משנה תענית א ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה ז | >>

עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן^כו, בבניין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין ^כז ובשאלת שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופין ^כח למקום.

היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן.

יצא ניסן ^כט ולא ירדו גשמים^[1], סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב) הלוא קציר חטים היום וגו'.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן,

בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה,

בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין,

וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,

כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם.

הַיְּחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן.

יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים,

סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, יז):

"הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם" וגו':

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

עברו - ולא נענו,

ממעטין -

במשא ובמתן,

בבנין, ובנטיעה,

באירוסין, ובנישואין,

ובשאילת שלום - בין אדם לחברו,

כבני אדם - הנזופים מלפני המקום.

והיחידים חוזרין ומתענין - עד שיצא ניסן.

יצא ניסן -

הגשמים - סימן קללה,

שנאמר: "הלוא קציר חיטים היום" (שמואל א יב יז).

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

נזופין - כמו געורין, תרגום "ויגער בו"(בראשית לז, י) "ונזף ביה".

ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות, הוא בניין של שמחה ונטיעה של שמחה, כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבניינם, ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בניין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותיה ולחיות בשבחה אינו אסור, ואין מבטלין אותה לעולם.

וירידת הגשמים אחר ניסן, סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן, ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו, כמו שבארנו במה שקדם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בבנין ובנטיעה - ודוקא בנין של שמחה כגון בית חתנות לעשות בו חופתו, ונטיעה של שמחה כגון אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלכים תחתיו. אבל בית לדור בו, ונטיעת אילן לפירותיו מותר:

יצא ניסן הגשמים סימן קללה - כשלא ירדו כלל קודם [שיצא] ניסן ^ל. וכל הדינים הללו בארץ ישראל וכיוצא בה, אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של ארץ ישראל, כל אחד ואחד שואל הגשמים בזמן שהוא צריך להם, ואם עבר אותו הזמן הידוע להן ולא ירדו גשמים, בית דין של אותו מקום גוזרים תעניות על הצבור אחר שהתענו היחידים כסדר השנוי במתניתין:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ממעטין במשא ומתן. פי' של שמחה דומיא דבנין ונטיעה דשל שמחה דוקא אבל שאר בנינים שרו. ואין לך משא ומתן גדול מזה. תוספת פ"ק דמגילה דף ה' ע"ב:

באירוסין ובנשואין. ר"ל שלא יהיו ששים כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו [דהא בסוף מכילתין לא אסר לה] אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ הוה ליה לפרש השעור מה שהוא קורא ממעטין. תוספות שם:

הנזופין. כמו געורין תרגום ויגער בו ונזף ביה. הרמב"ם:

יצא ניסן. של תקופה כשהגיע השמש לתחלת מזל שור. רמב"ם פ"ג מהלכות תענית. כלומר ולא ניסן של חדש הלבנה ובירושלמי אתמר כמ"ש ב"י סימן תקע"ה:

וירדו גשמים סי' קללה. כן הגירסא במשנה שבגמרא ובשאר ספרים מדויקים. וכן נראה שהיא גירסת הר"ב. אבל נראה לי ליישב גירסת הספר. לפי מה שכתב הר"ב דדוקא כשלא ירדו כלל קודם ניסן מתניתין הכי קאמרה יצא ניסן ולא ירדו גשמים שוב סימן קללה הם. וזה שהתנה הר"ב כשלא ירדו כלל. ירושלמי הביאו הרי"ף. ויש לתת טעם בדבר מההיא דתנינן במשנה ג' פרק ג' דמועד קטן. זרעים שלא שתו לפני המועד דלא פסדי אם לא ישתו ואם שתו פסדי. דחזינן מהכא דזרעים ששתו צריכי למשתי וטוב להם וע"ש. [ועיין בריש פרק ג' דלקמן וכן שפסקו גשמים וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כו) (על המשנה) במשא ומתן. פירוש של שמחה דומיא דבנין ונטיעה. תוספ':

(כז) (על המשנה) באירוסין כו'. ר"ל שלא יהיו ששים כלל וחמיר מט"ב שמארסין בו. תוס':

(כח) (על המשנה) הנזופין. כמו געורין תרגום ויגער בו ונזף ביה. הר"מ:

(כט) (על המשנה) ניסן. של תקופה כשהגיע השמש לתחלת מזל שור. הר"מ. כלומר ולא ניסן של חדש הלבנה והוא מירושלמי:

