעת קול המיה, למען ימשכו הזונים אחר קולה.
"וסוררת" - מדברת דברי סרה וניאוף.
"לא ישכנו" - אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים.פסוק יב (כל הפסוק)
מצודת דוד
"פעם בחוץ" - פעם הולכת בחוץ, פעם ברחובות, לרדוף אחר מאהביה.
"תארוב" - תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפינה ההיא.פסוק יג (כל הפסוק)
מצודת דוד
"והחזיקה" - ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו.
"העזה" - חזקה פניה ולא נכלמה.פסוק יד (כל הפסוק)
מצודת דוד
"זבחי שלמים עלי" - מאז היה עלי זבחי שלמים, והנה היום שלמתי נדרי והבאתים, ויש אם-כן עמדי בשר השלמים.פסוק טו (כל הפסוק)
מצודת דוד
"על כן" - הואיל ויש עמדי בשר להאכילך, לזה יצאתי לקראתך, לשחר פניך לבוא אלי, והנה מצאתיך.
מצודת ציון
"לשחר" - ענין דרישה.פסוק טז (כל הפסוק)
מצודת דוד
"מרבדים" - קשטתי מטתי בקישוט הראוי.
"חטובות" - בדי המיטה המה חטובות ביושר רב, ומסורגים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים, הנאות ביותר.
מצודת ציון
"מרבדים" - מצעות נאים לקשוט, כמו (משלי לא): "מרבדים עשתה לה".
"ערשי" - מטתי, כמו (תהלים קלב): "ערש יצועי".
"חטובות" - ענין כריתה וחתוך, כמו (יהושע ט): "חוטבי עצים".
"אטון" - תרגום של (שמות כו): "מיתריהם" הוא "אטוניהון".פסוק יז (כל הפסוק)
מצודת דוד
"נפתי" - התכתי על משכבי מור וגו' להביא הריח.
מצודת ציון
"נפתי" - ענין הזלה והתכה, כמו (משלי ה): "נופת תטופנה".
"מור אהלים וקנמון" - שמות מיני בושם.פסוק יח (כל הפסוק)
מצודת דוד
"נרוה" - נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה.
מצודת ציון
"נתעלסה" - ענין שמחה, כמו (איוב כ): "כחיל תמורתו ולא יעלוס".פסוק יט (כל הפסוק)
מצודת דוד
"כי אין האיש" - אל תפחד מבעלי, כי איננו בביתו, כי הלך בדרך רחוק.פסוק כ (כל הפסוק)
מצודת דוד
"ליום הכסא" - לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה, והזמן עדיין לא בא.
"צרור הכסף" - אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו, כי לקח בידו צרור כספו, ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות.
מצודת ציון
"צרור" - ענין קשר, כמו (בראשית מב): "צרור כספו בשקו".
"הכסא" - ענינו זמן קבוע, כמו (תהלים פא): "בכסה ליום חגנו".פסוק כא (כל הפסוק)
מצודת דוד
"הטתו" - אמר שלמה: הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם, ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר.
מצודת ציון
"לקחה" - ענין לימוד והרגל, כמו (ירמיהו כג): "הלוקחים לשונם".פסוק כב (כל הפסוק)
מצודת דוד
"הולך" - והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח.
"וכעכס" - וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו, כן חיש מהר נמשך אחריה.
מצודת ציון
"וכעכס" - הוא ארס הנחש, וכן (ישעיהו ג): "ברגליהם תעכסנה".פסוק כג (כל הפסוק)
מצודת דוד
"עד יפלח" - עד אשר נכשל בה, וחצה יפלח את כבדו, כי מאבד עולמו על ידה.
"כמהר" - הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת, לאכול מהזרעונים אשר בה, ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו, כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה.
מצודת ציון
"יפלח" - ענין בקיעה, כמו (תהלים קמא): "פולח ובוקע".
"כבדו" - הכבד שהמרה תלויה בה.
"פח" - רשת.