(דברים כג טז): "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו".

המצוה מתייחסת לעבד שבורח אלינו כדי להינצל , וקובעת שיש לאפשר לו להינצל, ולא להסגיר אותו חזרה אל אדוניו. ממה בדיוק יש לאפשר לו להינצל?

1. בקריאה ראשונה אפשר לחשוב שהכוונה להצלה משיעבוד, ושארץ ישראל אמורה להיות מקלט לכל עבד שרוצה לצאת לחופשי.

-- אולם, התורה אינה אוסרת עלינו להחזיק עבדים, ולכן, לא מסתבר שהתורה תדרוש מאיתנו לאפשר לכל עבד לברוח ולהשתחרר;

-- מעבר לכך, כיוון שמותר לאדם לקנות עבד, הרי שאם העבד בורח, צריך להשיב אותו לבעליו מדין השבת אבידה, כפי שאמר רב חסדא: "רב חסדא, ברח לו עבד לבין הכותים. שלח להם 'החזירוהו לי!' שלחו לו ' לא תסגיר עבד אל אדוניו! ' שלח להם (דברים כב) ' וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך... '!..." ( בבלי גיטין מה. , תרגום לעברית).

אם כך, באיזו הצלה מדובר?

2. הצלה מעבודת אלילים - יש לאפשר לכל גוי שרוצה להפסיק לעבוד אלילים להיכנס לארץ ולגור בינינו; כך נראה מהברייתא שם: "' לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי... ' יכול בגוי שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה הכתוב מדבר? תלמוד לומר ' לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו '. מאי תקנתו? ' עמך ישב בקרבך... '" (שם) ;

וכך נראה גם מדברי ר' שמעון בן אלעזר ור' ביבי: "ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. אמר רב ביבי: מאי טעמא? אתיא 'טוב'='טוב': כתיב הכא כי טוב לו עמך , וכתיב התם בטוב לו לא תוננו" ( בבלי ערכין כט. ); מסוגיה זו נראה שהמצוה " עמך ישב... בטוב לו לא תוננו " מתייחסת לכל גר תושב - לכל גוי שרוצה להפסיק לעבוד אלילים; ומצוה זו נוהגת רק בזמן שהיובל נוהג, כלומר, רק בזמן שהיובל נוהג יש חובה לאפשר לגויים כאלו להתישב בארץ ישראל. כשאין היובל נוהג, זו רשות ולא חובה (ראו האם דין גר תושב נוהג בימינו? ).

-- אולם אם כך, לא ברור מדוע הפסוקים מדברים דווקא על עבד שבורח מאדוניו, והרי גוי שרוצה להפסיק לעבוד אלילים, צריך קודם כל לברוח ממשפחתו ולא מאדוניו! כך הקשה ר' יאשיה: " "קשיא ליה לר' יאשיה: האי" "' מעם אדוניו ', 'מעם אביו' מיבעי ליה!..." " (שם) .

3. הצלה מהחיים בחו"ל; כך ענו ר' יאשיה ובנו ר' אחי: "...אלא אמר רבי יאשיה: במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר. וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה: האי ' אשר ינצל אליך ', 'אשר ינצל מעמך' מיבעי ליה! אלא אמר רבי אחי בר' יאשיה: בעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר" (שם) . לפי שני הפירושים, הכוונה לעבד שרוצה לגור בארץ ישראל, ואדוניו (החדש או הישן) נמצא בחו"ל.

ע"פ רמב"ן (בפירושו לפסוק), נראה שפירוש זה הוא הרחבה של פירוש 2 - שניהם מדברים על זכותו של עבד לשפר את הרמה הרוחנית של חייו: "כי עמנו יעבוד את השם, ואיננו הגון שנחזירנו אל אדוניו לעבוד עכו"ם... ורבותינו אמרו, אפילו בעבד כנעני של ישראל שברח מחו"ל לארץ, שגם זה יעמוד לפני יושבי ארץ השם, וינצל מעבוד היושבים על אדמה טמאה, ושאין כל המצוות נוהגות שם".

וכך פסק רמב"ם: " "המוכר עבדו לחוצה לארץ, יצא בן חורין; וכופין את רבו השני לכתוב לו גט שיחרור, ואבדו הדמים... עבד שאמר לעלות לארץ ישראל--כופין את רבו לעלות עימו, או ימכור אותו למי שיעלהו לשם.  רצה האדון לצאת לחוצה לארץ--אינו יכול להוציא את עבדו, עד שירצה העבד.  ודין זה בכל זמן, אפילו בזמן הזה, שהארץ ביד גויים... עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל--אין מחזירין אותו לעבדות, ועליו נאמר בתורה " לא תסגיר עבד, אל אדוניו ". ואומרין לרבו שיכתוב לו גט שיחרור, ויכתוב עליו שטר חוב בדמיו, עד שתשיג ידו, וייתן לו.  ואם" "לא רצה האדון לשחררו--מפקיעין בית דין את שיעבודו מעליו, וילך לו.  עבד זה שברח לארץ, הרי הוא גר צדק..." " ( הלכות עבדים ח ז-יא ).

