קטגוריה:דניאל ד כח

---

מיד קול מהשמים נשמע.

• דניאל פרש.
• המלך קבע שהכל בזכותו, ואין אלוהים מעליו.
• בת קול נשמעה.

לא ברור אם רק המלך שמע את בת-הקול או שכל האנשים בארמון ודניאל שמעו יחד איתו. אם כולם שמעו, הם לא הגיבו, ונבוכדנצר נשאר המלך למרות מה שקרה לו. אף מפקד לא ניסה למרוד בו.

לא ברור למה השימוש במילה: "נְפַל". הקול נשמע שהוא בא מלמעלה, מהשמים, אבל לקול אין משקל והוא לא נופל. הוא יורד, מתפשט, מהדד, מהמם, מרתיע, אבל לא כל כך נופל.

כבוד גדול זכה נבוכדנצר שהוא ראה בחלום את המלאך ושמע את הנבואה, ואחר כך הוא זכה לשמוע בת קול. לאלוהים היה חשוב להשפיל את נבוכדנצר - אם בשביל בני ישראל, או בשביל כל מנהיגי העולם, לדורות.

הקול מזהה את נבוכדנצר בשם ותואר. אין כאן מילות עלבון, לחצוף. המלך נשאר על כסאו ובהיכלו.

המלכות עברה מופיע בזמן עבר. המלכות כבר עברה. במציאות, אלוהים הסיר את העונש לאחר שנבוכדנצר חזר בו והכיר באלוהים, ככתוב: "כָּעֵת אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, מְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם וּמְפָאֵר אֶת מֶלֶךְ הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת וְאָרְחוֹתָיו מִשְׁפָּט, וַאֲשֶׁר מְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל" (ביאור:דניאל ד לד). אולם בהמשך, בחייו של דניאל, כורש נישל את נכדו של נבוכדנצר מהמלכות, וממלכת פרס נעשתה מעצמת על.

מספר רב של פעמים אלוהים קרע את המלכות ממלך שעשה הרע בעייניו:

• שאול - "קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (שמואל א טו כח).
• שלמה - "קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ" (מלכים א יא יא).
• ירובעם - "הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר" (מלכים א יד י).
• אחאב - "הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל" (מלכים א כא כא).

אולם נשאלת השאלה למה אלוהים עשה זאת לנבוכדנצר, הן הוא מלך בבל, שככלי ביד אלוהים העניש את יהודה.
יש מספר דוגמאות דומות:

• אלוהים שלח חלום לפרעה כדי לאפשר ליוסף להציל את מצרים ואת משפחתו.
• אלוהים שלח את משה ואהרון ללמד את פרעה לקח.
• אלוהים שלח את יונה להזהיר את נינווה, בירת ממלכת אשור.
• אלוהים הודיע בחלום לנבוכדנצר מלך בבל.

כך מספר מעצמות העל קיבלו אזהרות. נראה שפרס התנהגה בכבוד והרשתה לבנות את בית המקדש, והממלכות הבאות כבר יצאו מהתנ"ך.

ייתכן שהקיסר קונסטנטינוס גם הוא חלם חלום ועבר תהליך דומה, ולכן אימץ את הנצרות לדת המדינה של האימפריה הרומית.