(דברים טז יט): "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

לא תטה משפט בבחירת השופטים: לא תבחר בשופט רק משום שאתה מכיר את פניו; ולא תיקח שוחד לבחור שופט תמורת כסף; כי השוחד יגרום גם לחכמים להיות כמו עיוורים ולא לראות את הפגמים במועמדים הרעים; וכן יסלף (יעוות) באזניהם את דבריהם של המועמדים הצדיקים.

האיסור להטות משפט כבר נזכר ב (שמות כג ו): "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ". האיסור להכיר פנים כבר נזכר ב (דברים א יז): "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן"( פירוט ). האיסור לקחת שוחד כבר נזכר ב (שמות כג ח): "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". לכן, מסתבר שהאיסורים בפסוק זה מכוונים לא לשופטים אלא לאנשים הממנים את השופטים - אותם אנשים שנאמר להם בפסוק הקודם: "שופטים ושוטרים תתן לך...". להם נאמר, שהם צריכים למנות את השופטים בהליך תקין - לא להטות את המשפט, כלומר לשבש את הליך המינוי; לא להכיר פנים, כלומר להפלות לטובה או לרעה מועמד שהם מכירים ; ולא לקחת שוחד, כלומר לקבל כסף על-מנת לבחור או לא לבחור מועמד מסויים: "זו מצוה... לממנים את השופטים בציבור, שלא יטו במינויים מדרך המשפט והראוי, ולא ימנו אדם להחניפו, וזהו הכרת פנים; ולא מפני שוחד שייתן לממנים כדי שימנו אותו, כי הנה זה באמת יביאהו למנות מי שאינו הגון לשפוט..." ( אברבנאל ) .

בימינו, כל הציבור שותף, באופן ישיר או עקיף, למינוי השופטים - בכך שהוא בוחר את נציגיו לכנסת, שאחראים לקביעת החוקים ובסופו של דבר גם לבחירת השופטים. מעבר לכך, בימי התנ"ך המנהיגים "שופטים" (ראו למשל בספר שופטים, שם המנהיג הצבאי נקרא "שופט"), מכאן שהאיסורים שנאמרו לגבי שופטים מתייחסים גם לבחירת מנהיגים כלשהם. מכאן, שהמצוה לא תקח שוחד הנזכרת בדברים טז חלה על כל אזרח ואזרח - אסור לקבל שוחד על-מנת לבחור או לא לבחור במועמד מסויים.

לכאורה, אין הבדל בין שוחד בחירות לאדם אחד לבין שוחד בחירות למגזר שלם. לפיכך, כאשר מועמד מסויים נותן או מבטיח לתת תקציבים למגזר מסויים (לדוגמה: להגדיל את תקציב החינוך, לתת הקלות במס לתושבי שדרות וכו'), הוא לכאורה נותן להם שוחד בחירות. שוחד מסוג זה הוא חלק בלתי נפרד ממערכת הבחירות המקובלת במדינת ישראל. לפי זה, אולי עדיף שלמפלגה לא יהיה מצע כלל (ראו האם מפלגה צריכה מצע? ). אמנם, במדינה הנוהגת על-פי ההלכה ישנם כמה חוקים המצמצמים את הבעיה:

• המועמדים נבחרים על-פי תכונותיהם האישיות ולא על-פי הבטחות שהם מבטיחים לציבור הבוחרים (ראו בחירות - שלב א , בחירות - שלב ב ), ולכן ניתן לאסור על המועמדים להבטיח הבטחות שיש בהן חשש שוחד.
• כל המינויים בעם ישראל הם לכל החיים, אלא אם כן הממונה חוטא ומודח מתפקידו: "מעלין משררה לשררה שהיא גדולה ממנה, ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה--שמעלין בקודש, ולא מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל; אלא אם סרח" (רמב"ם, הלכות כלי המקדש ד כא; עיינו גם הלכות מלכים א ז) . לכן, אדם שכבר מכהן בתפקיד ציבורי לא יצטרך להתמודד ולהיבחר שוב, ולכן מותר לו להעביר תקציבים ואין בכך חשש שוחד.
• כל הדיונים המשפטיים הם חסויים (עיינו רמב"ם, הלכות סנהדרין כב ז) . לכן, כל החלטה על העברת תקציבים למגזר מסויים מוצגת כהחלטה של כל המועמדים ביחד ולא של מועמד מסויים, ובמצב זה אין חשש שוחד.
• לעיון נוסף: הזכות לבחור ולהיבחר וטוהר הבחירות / הרב אביעד הכהן .

לא תטה משפט - המשפט נמשל למאזניים; "הטיית משפט" היא משל להוספת משקל על אחת מכפות המאזניים, כדי להטות את המאזניים לצד מסוים.

לא תכיר פנים - " הכרת פנים " עניינה התייחסות שונה לאדם שמכירים את פניו ולאדם שלא מכירים את פניו.

לא תיקח שוחד - להסברים אחרים על ההבדלים בין הפסוקים על שוחד בתורה, ראו נזקי השוחד בתורה / על-פי הגאון מווילנה , פרשת עקב שוחד רוחני ופרשת שופטים שוחד גשמי / ראובן זילברמן .

חכמים הם אלה שלוקחים את השוחד: למרות חכמתם, השוחד גורם להם להתנהג כמו עיוורים, שאינם רואים את העובדות כפי שהן. מי הם ה צדיקים? שני פירושים:

1. צדיקים הם גם-כן אלה שלוקחים את השוחד: למרות צדקתם, השוחד גורם להם להגיד דברים מסולפים, היפך האמת. השוחד פוגע גם ב"קלט" (- הראיה) וגם ב"פלט" (- הדיבור).
2. צדיקים הם אלה שעומדים למשפט ולא נתנו שוחד. הם צדיקים - כלומר זכאים בדין; אבל השוחד, שקיבל השופט מהיריבים שלהם, מסלף את דבריהם וגורם לשופט לחשוב שהם רשעים. השוחד פוגע גם בהבנת העובדות (- ראיה) וגם בהבנת העדויות (- דיבור); השוחד גורם גם להעלמת-עין מעובדות נכונות (- עיוורון), וגם לראיית עובדות שקריות (- סילוף).