ובספרי למדו את שני הפירושים - כל אחד מהם מחלק אחר של הפסוק:

" "לא תסגיר עבד אל אדוניו" . "מכאן אמרו, המוכר עבדו לעכו"ם או לחוץ לארץ - יצא בן חורין."

"אשר ינצל אליך מעם אדוניו" . "לרבות גר תושב" " ( סימן קכה ).

4. ע"פ ר' יהודה הנשיא, הכוונה להצלה משיעבוד לא חוקי, כגון, אדם שקונה עבד על-מנת לשחררו, ואז מתחרט: "רבי אומר: בלוקח עבד על-מנת לשחררו הכתוב מדבר. היכי דמי? - אמר רב נחמן בר יצחק: שכתב לו כך: לכשאקחך, הרי עצמך קנוי לך מעכשיו" (בבלי גיטין מה.).

-- אולם, למקרה זה אין צורך בפסוק מיוחד, שהרי מי שמנסה לשעבד אדם באופן לא חוקי עובר על "לא תגנוב" - גניבת נפש, ודינו מוות, ומובן מאליו שאין להסגיר אדם לאדם אחר שמנסה לגנוב אותו.

5. ע"פ רמב"ן (בפירושו לפסוק), הכוונה גם להצלה מהמלחמה: "אם יברח העבד מאדוניו אשר יצאת עליו מחנה, ויינצל אל מחניך, לא תסגירנו לו בממון אשר יתן לך... והטעם במצוה הזו, כי עמנו יעבוד את השם... ועוד, שייתכן שילמד דרך מבוא העיר, כי בעניין כזה ילכדו מדינות רבות ע"י העבדים והשבויים הבורחים משם...".

6. ולי הצעיר נראה, שהכוונה להצלה מסכנת מוות והתעללות. התורה אמנם התירה להחזיק עבדים, אבל אסרה להרוג אותם  (ראו שמות כא כ-כב או לפצוע אותם (ראו שמות 26-27 ); המצוה כאן, בספר דברים, משלימה את המצוות שבספר שמות (כמו מצוות רבות אחרות ): לא רק שאסור לנו להרוג או לפצוע את עבדינו, אלא שאנחנו גם חייבים לתת מקלט לכל עבד שנמצא בסכנה דומה, מכל מקום בעולם. ראו: האם מותר להעביד גויים בפרך? (וייתכן שזה היה חטאו העיקרי של נבל - שאיים להסגיר את דוד אל אדוניו שרצה להרגו ).

הפסוק כולל שני חלקים, ואפשר לדרוש שהוא מתייחס לשתי סכנות שיש להציל מהן:

• לא תסגיר עבד אל אדוניו - סכנת שיעבוד והתעללות;
• אשר יינצל אליך מעם אדוניו - סכנת הריגה, כמו ב (משלי כד יא): "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ - כִּי תֹאמַר 'הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה', הלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ"( פירוט ).

שתי המצוות הללו נובעות מכך שאנחנו היינו פעם במצב זה:

• אנחנו היינו פעם עבדים שברחו מהתעללות (במצרים), ולכן עלינו להציל עבדים נמלטים מחזרה לשיעבוד;
• אנחנו היינו פעם פליטים של השמדת עם (בשואה), ולכן עלינו להציל פליטים הנמצאים בסכנת מוות.

לגבי היחס לפליטים, ראו בפירוש על הפסוק הבא .

אהבתי מאד את הדיון. אני עוסק עכשיו בדברים דומים - אפשר להשתמש בחומר מהערך הזה ומערכים קרובים? (בהערת שוליים אכתוב שהרעיונות הם של אראל סגל הלוי). תודה!

-- Shuki Grosberger, 2014-02-06 19:26:34

אפשר בשמחה להשתמש בדף זה ובכל הדפים האחרים שכתבתי.

-- Erel Segal Halevi, 2014-02-06 22:14:08

על חוקי הסגרת עבדים ועריקים במזרח הקדום, ראו מאמרו של ד"ר דוד אלגביש:

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kiteze/alga.html

-- Erel Segal-Halevi, 2019-08-15 15:08:49

ויקרא כה לט: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד"

ויקרא כה מ: "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ"

• • • • • • • [והשנה הזאת היא שנת יובל וגאולה לכל עבדי אלהי ישראל] *******

ויקרא כה מא: "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב"

ויקרא כה מב: "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד"

ספר הנביא ירמיהו פרק לד כתוב:

ח הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר.

ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ.

י וַיִּשְׁמְעוּ כָל-הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ.

יא וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי-כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת-הָעֲבָדִים וְאֶת-הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום (וַיִּכְבְּשׁוּם) לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.

יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

יג כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר.

יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם.

וכתוב בתורה:בספר שמות כא ב: *******"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" *******

טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת-הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו.

טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.

יז לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם-יְהוָה אֶל-הַחֶרֶב אֶל-הַדֶּבֶר וְאֶל-הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה (לְזַעֲוָה) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.

יח וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו.

יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל.

כ וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.

כא וְאֶת-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם.

כב הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם-יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת-עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב.

כב הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם-יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ [והשנה הזאת ילכדו את ירושלים]

-- DAIAN SHEM, 2019-08-16 04:32:36