ביאור:משלי כד יב
משלי כד יב: "כִּי תֹאמַר 'הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה' - הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ."
תרגום מצודות: - כי תכחש לומר: הן לא ידענו אם לקוחים המה למות - הלא לא יועילו דבריך, כי ה', שהוא בתוך לבות בני אדם, הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת; ונוצר נפשך הוא ידע (כפל הדבר במילים שונות). והוא ישיב גמול האדם כמפעלו, ואם ידעת והתרפית - יהיה צר כחך מדה במדה.
תרגום ויקיטקסט: - אם תתרפה מהצלת חיים, ותתרץ את רפיונך באמירות "הן לא ידענו (הכרנו) זה את זה מעולם ולכן אינני חייב להציל אותם", "הן לא ידענו את זה שהם בצרה", "הן לא ידענו אם נצליח להציל אותם" -
הלוא ה', שהוא תוכן (מודד ושוקל) את כל ליבות בני האדם, הוא יבין את המניעים האמיתיים שלך, אם באמת לא ידעת או סתם התעצלת; ה', הנוצר ומשגיח על נפשך, הוא יודע ומכיר את כל בני האדם, בעיניו כולם מכרים וחייבים להציל זה את זה; והוא ישיב לכל אדם לפי פעלו ומעשיו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כד יב.
הקבלות
עריכהבתורה ישנן כמה מצוות המחייבות להציל חיים:
- (ויקרא יט טז): "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'", כלומר, אל תתמהמה כשחברך נמצא בסכנת חיים: "לא תעמד על דם רעך לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו" (רש"י על-פי הספרא ועל-פי תלמוד בבלי סנהדרין עג.).
- (דברים כג טז): "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו", כלומר, חובה לאפשר לפליטים הנמצאים בסכנת חיים לקבל מקלט אצלנו*.
עם התקדמות הרפואה, מעוררת מצוה זו שאלות קשות - האם האדם חייב למכור את כל רכושו כדי לממן לרעהו ניתוח השתלה בחו"ל? האם האדם חייב להשקיע את כל זמנו הפנוי במחקר רפואי על-מנת לפתח תרופות חדשות שיצילו חיים? האם המדינה חייבת להשקיע את כל תקציבה במימון טיפולים רפואיים ותרופות חדשות כדי להציל חיים? ועוד.
הפסוק שלנו בספר משלי עוזר להבין את המצוה.
הפסוק מותח ביקורת על אנשים שאומרים הן לא ידענו זה; מה משמעות הדברים? יש כמה אפשרויות:
1. "לא ידענו שהאנשים נמצאים בסכנה" (ר' יונה פירוש שני, מצודת דוד); מהפסוק בתורה "לא תעמוד על דם רעך", ומפירוש רש"י " לראות במיתתו", היה אפשר להסיק שחובת ההצלה חלה רק כשאנחנו עומדים במקום הסכנה ורואים את הסכנה בעינינו (למשל, כשמישהו טובע בים ואנחנו נמצאים על החוף); הפסוקים בספר משלי מלמדים, שחובת ההצלה אינה תלויה במקום אלא בזמן - "ביום צרה"; כלומר, גם אם שומעים שיש סכנה, וגם אם יש לנו ספק אם יש סכנה או לא, צריך לפעול כדי להציל חיים, ולא להשתמט בתירוץ "לא ידענו".
2. "לא הכרנו את האיש שנמצא בסכנה [ידע=הכיר]"; מהפסוק בתורה "לא תעמוד על דם רעך ", היה אפשר להסיק שחובת ההצלה חלה רק על רעך = מכרך, אדם שאתה מכיר ויודע שהוא אכן ראוי לעזרה (ולא, למשל, אדם שבזבז את כל כספו על בילויים ותענוגות, או זלזל בבריאותו, והסתמך על כך שהציבור יציל אותו); הפסוקים בספר משלי מלמדים, שחובת ההצלה מתייחסת לכל אדם - "הצל לקוחים למוות ומטים להרג" - לא דווקא ל"רעיך".
3. "לא ידענו מה לעשות כדי להציל, לא ידענו אם נצליח להציל" (רבי יונה, הגר"א); מובן שאם האדם אינו יכול להציל את חייו של חברו - הוא פטור, אך אם יש לו ספק אם הוא יכול או לא - הספק אינו פוטר אותו מהחובה לנסות; על כך נאמר כאן "הלא תוכן ליבות הוא יבין" - ה', הרואה ללבב (=מקום המחשבות), הוא יבין אם אתה באמת לא יודע, או שזה רק תירוץ להשתמטות.
4. "לא ידענו אם נצליח לחזור בשלום"; מובן שאם האדם יודע שהוא לא יצליח להציל את חייו של חברו בלי לסכן את חייו של עצמו - הוא פטור (למשל, מי שאינו יודע לשחות, עדיף שלא יקפוץ למים כדי לנסות להציל אדם טובע...); אך מי שאינו יודע בוודאות - ייתכן שצריך להסתכן (ראו במאמר "סיכון חיים לצורך הצלת נפש"); ועל כך נאמר כאן "ונוצר נפשך הוא יידע" - ה', השומר על נפשך (= החיים שלך), הוא יידע אם אתה באמת פוחד להסתכן, או שזה רק תירוץ להשתמטות.
5. "לא ידענו אם הניצל יוכל להחזיר לנו את ההוצאות"; מצוות "לא תעמוד על דם רעך" אינה מחייבת את האדם לתת מרכושו ומזמנו לזולת, אלא רק להלוות; מותר לו לדרוש מהניצול שיחזיר לו את ההוצאות; ולכן, אם אין שום סיכוי שהניצול יוכל להחזיר את ההוצאות, אין חובה להציל אותו (למשל, אין חובה למכור את הבית כדי לממן לשכן ניתוח השתלת כליה בחו"ל; אין חובה להשקיע 40 שנה במחקר רפואי בהתנדבות כדי לפתח תרופה לסוג מסויים של סרטן; וכו'; ראו במאמר "לא תעמוד על דם רעך - עד כמה?"). אולם, בניגוד להלוואה רגילה - שבה מותר לבדוק את הלווה במשך זמן ממושך עד שבטוחים שהוא יוכל להחזיר, כשיש סכנת חיים אסור להשתהות בחישובים מיותרים, ויש להציל גם כשיש ספק אם הוא יוכל להחזיר או לא. וייתכן שעל כך נאמר בסוף הפסוק: "והשיב לאדם כפעלו" - אל תחשוש יותר מדי מכך שהניצול אולי לא ישיב לך את ההוצאות, כי גם ה' יכול להשיב לך כפועלך.
-
האמירה "הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה", והתשובה "וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע"", מזכירות את השיחה בין ה' לבין קין, (בראשית ד ט): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן: 'אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?' וַיֹּאמֶר: 'לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?!'". הפסוק שלנו הוא מעין תשובה לדבריו של קין.
תוכן ליבות הוא יבין, ונוצר נפשך הוא ידע
עריכה"הלא תוכן ליבות הוא היודע שהתרפית לחשוב מחשבות בדבר, ואילו שתה עצות בנפשך ויגעת כפי השגת יד שכלך - השג תשיג והצל תציל... כי יעניש אדם על עמדו על דם אחיו והימנעו לפקח על הצלתו - כאשר יעניש על פועל החטא" (ר' יונה).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/24-12