פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי

<< · מנחות · עא א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

לרבי יאשיה דדריה לא תיתב אכרעיך עד דמפרשת ליה להא מתני' מנין לעומר שמתיר בהשרשה מנלן דכתיב (ויקרא ב, יד) אביב לאו מכלל דאיכא דלאו אביב דלאו אביב ולעולם דעייל שליש אלא אמר שמואל (דברים טז, ט) מהחל חרמש לאו מכלל דאיכא דלאו בר חרמש דלאו בר חרמש ולעולם שחת אמר רבי יצחק קמה לאו מכלל דלאו בר קמה דלאו בר קמה ולעולם אגם אלא אמר רבא (שמות כג, טז) אשר תזרע משעת זריעה אמר ליה רב פפא לרבא אי הכי אע"ג דלא השריש נמי אמר ליה סודני (שמות כג, טז) בשדה כתיב:

מתני' קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם קוצר לשחת מאכיל לבהמה א"ר יהודה אימתי בזמן שמתחיל עד שלא הביא שליש ר"ש אומר יקצור ויאכיל אף משהביא שליש וקוצרין מפני נטיעות מפני בית האבל מפני ביטול בית המדרש לא יעשה אותן כריכות אבל מניחין צבתים מצות העומר לבא מן הקמה לא מצא יביא מן העמרים מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא יבש מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת:

גמ' תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אומר (ויקרא כג, י) וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וכתיב (ויקרא כג, י) ראשית קצירכם אל הכהן הא כיצד ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר אימא ממין שאתה מביא אי אתה קוצר ממין שאי אתה מביא אתה קוצר ההוא לא מצית אמרת מדרבי יוחנן:

אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים [וכו']:

מאן שמעת ליה דאמר מיחו ולא מיחו רבי יהודה וסבר ר' יהודה קצירה דאנשי יריחו ברצון חכמים הואי והא תניא ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים ואלו שברצון חכמים מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ברצון חכמים ואלו שלא ברצון חכמים גודשין לפני העומר ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה ופורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר לעניים בשני בצורת בשבתות ובימים טובים דברי ר"מ אמר לו רבי יהודה אם ברצון חכמים הן עושין יהו כל אדם עושין כן אלא אלו ואלו שלא ברצון חכמים ועל שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואלו שמיחו בידם

רש"יעריכה

לרבי יאשיה דדריה - שהיה בדורו ובן גילו לאפוקי רבי יאשיה הגדול שהיה תנא:

שמתיר בהשרשה - שאם השריש קודם לעומר עומר מתיר ואע"ג דלא גדל כלום:

מנלן - בתמיה:

דכתיב אביב - קלוי באש (ויקרא ב) מדקאמר מן האביב הבא העומר:

מכלל דאיכא דלאו אביב - וקשרי ליה עומר דהא לא ממעטיה קרא אלא מהבאת העומר לחודיה:

וקפריך דלמא דלאו אביב - שרי ולעולם שהביא שליש אבל תבואה שלא הביאה שליש לא שרי לה עומר אביב מבושל כל צרכו:

מכלל דאיכא דלאו בר חרמש - והיינו שלא הביא שליש דאי הביא שליש בר חרמש הוא ושרי ליה עומר דהא לא מעטיה אלא מחרמש:

וקפריך דלמא דלאו בר חרמש - שרי ולעולם דהוא כבר שחת וראוי למאכל בהמה אבל השרשה לא שרי:

קמה - מהחל חרמש בקמה:

מכלל דאיכא דלאו קמה - שאין לו קמה והיינו השרשה:

אגם - שגדלה מעט לכוף ראשו בצד העיקר כמו (ישעיהו נח) הלכוף כאגמון ראשו:

אשר תזרע - וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע (שמות כג) משעת זריעה שרי ובשתי הלחם כתיב ואזריעה דעומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש אלא תבואה דשרו עומר להדיוט שרו שתי הלחם למקדש:

סודני - תלמידי חכמים על שם סוד ה' ליראיו (תהלים כה) ל"א רב פפא רמי שכרא הוה כדאמרינן בפסחים (דף קיג.) אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי וסודני מיקרי כדאמרי' התם תמרי באוכלזך אבי סודנא רהוט ואמאי קרו ליה סודנא סוד נאה שמעשרת וגמילות חסדים:

בשדה כתיב - עד שיהא נקלט ונשרש בשדה:

מתני' קוצרין בית השלחין שבעמקים - מפני שמפסידים מהר ועוד דרעות הן ואין איסור בקצירה:

מותר לקצור שחת - קודם לעומר להאכיל לבהמתו:

אימתי בזמן שהתחיל - לקוצרה לצורך בהמה עד שלא הביאה שליש קוצר אף משהביאה שליש:

