קטגוריה:יהושע ט יב
נוסח המקרא
זה לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש והיה נקדים
זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים.
זֶ֣ה ׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃
זֶ֣ה׀ לַחְמֵ֗/נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹת/וֹ֙ מִ/בָּ֣תֵּ֔י/נוּ בְּ/י֥וֹם צֵאתֵ֖/נוּ לָ/לֶ֣כֶת אֲלֵי/כֶ֑ם וְ/עַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְ/הָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הצטידנו" - מלשון צידה ומזון
מצודת דוד
"הנה יבש" - בעבור זמן הרב מגודל מרחק הדרך
"זה לחמנו" - אשר תראו בידינו הנה בהיותו עדיין חם לקחנו אותו צידה לדרךמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ואל תחשבו שכבר היה יבש בעת צאתנו, כי "חם הצטידנו אותו", וזה היה "ביום צאתנו ללכת". וכן יעידו נאדת היין ושלמותינו:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט יב.
חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם
עובדות ממשיות
חנופה, הלל לאלוהים, טענות על טוב לבבך, וכניעה יכולים לקרב אותך למטרה רק במידה מוגבלת. כדי לחתום את העיסקה נדרשת עובדה או הוכחה ממשית, פיזית, שניתן לחוש אותה: מגע, שמיעה, ראיה, ריח, טעם והגיון.
לַחְמֵנוּ
המילה "לֶחֶם" לא מוגבלת למאכל בסיסי מבצק אפוי, שהוכן מקמח, מים ושמרים (מילוג). כאשר רוצים להגיד שמדובר בלחם בלבד, הכתוב מוסיף "פַת לֶחֶם" (ביאור:בראשית יח ה), "וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה" (שמות כט כג).
המילה "לֶחֶם" כוללת כל מאכל, וכך אברהם אמר למלאכים שהוא יתן להם "פַת לֶחֶם" ורץ להביא להם "עֻגוֹת", "חֶמְאָה, וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר" (ביאור:בראשית יח ח), וגם "וַיַּעֲזֹב כׇּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (ביאור:בראשית לט ו), ואין ספק שהם אכלו בשר יחד עם המשנה לפרעה, ולא רק לחם.
זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ ... וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים
הגבעונים מציגים עובדות ממשיות - את הלחם והאוכל המעופש שלהם.
זה שהלחם יבש זה לא סימן משכנע כי לרוב, הולכי מדבר, לקחו את הלחם בצורת פיתה או מצה, וכאשר הם רצו לאכול הם הרטיבו את הלחם וקלו בתנור על אש. יותר קל לסחוב לחם יבש מאשר לשאת לחם לח ספוג במים.
הם הראו את כל המזון שלהם: לחם, בשר, ירקות - חלקו התיבש, חלקו התכסה בנקודות עובש ואפילו העובש התיבש.
אנשים נרתעים בפחד מאבק על אוכל רקוב ומכוסה עובש. אנשים יודעים שהם נחשפים למחלות מסוכנות אם הם ינשמו את העובש או יגעו ברקבון המסריח. נכבדי יהושע העדיפו לוותר ולהכנע כדי להפטר מהפיגול הזה, ויהושע אפילו לא רצה שיראו לו את זה מקרוב. לכן, לאחר שהנכבדים ראו את הלחם המעופש, הם מיד הסכימו ואפילו לא התיעצו אחד עם השני, או עם אלוהים, או הכהנים, שהיו מומחים במחלות, ככתוב: "וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן" (ויקרא יג מג).
הגבעונים היו יכולים פשוט להגיד: הלכנו ארבעים יום, או שבוע או דבר מקובל אחר. הם בכוונה משתמשים במזון ונותנים לבני ישראל לנחש, לפי נסיון החיים שלהם, כמה זמן עבר.
עכשו יתחיל וויכוח כמה זמן הם הלכו, במקום לשאול את השאלה הפשוטה: מה אכלתם? ולמה סחבתם איתכם אוכל מעופש שאי אפשר לאכול אותו והוא מסוכן לבריאות?
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יהושע ט יב"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.