מ"ג דברים כג טו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ שְׁכִינְתֵיהּ מְהַלְּכָא בְּגוֹ מַשְׁרִיתָךְ לְשֵׁיזָבוּתָךְ וּלְמִמְסַר שָׂנְאָךְ קֳדָמָךְ וּתְהֵי מַשְׁרִיתָךְ קַדִּישָׁא וְלָא יִתַּחְזֵי בָךְ עֲבֵירַת פִּתְגָם וִיתוּב מֵימְרֵיהּ מִלְּאֵיטָבָא לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם יְיָ אֱלָהָכוֹן שְׁכִינְתֵּיהּ מְהַלְכָא בִמְצַע מַשִּׁירְיַתְכוֹן לְשֵׁיזָבוּתְכוֹן וּלְמִימְסַר סַנְאֵיכוֹן בִּידֵיכוֹן בְּגִין כֵּן תְּהֵי אֲתַר מַשִּׁרְיַתְכוֹן קַדִּישָׁא וְלָא יֶחֱמֵי בְכוֹן קְלָנָא דְּמִדַּעַם דְּלָא יְסַלֵּק שְׁכִינְתֵּיהּ מִבֵּינֵיכוֹן: |
רש"י
רשב"ם
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ולא יראה בוי ערות דבר" טומאה או טנוף או פסול בזרע כאמרם ז"ל (קדושין פ' י' יוחסין) שאין השכינ' היתה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל ולכן אמרו שכל מי שהיה כתוב באסרטיא של מלכי בית דוד היה מיוחס בלי ספק:
" מאחריך" כאשר תפנה אליו עורף ולא תחוש לכבודו באחד מאלה:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך [ וגו' והיה מחניך קדוש . קדשהו. מכאן אמרו, לא יקרא אדם ק"ש בצד משרה של כובסים; ולא יכנס לא למרחץ ולא לברסקי, וספרים ותפלין בידו.
להצילך ולתת איביך לפניך . אם עשית כל האמור, בענין סוף שהוא מצילך ויתן את איביך בידך.
( והיה מחניך קדוש . קדשהו. מכאן אמרו, לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל גבי רגליו.)
ולא יראה בך ערות דבר [ ושב מאחריך ]. מלמד שהעריות מסלקות השכינה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכד.
כי ה' א-להיך . בספרי דריש, "מכאן אמרו כו'". ונראה מדלא אמר "מלמד", שגם הספרי סבירא ליה שעיקר פשטות הכתוב, על יוצאי מלחמה קאי; אך שמשם נלמד זה.
מתהלך בקרב מחנך וגו' . ע"פ הפשט, הוא נתינת טעם למה שצוה, שישמרו מכל דבר רע, ושיהיה המחנה בקדושה ובטהרה. ויש להבין מה שאמר " ולהצילך ", שיורה רק זאת שלא ינצחום האויבים. ו" לתת אויביך לפניך ", יורה שהמה ינצחו את האויבים! ובספרי כאן אמר, "סוף שהוא מצילך ויתן אויביך בידיך". ויש להבין מה חידש בזה. גם מ"ש "סוף שהוא מצילך", מה הלשון "סוף"!
ולבא אל כונת הכתובים, נקדים שהשראת השכינה בתוך בנ"י הוא על שתי מדרגות -
- מדרגה החשובה, הוא בזמן שישראל שומרים את עצמם מלעשות רע ומתנהגים בקדושה ובטהרה, אז הוא שוכן בתוכם. כמ"ש (ויקרא כו יד) ונתתי משכני בתוככם (שם יב) והתהלכתי בתוככם . וכאן (בפסוק זה) כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך .
- המדרגה השניה היא, בזמן שאין שומרים את עצמם מדבר רע ואין מתנהגים בקדושה, ואז לא ישכון בתוכם. כמ"ש (שמות לג ה) רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך . ועם כל זה לא יסיר השגחתו מעליהם, וגם בזה יש שתי מדרגות-
- א'. כשהי"ת רואה שמוכרחים המה שיעשה להם נס, מפני הבטחת האבות גם מפני שבועתו, הוא יוצא לפניהם. כמו שמצינו כשיצאו ממצרים, אף שלא היו עדיין ראויין להשראת השכינה, כתיב בהם (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם . (שופטים ה) קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך, הלא ה' יצא לפניך .
- והב', כשהם ראויים לעונש, והאויבים ישלטו בהם; רק מפני הבטחתו שלא לכלותם, הוא שוכן מאחריהם.
ונמצא שיש ג' מדרגות-
- א'. כשהשכינה בתוכם,
- והב', כשיוצא לפניהם,
- והג', כשהוא שוכן מאחריהם.
וההפרש ביניהם הוא, כשיוצא לפניהם - ינצחו מיד את האויבים. וכשהוא שוכן בתוכם - לא ינצחו מיד, מפני שאין השכינה לפניהם לצד האויב, רק בתוכם. האויב יוכל להתקרב להם, אך לא יכול לעשות להם רעה, מחמת שהשכינה בתוכם; והמה יכו באויביהם כרצונם, וינצחו את האויבים. וזה שאמר הספרי "סוף שהוא מצילך". וכשהשכינה מאחריהם - ינצחו האויבים את ישראל, שיוכלו לעשות במחנה ישראל כרצונם, כי השכינה מאחריהם. ואך כשיבואו לידי כליה בסוף המחנה, אזי השכינה תתקומם נגדם, שלא יעשו בהם כליה ח"ו. וכ"ז במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצוה, גם כשהם במדרגה שהשכינה בתוכם, מכל מקום יהיה הנצחון מיד, כי ילך מלאכו לפניו. כמו שנא' (שמות כג כג) כי ילך מלאכי לפניך .
[ובזה יתישב קושית המפ', מה שפ' משפטים (כג כ), כאשר אמר ה' למשה " הנה אנכי שולח מלאך ", ולא סירב. ופ' תשא (שמות לג טו) אמר, " אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה "! שבפ' משפטים, אמר על המדרגה היותר חשובה, שמלבד אשר השכינה בתוכם, עוד ישלח מלאכו לפניו שינצחו מיד. ובפ' תשא, אמר ה' למשה " פני ילכו ", שפי' שפניו שהיא השראת השכינה ילך; " והניחותי לך ", שפי' שיניח אותם ולא ישכון בתוכם. ועל שלוח המלאך לא סירב משה; רק על מה שאמר, והניחותי לך , שנא' (שם יז) ובמה יודע אפוא וגו' הלא בלכתך עמנו ].
ובזה יתבארו הפסוקים - שכאן מדבר במלחמת הרשות, ש"כי" משמש ע"פ רוב בלשון "אם", ו"אם" הוא רשות. ואף שיהיו נשמרים מכל רע, לא מובטחים שינצחו את האויבים מיד כנ"ל. ובל יאמרו "למה לנו להשמר מרע, הלא אם לא ישכן בתוכנו, עוד ילך לפנינו ויהיה הנצחון מיד", לזה אמר ושב מאחריך , שאז ינצחום האויבים.