רש"י על דברים טז
<< · רש"י על דברים · טז · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"שמור את חדש האביב" - מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה
"ממצרים לילה" - והלא ביום יצאו שנא' (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו' אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת שנ' (שמות יב) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'פסוק ב (כל הפסוק)
"וזבחת פסח לה' אלהיך צאן" - שנא' מן הכבשים ומן העזים תקחו
"ובקר" - (ספרי) תזבח לחגייגה שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה מביאים עמו חגייגה כדי שיהא נאכל על השובע ועוד למדו רבותינו דברים הרבה מפסוק זהפסוק ג (כל הפסוק)
"לחם עני" - לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים
"כי בחפזון יצאת" - ולא הספיק בצק להחמיץ וזה יהיה לך לזכרון וחפזון לא שלך היה אלא של מצרים שכן הוא אומר (שמות יב) ותחזק מצרים על העם וגו'
"למען תזכור" - ע"י אכילת הפסח והמצה את יום צאתךפסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"ובשלת" - זהו צלי אש שאף הוא קרוי בשול
"ופנית בבקר" - (ספרי) לבקרו של שני מלמד שטעון לינה ליל של מוצאי יו"ט (חגייגה טז)פסוק ח (כל הפסוק)
"ששת ימים תאכל מצות" - ובמקום אחר הוא אומר (שמות יב) שבעת ימים שבעה מן הישן וששה מן החדש ד"א למד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה ומכאן אתה למד לששת ימים שהרי שביעי בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו חובה אלא רשות ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף כולם רשות חוץ מלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה שנא' (שמות יב) בערב תאכלו מצות
"עצרת לה' אלהיך" - עצור עצמך מן המלאכה ד"א כנופיא של מאכל ומשתה לשון (שופטים יג) נעצרה נא אותךפסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
"שופטים ושוטרים" - שופטים דיינין הפוסקים את הדין
"ושוטרים" - (סנהדרין טז) הרודין את העם אחר מצותן שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט
"בכל שעריך" - (ת"כ) בכל עיר ועיר
"לשבטיך" - מוסב על תתן לך שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך
"לשבטיך" - מלמד שמושיבין דיינין לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר
"ושפטו את העם וגו'" - מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדקפסוק יט (כל הפסוק)
"לא תטה משפט" - כמשמעו
"לא תכיר פנים" - אף בשעת הטענות אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו
"ולא תקח שחד" - (ספרי) אפי' לשפוט צדק
"כי השחד יעור" - (כתובות קה) משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו
"דברי צדיקם" - דברים המצודקים משפטי אמתפסוק כ (כל הפסוק)
"צדק צדק תרדוף" - (ספרי) הלך אחר בית דין יפה
"למען תחיה וירשת" - (סנהדרין לב) כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתןפסוק כא (כל הפסוק)
"לא תטע לך אשרה" - לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפי' לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה
"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך" - אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית