מ"ג דברים טז ח
<< · מ"ג דברים טז · ח · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליהוה אלהיך לא תעשה מלאכה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃
תרגום
| אונקלוס: | שִׁתָּא יוֹמִין תֵּיכוֹל פַּטִּירָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה כְּנִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תַעֲבֵיד עֲבִידָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּיוֹמָא קַמָּא תְקַרְבוּן יַת עוֹמְרָא וְתֵיכְלוּן פַּטִּירֵי מַעֲלַלְתָּא עַתִּיקָא וְשִׁתָּא יוֹמִין דְּאִשְׁתְּיָירוּ תְּהוֹן מַרְשַׁן לְמֵיכוֹל פַּטוּרֵי מַעֲלַלְתָּא חֲדַתָּא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה הַהוּא תְּהוֹן כְּנִישִׁין בְּתוּשְׁבְּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לָא תַעַבְדוּן עִיבִידְתָּא: |
רש"י (כל הפרק)
"ששת ימים תאכל מצות" - ובמקום אחר הוא אומר (שמות יב) שבעת ימים שבעה מן הישן וששה מן החדש ד"א למד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה ומכאן אתה למד לששת ימים שהרי שביעי בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו חובה אלא רשות ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף כולם רשות חוץ מלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה שנא' (שמות יב) בערב תאכלו מצות
"עצרת לה' אלהיך" - עצור עצמך מן המלאכה ד"א כנופיא של מאכל ומשתה לשון (שופטים יג) נעצרה נא אותךרמב"ן (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
קפב.
ששת ימים תאכל מצות . (מנחות סו) ר' שמעון [בן אלעזר] אומר, כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות , וכתוב אחד אומר (שמות יג) שבעת ימים תאכל מצות , (מצה הנאכלת כל ו' אוכל) ששה מן החדש, (וביום) שבעה מן הישן.
קפג.
וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה . (ביצה טו וש"נ) יכול יהא אדם עצור כל היום כולו בבית המדרש? תלמוד לומר (במדבר כט) עצרת תהיה לכם . הא כיצד? תן חלק לבית המדרש וחלק לאכילה ושתיה.
קפד.
ר' ישמעאל אומר, לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה (חגיגה יח), ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת . מה שביעי עצור, אף ששי עצור.
אי מה שביעי עצור מכל מלאכה, אף ששי עצור מכל מלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה . שביעי עצור מכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורים מכל מלאכה. הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.מלבי"ם - התורה והמצוה
קפב.
ששת ימים תאכל מצות . ר"ל אחר שתבוא באהלך ביום ב' של פסח, שאז תקצור ותביא העומר, ומאז ששת ימים תאכל מצות מן התבואה החדשה.
ומ"ש בכ"מ (=בכמה מקומות) שבעת ימים תאכל מצות , היינו מן הישן. וכן אמר בספרא ( אמור קסד ) ובמנחות ס בשם הרשב"א (=ר' שמעון בן אלעזר), להוכיח מזה שמ"ש וספרתם לכם ממחרת השבת , היינו ממחרת הפסח, ולא כדעת הצדוקים.
וכן מובא במכלתא ( בא נה ) ובירושלמי פרק א"ד בשם הלל הבבלי.
קפג.
עצרת לה' א-להיך . ובפ' פינחס אמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם , מזה למדו שיהיה חציו לה' וחציו לכם, והוא כר' יהושע (פסחים סח ע"ב ביצה טו ע"ב).
קפד.
וביום השביעי עצרת וגו' לא תעשה מלאכה . מאמר הספרי דפה מובא בחגיגה יח, וכבר הארכתי בזה בפי' הספרא אמור קפז . כי בשבת וביוהכ"פ כתוב תמיד כל מלאכה לא תעשו , וביו"ט כתוב תמיד כל מלאכת עבודה לא תעשו .
והטעם מפני שביו"ט הותר מלאכת אוכל נפש, לא יכול לכתוב "כל מלאכה לא תעשו", דהא יש מלאכות המותרות, שהם מלאכת או"נ. רק כתב כל מלאכת עבודה , שהם אסורים כולם. ובפ' בא שאמר כל מלאכה לא יעשה בהם , פירש ואמר אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם .
ובכאן אמר עצרת לה' א-להיך לא תעשה כל מלאכה , דהא יש מלאכות מותרות, רק אמר לא תעשה מלאכה , ר"ל שיש מלאכות אסורות - מה שאינו מלאכת אוכל נפש.
אך למה לא אמר לא תעשה כל מלאכת עבודה כמ"ש בכ"מ? ופי' ר' ישמעאל, שבזה למדה התורה איסור מלאכה בחולו של מועד. כי יש להבין מדוע יו"ט האחרון של פסח וי"ט האחרון של חג הסכות נקראים בשם עצרת, ולא נקרא כן שום יו"ט אחר?
ולמדו חז"ל, מפני שגם ימי חולו של מועד אסורים במקצת מלאכות, והם עצורים ג"כ ממלאכה; אמר שהחג האחרון שאחר חש"מ (=חולו של מועד) הוא עצרת, שצריך להעצר מכל מלאכה, גם ממלאכות שהותרו בחש"מ. כי בחש"מ לא נאסרו רק מלאכות עבודה שאינם דבר האבד, ומלאכות שאינם מלאכת עבודה, לא נאסרו כלל אף שאינם לצורך או"נ. אבל יום השביעי, עצרת לענין שלא תעשה מלאכה. ר"ל אף מלאכה שאינה מלאכת עבודה, שזה הותר בחש"מ - עצורים ביו"ט, כל שאינם לצורך או"נ.
ומזה מבואר שעכ"פ גם ימי חש"מ עצורים ממלאכה, ר"ל ממלאכת עבודה, שנמסר משפטם לחכמים, איזה מהם אסורים בחש"מ.