קטגוריה:בראשית לא ב
וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת־פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת־פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְ/הִנֵּ֥ה אֵינֶ֛/נּוּ עִמּ֖/וֹ כִּ/תְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַחֲזָא יַעֲקֹב יָת סְבַר אַפֵּי לָבָן וְהָא לֵיתִנּוּן עִמֵּיהּ כְּמֵאֶתְמָלִי וּמִדְּקַמּוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַחֲמָא יַעֲקב יַת סְבַר אַפּוֹי דְלָבָן וְהָא לֵיתְנוּן שַׁפְיַין לְקִבְלֵיהּ כִּדְאִיתְמְלֵי וְהֵי כִּדְקַדְמוֹי: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וירא יעקב את פני לבן. לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע. אמר לו הקב"ה ליעקב: חמיך אין מסביר לך פנים, ואת יושב אצלו? שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לא ב.
וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
יעקב היה מוזמן לשולחנו של לבן מדי יום לאכל. מצד אחד זה היה כבוד לאכול עם לבן החזק והמפורסם, מצד שני יעקב היה במעצר והיה חייב להופיע כל יום.
- כך דוד היה חייב להתיצב כל יום ולאכול עם המלך, וכאשר דוד לא הופיע יומים, המלך שאול כעס (שמואל א כ כז).
- כך דוד פקד על מפיבשת בן יהונתן בן שאול לאכול על שולחנו (שמואל ב ט ז).
יעקב לא היה יכול לברוח יותר מיום לפני שלבן ירגיש בהעדרו וירדוף אחריו.
פְּנֵי לָבָן ... אֵינֶנּוּ עִמּוֹ
פני לבן הביעו צער, תיסכול ודאגה כשראה את יעקב.
ראינו מהכתוב: "ויִַּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב ...” (ביאור:בראשית לא א), כלומר לבן שמע שבניו מדברים מאחורי גבו, ומתלוננים שיעקב לוקח את ירושתם, ולבן לא עושה כלום. מצב זה יצר סכנה ליעקב, בנותיו, נכדיו ואפילו ללבן עצמו. לבן היה מודאג, ויעקב, שאפשרי שהוא שמע את דברי גיסיו, הבין שמצבו נעשה מסוכן. יעקב הבין שזמנו קצר. הגיסים כועסים, הוא עשיר מאוד ונעשה נושא לקנאה ושנאה.
לבן ידע שלפי החוק מגיע ליעקב הרבה מאוד, כי שליש מאדמתו שייכת ליורשיו של אברהם: עשו ויעקב, וחצי מצאנו מגיע לבניה של רבקה, כנדוניתה שהוא לא נתן לה. (ראה: ירושת יעקב באדמתו של לבן). לבן ידע שהוא חייב לתת נדוניה לבנותיו. לבן לא רצה לפגוע ביעקב ולגרום לו ללכת לבית משפט להביא את תלונותיו וכך יעקב ילמד את כל זכויותיו לפי חוקי חמורבי.
לבן פחד לקבוע שליעקב יש מספיק חיילים וצבא ושיעקב מוכן לצאת למסע חזרה לכנען. לבן חשש שעשו יפגע ביעקב ובמשפחתו, או שעמי כנען יתנכלו ליעקב. לבן החליט שזאת בעיה של אלוהים ושאלוהים ישמור על יעקב ויגיד לו מתי לצאת. לא ברור אם לבן ידע את סיפור יצחק בגרר, כאשר יצחק התעשר מאוד עד שהפלשתים קינאו וכעסו על יצחק (ביאור:בראשית כו יד). ולכן אבימלך מלך גרר הזהיר את יצחק להסתלק לפני שהפלשיתים יפגעו בו (ביאור:בראשית כו טז), אולם הסיפור הזה אינו יחודי, ולבן ידע שבניו מקנאים ביעקב ושיעקב בסכנת מוות.
ניתן להבין מה היתה דאגתו של לבן לפי ההסכם שהוא עשה עם יעקב בהפרדם בגלעד, ככתוב: "עֵד הַגַּל הַזֶהּ וְעֵדָה הַמַּצֵבָה: אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶהּ, וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶהּ וְאֶת הַמַּצֵבָה הַזֹאּת, לְרָעָה" (ביאור:בראשית לא נב). ההסכם פתר את בעיית הירושה של אברהם ונדוניתה של רבקה. הצדדים וויתרו אחד לשני, תהיה הפרדה של הגל ולא רק "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (ביאור:בראשית לא לו).
עִמּוֹ
התוספת "עִמּוֹ" מראה שלבן היה עצוב רק עם יעקב. עם האחרים הוא היה כהרגלו.
לבן לא פנה ליעקב ולא הסביר לו מה היתה הבעיה.
- לבן לא היה יכול להסביר שבניו כועסים ושהגיע הזמן שיעקב יחזור לכנען.
- לבן לא היה יכול להכריח את יעקב לצאת לכנען לפני שאלוהים ויעקב היו מוכנים לצאת
- לבן לא היה יכול להזהיר את בניו ולאיים עליהם בעונש כי הוא חשש שהם לא ישמעו לו והוא יצטרך לפגוע בהם. כל גם יעקב לא היה יכול לפגוע בבניו לאחר שבניו פגעו בשכם והענישו אותו (ביאור:בראשית לד לא)
לבן כעס, אבל עצר את כעסו וחיכה לראות מה יעקב יגיד או יעשה. אחרי הכל, נשות יעקב היו בביתו תחת שליטתו והוא היה יכול לעשות ליעקב כרצונו. לבן לא ידע שאלוהים יכול להגיד לו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ביאור:בראשית לא כד) מוקדם יותר.
בהמשך, כאשר לא קרה דבר, לבן נרגע, ולא דאג לצאת לגז, להשאיר את בנותיו בבית, ואת יעקב עם צאנו במרחק 3 ימי הליכה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לא ב"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.