קטגוריה:דברים טז ט

מצוות ספירת העומר

• לפי ספר דברים הספירה מתחילה: "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר"
• לפי ספר ויקרא הספירה מתחילה: "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ביאור:ויקרא כג טו).

חג הפסח נמשך שבעה ימים והיום האחרון הוא כשבת "מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג ח), ול-"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן" את עומר התנופה, ואז מתחילה הספירה.
לפי ספר דברים הספירה מתחילה "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" ולא בדיוק מהיום השביעי של פסח. סביר שלא כל שנה הקציר התחיל בדיוק לאחר היום השביעי של פסח, והקציר היה תלוי במזג האוויר, הגשמים בחורף וההבשלה של התבואה. אולם כנראה ספירה כזאת היתה בלתי ברורה ולא שרתה צורך ולכן לא התחילו לספור מהחל קציר הקמה.

בתורה אין הסברים לספירה כי לאנשים ההם ההסבר היה ברור. הערך ספירת העומר ביקיפדיה מביא את הדעות הנפוצות, אבל לא מסביר בצורה משכנעת את הספירה ואת האיסור להתחתן.

כדי להבין את הספירה חייבים להבין שמדובר בחברה חקלאית, ותשלום מיסים.

החקלאים חרשו, זרעו, התפללו לגשם ברכה, וסוף סוף התבואה הבשילה. אם יחכו יותר מדי התבואה תפול לאדמה, מזיקים יבאו, והיבול החשוב יאבד. לכן הקציר היה מאוד חשוב והיה חייב להתקיים במועדו, ביעילות ובמהירות.

מהפסח עד שבועות נעשה הקציר. הקוצרים היו פועלים מקצועיים שעברו משדה לשדה, ככתוב: "וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים ... וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: יְהוָה עִמָּכֶם ... עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן" (רות א כב - ב ט).
הקציר כלל גם איסוף, דיש, ואחסנה. הקציר כלל כל עבודת שדה שהבשילה מסוף האביב במשך הקיץ, וזה כלל גם איסוף פירות מהעצים.

• הקציר התחיל באזור באר שבע, באזור הדרומי החם, והמשיך צפונה משדה לשדה, ככל שהאזור נעשה קריר יותר והיבולים מוכנים לקציר מאוחר יותר.
• בזמן הקציר אסור היה לעובדים לעזוב את הקוצרים וללכת למסיבה או חתונה או אפילו להסתפר, כי אז הם לא יקצרו את התבואה ויגרם נזק לבעל השדה.
• כל בעל שדה עשה חוזה עם האחראי על הקוצרים, כדי לקבוע את מקום השדה ויום הקציר.
• אם הקוצרים יאחרו לשדה אחד, אחר כך הם יאחרו לכל השדות בהמשך התקופה, ויגרמו נזק אדיר לבעלי האדמה ולכל הכלכלה של ארץ ישראל.
• לכהנים ולמלך היה חשוב מאוד שהקציר יתקיים במועדו.

עמידה בלוח זמנים היתה חשובה בצורה יוצאת מהכלל, וכך כל ערב הקריאו את ספירת העומר וכל אדם בדק את תוכנית העבודה שלו וידע לאיפה ללכת ומה לקצור. אם הקוצרים לא גמרו בשדה אחד, אסור היה להם להתעכב והם היו חייבים לעזוב את בעל השדה הזה לפתור את בעיותיו ולא גרמו נזק לשדות מצפון לו בהמשך תוכנית הקציר השנתית.

בגלל מבנה של ארץ ישראל כארץ ארוכה וצרה מדרום לצפון תהליך הקציר התקדם מהדרום לצפון בצורה הדרגתית ומסודרת.
בעל אדמה אחד לא היה חייב להחזיק עובדים רבים במשך כל השנה, כדי להשתמש בהם בתקופת הקציר הקצרה. תהליך הקציר איפשר לקבוצת קוצרים מקצועיים לעבור משדה לשדה, וכך כל בעלי האדמה השתתפו ביחד בפרנסת הקוצרים, הקוצרים הרויחו כסף רב לכלכלתם לכל השנה, והמערכת הכלכלית היתה יעילה ביותר. התיכנון הכלכלי הזה איפשר לבני ישראל לנצח את תושבי כנען שחיו כעמים נפרדים בערים נפרדות תחת מלכים שונים, ולא היו יכולים ליצר כלכלה מפותחת מאוחדת ויעילה.

מאז שבני ישראל גלו מאדמתם, הפסיקו להיות חקלאים ברובם, ועברו צפונה ודרומה מארץ ישראל, כל עניין הקציר בין פסח ושבועות נשכח, ומטרת הספירה אבדה.
עכשו שחזרנו לארצנו, ניתן להתחיל לכתוב את החוזים לעובדי הקרקע בספירת העומר, ולקיים את המנהג ככתבו.