אף יקצור - יתחיל לקצור ויאכיל לבהמתו משהביאה שליש:

קוצרין מפני הנטיעות - שלא יפסדו לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר כדאמרינן פ' כל הקרבנות (לקמן פה.) אין מביאין לא מבית השלחין ולא משדה האילן ואמרינן בשמעתין ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. ל"א מפני הנטיעות משום כלאים ולהכי נקט נטיעות משום אורחא דמילתא פעמים שאדם זורע תבואה ואין שם נטיעות ואחר זמן עולות שם נטיעות מאליהן וצריך לקצור את הזרעים משום כלאים:

ומפני בית האבל - שאין להם מקום פנוי לישב ברחבה לברך ברכת רחבה כדאמר בפ"ק דכתובות (דף ח:) אחינו המיוגעים כו':

ומפני בית המדרש - שאין מקום לישב לתלמידים דהני קציר מצוה נינהו:

כריכות - אלומים קשורים:

צבותים - בלא קישור שקורין ייביל"ש:

מן הקמה - שתהא קצירה לשמה כדכתיב (דברים טז) מהחל חרמש בקמה:

לא מצא - שכבר נקצר הכל:

מן הלח - דכתיב (ויקרא כג) כרמל רך ומל:

לקצור בלילה - כדאמר בריש פירקין:

גמ' וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר (וגו') - דמשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות:

ממקום שאתה יכול להביא - עומר:

אי אתה קוצר - קודם לעומר:

ואימא ממין שאי [אתה מביא] אתה קוצר - חטין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שמותר לקצור קודם לעומר שהרי אין העומר בא מהם:

מדרבי יוחנן - דאמר לעיל אתיא ראשית מחלה:

מאן שמעת ליה דנקט לישנא דמיחו ולא מיחו - כדקתני במתניתין ולא מיחו בידם חכמים:

רבי יהודה היא - כדמפרש לקמן:

מרכיבין דקלים כל היום - של ארבעה עשר בניסן דסברי לאו מלאכה חשובה היא:

וכורכין את שמע - מפרש בפסחים במקום שנהגו שהיו אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין ליתן ריוח בין תיבה לתיבה:

לפני העומר כו' - ואע"ג דאמר רבי מאיר לעיל (דף סז:) מוצאין שוקי ירושלים מלאין קמח וקלי שלא ברצון חכמים דגזר דלמא אתי למיכל מיניה התם הוא דעסיק ביה טובא בקצירה וטחינה וקלי והרקדה ועוד שלא במקום פסידא הוה אבל אנשי יריחו דפסידא איכא וקצירה לחודה שרינן להו מודה רבי מאיר דברצון חכמים הוא תדע מדלא שרי גדישה:

תוספותעריכה

קוצרין בית השלחין. פירשתי לעיל:

מרכיבין דקלים כל היום. בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נו.) מפרש דמנחי כופרא דיכרא בגו נקובתא ותימה דהתם לעיל (דף נג.) אמרינן גבי רבי אילעי קץ כפנייתא בשביעית בדניסחני קץ ופירש בקונטרס שם דקלים זכרים שאין נושאין פירות לכך נראה איפכא דניסחני הם הנקבות אבל הזכרים עושים פירות ובערוך פי' בערך ניסחן דניסחני הם התמרים קטנים שבקטנותן הם מתוקין וכשגדילין נעשין מרים כעין שקדים מרים דסוף פ"ק דחולין (דף כה:) ולכך מותר לקוצצן פן יופסדו ומרכיבין דקלים פי' בערוך שהם דקלים נקבות שמתאוים לזכר ומשיר פירותיו עד שמביאין זכר וכורכין בו ומשתמרין פירותיו ושמא דוקא דקלים דנוחים ליאבד יותר דאמר במדרש מה תמר זו יש לה תאוה אף ישראל יש להם תאוה לעשות רצון אביהם שבשמים ואמר בדקל יריחו מעשה באחד שראה דקל אחד אמר להם לדקלים שביריחו מתאוה והביא ייחור מדקל אחד מיריחו והרכיב בו וטען פירות כבתחילה:

וכורכין את שמע. בפרק מקום שנהגו (פסחים נו.) מפרש היכי עבדי אמר רב יהודה אמר שמואל ולא היו מפסיקים ונראה לפרש דלא היו מפסיקין בין ישראל לשם שלא יהא נראה כאומר לישראל שישמע את השם ופשטיה דקרא היינו שמע ישראל כי ה' אלהינו ה' אחד ובירושלמי אמרינן שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך:

וקוצרין לפני העומר. יש ספרים שכתוב בהן בדברי רבי מאיר קוצרין וגודשין וכן בתוספתא ובשלא ברצון חכמים פנתא