(ל) (על הברטנורא) ולנוסח אחר מתניתין ה"ק יצא ניסן ולא ירדו גשמים. שוב סימן קללה הם כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ממעטין וכו': פי' של שמחה דומיא דבנין ונטיעה דבסמוך אבל שאר בניינים שרי ואין לך משא ומתן גדול מזה וממעטין דאירוסין ונשואין ר"ל שלא יהו ששין כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ היה לו לפרש השיעור מהו קורא ממעטין תוס' ז"ל במגלה פ"ק דף ה'. וכתב הר"ן ז"ל משמע לי דכי אמרינן איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו דלאו דוקא אלא ה"ה לכל בנין שאינו צריך דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא. וכתב רבינו האיי גאון ז"ל מדקא משוינן בנין נטיעת אירוסין ונשואין למשא ומתן מה משא ומתן רשות אסור והוא של שמחה אף בנין ונטיעת אירוסין ונשואין רשות אסור בשל שמחה אבל מי שאין לו בית חתנות כלל ואין לו אשה ובנים הא ודאי של מצוה היא ואע"פ שהוא שמחה מותר ע"כ. ובטור א"ח סי' תקנ"א ועיין במה שכתבו תוס' ז"ל ביבמות פ' החולץ (יבמות דף מ"ג:)

ובשאילת שלום: פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף ט"ו:)

והיחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן: מפ' בירושלמי עד שיצא ניסן של תקופה וכתוב בבית יוסף בסימן תקע"ה ואיכא למידק דהא אמרי' לעיל אין גוזרין תענית על הגשמים יותר מי"ג מפני שכבר יצא זמנה של רביעה משמע שאח"כ אין תועלת בגשמים ולפיכך אין מתענין עליהם וא"כ למה היחידים חוזרין ומתענין. וצריך לומר שאחר שיצא זמנה של רביעה אע"פ שאין הגשמים מועלין כמו קודם לכן מ"מ קצת הנאה אית בהו ומפני אותה הנאה מתענין היחידים ומשום דלא הויא הנאה כולי האי אין גוזרין על הצבור דומה להגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים שאין גוזרין תענית על הצבור והיחידים מתחילין להתענות דמשום דצורך קצת הוא מתענין היחידים מפני שאינו צורך כ"כ אין גוזרין על הצבור עכ"ל ז"ל. ובגמ' תניא א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות. הכל לפי הזמן. ופי' רש"י ז"ל אימתי הוא סדר תעניות בזמן שהשנים כתקנן שהיה קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה וישראל שרויין על אדמתן שמנהג ארץ ישראל בכך. הכל לפי המקומות כגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעי מיטרח ע"כ וקאמר בגמרא דר' פליג עליה דר' יהודה:

יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה: ה"ג לה בגמ' ור"ל דשוב אין מתענין משום דהגשמים אחר ניסן סימן קללה ודוקא כשלא ירדו גשמים קודם לכן אז הוי סימן קללה אבל כשירדו קודם לכן סימן ברכה הן והכי איתא בירושלמי:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן - מלקנות צרכי חופה דווקא (אורח חיים תקנא), בבנין בית חתונה, ובנטיעה - אילן לטייל תחתיו. ולי נראה דהיינו אילן שהיו רגילין לנוטעו ביום שיולד ילד (כגיטין נז א). באירוסין שלא יארסו כלל, ובנישואין - ובלא קיים פריה ורביה שרי, ובשאילות שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופין למקום - רצה לומר: כאילו נגערו מהקב"ה.

היחידים - רצה לומר: תלמידי חכמים גדולים חייבים, אבל תלמידים רשאים להתענות, חוזרים ומתענים שני וחמישי ושני עד שיצא ניסן - של תקופה, דהיינו שלושים יום אחר תקופת ניסן. ולדידן שזמן גשמים שלנו בקיץ, כשהגיע זמן הגשמים ולא ירדו, מתענין היחידים כלעיל, ושוהין שישה ימים, ואחר כך בית דין גוזרין השלוש עשרה תעניות כלעיל. רק שבתענית חוץ לארץ אין צריך להפסיק מבעוד יום (אורח חיים תקעה).

יצא ניסן ולא ירדו גשמים – סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב): "הלא קציר חטים היום" וגומר.

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

בבלי יד ב | רמב"ם הלכות תעניות ג ח | שולחן ערוך אורח חיים תקעה ז

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי

הערות

^ נ"א: וירדו גשמים. נ"א: יצא ניסן, הגשמים סימן קללה

[1] נ"א: וירדו גשמים. נ"א: יצא ניסן, הגשמים סימן קללה

[1]