מלאכת שלמה על תענית א
מלאכת שלמה · על תענית · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים כשהשלים התנא דבריו על המועדים האמורים בתורה חזר לדבר על זמני התעניות הנזכרים בספרי הנבואה והן הצומות שתקנו הנביאים ולזה סידר כאן מסכת תעניות ע"כ: ונלע"ד דלפי פירושו ז"ל צריכין אנו לומר דנקט תעניות דגשמים ברישא אע"פ שלא נזכרו בספרי הנבואה בהדיא כמו ד' צומות משום שהם צורך לעולם ביותר והדר תני בר"פ בתרא תעניות דמעמדות שהיו תדיר בזמן שבית המקדש קיים והדר תנא בסופו תעניות דכתיבי בקרא בספר זכריה צום הרביעי וצום החמשי לענינים שנזכרו בהם שם במשנה אע"פ שדיניהם מוחלקים דלא חמיר צום י"ז בתמוז כצום ט' באב: וצום השביעי וצום העשירי לא תנא להו דלית בהו ענין או דין מחודש טפי ממאי דמשתמע מן המקרא: א"נ דשרי בתעניות דגשמים ברישא כדי לאסמוכינהו למאי דתנן בפ"ק דר"ה כמו שנכתוב בסמוך: ונלע"ד עוד דלהכי נמי סמך תעניות בתר מסכת ר"ה משום דאיכא בתענית ג"כ תקיעות וכדתנן לקמן בפ' שני ותנן נמי בפרק ראוהו ב"ד בתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף ועוד שיש בתעניות זכרונות ושופרות כמו שיש בר"ה וביוה"כ של יובל:
מאימתי וכו': איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים תנא הכא מאימתי ופי' רש"י ז"ל כלומר אגב דתנא בחג נידונין על המים קסבר בנפשיה הואיל ונידונין בחג על המים ש"מ בעינן להזכיר עניינא דמייא לרצויי על המים דליתו לברכה ולהכי קתני מאימתי מזכירין ע"כ:
גבורות גשמים: מפ' בגמ' מפני שיורדים בגבורה והקשו תוס' ז"ל אמאי נקט גבורות טפי מכח וכמו כן הל"ל מאימת' מזכירין כח גשמים או ליתני גדולות גשמים כלישנא דקרא ותרצו דמן הדין נקט גבורות משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה א"נ משום דהברכה מתחלת בגבורה להכי נקט גבורות ע"כ: והכי פשטינן לה בגמ' שנקראו הגשמים גבורות דאתיא חקר חקר מברייתו של עולם כתי' הכא עושה גדולות עד אין חקר וגו' הנותן מטר וכו' וכתיב בברייתו של עולם אין חקר לתבונתו מה חקר דכתיב בברייתו של עולם כתיב ביה גבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה ובגמ' בעינן מנלן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש:
רבי אליעזד אומר מיום טוב הראשון של חג: גמ' איבעיא להו ר' אליעזר מלולב גמר לה אי מניסוך המים גמר לה מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא ת"ש דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים ר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו ורבי בברייתא ס"ל כר' יהושע ור' יהודה בן בתירא אומר בשני בחג הוא מזכיר ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר ובגמ' מפרש טעמייהו:
אף אני לא אמרתי לשאול וכו': ק"ק לע"ד דהא ודאי שלא אמר לשאול דהא בהזכרה הוא דפליגי מדקאמ' ליה למה הוא מזכיר וכלישנא דרישא דמתני' דקתני מאימתי מזכירין ותו דהא מעיקרא לא שייך שאלה בי"ט ונלע"ד דה"ק ליה אף אני לא אמרתי לשאול וכו' כלומר לא תבין מדברי דכיון שהתחיל להזכיר בי"ט גם אני סובר שמיד בלילה ראשונה של חולו של מועד יתחיל לשאול ותן טל ומטר דלעולם מודינא דאין שאלת גשמים אלא סמוך לגשמים כדתנן בסמוך ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל במה שכתב לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון תן טל ומטר ע"כ. אח"כ נזדמן לידי פי' לה"ר יהונתן ז"ל כתיבת יד ומצאתי שפירש וז"ל א"ל ר' אליעזר אף אני איני אומר לשאול אין כונתי לומר שבחי השם בגשמים בעבור שיתן לנו היום או מחר גשמים דהא אין אנו שואלין גשמים בחג כלומר דהיינו ותן טל ומטר בחג אפילו בחולו של מועד שאנו מתפללים י"ח ברכות אלא כונתי לשבחי השם שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו דהיינו אחר ימי החג עכ"ל ז"ל: ובירוש' מחלפא שיטתיה דר' יהושע דבמתני' הוא אומר מי"ט האחרון ובברייתא הוא אומר משעת הניחו הלולב א"ר מנא שכל היום כשר ללולב ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית אף הוא סובר שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהיא חמי לון דלא מדכרין בקמייתא ומדכרין בבתרייתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ע"כ: וכתבו תוס' ז"ל מי"ט האחרון של חג שמיני דלא יתבינן בסוכה ואפילו האידנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא ואע"ג דבקיאינן בקביעא דירחא גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו או משום מנהג אבותינו בידינו כדאיתא בפ"ק דביצה מדכרינן ביום שמיני אבל כל ז' לא שהגשמים לימי סוכה סימן קללה הן כדתנן בפ' שני דסוכה משל לעבד וכו' תוס' ז"ל:
הואיל ואין גשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר: גרסי' וכן הוא בירושלמי וברב אלפס ובפי' הרמב"ם ז"ל ובהר"ן ובהרא"ש ז"ל ואפשר שגירסא זו היא לכנות בלבד אבל עיקר הנוסח אלא סימן קללה כמו שהוא ברוב הספרים ובגמרא וכדתנן לה נמי בסוף פירקין בכל הספרים. ומפירוש רש"י ז"ל שכתב וז"ל סימן קללה בחג הן כדאמרינן במסכת סוכה וכו' משמע קצת שלא היה גורס הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג בלשון שלילה והנחה רק היה גורס הואיל והגשמים סימן קללה בחג הן מ"מ בפי' רש"י שעל רב אלפס כתוב הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג:
משיב הרוח ומוריד הגשמים: בעונתו ר"ל שהקב"ה משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו כלומר בזמן הראוי להם: ירושלמי בעונתן הם חביבין כתחיית המתים א"ר יוסי ותמה אני איך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים ולא דמיא בעי בר נש יחון מיתיא כל אימת ולא בעי בר נש יחות מיטרא כל אימת ע"כ:
משנה ב עריכה
ר' יהודה אומ' העובר לפני התיבה: ביד בפ' שני דהלכות תפילה סי' ט"ו ואיתא במלתא דר' יהודה בפרקין דף ד' וכתב הר"ן ז"ל הא דנקט העובר לפני התיבה ולא תנא דבי"ט האחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית ובי"ט הראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי דאמרינן בירושלמי בריש מכלתין אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד מזכיר כדאיתא התם ואיידי דנקט ר' יהודה מילתיה בי"ט האחרון של חג נקט נמי הכי בי"ט הראשון של פסח אע"פ שאין הפסק גשם והזכרת טל תלויה בש"צ א"נ דאפי' בטל אין מזכירין בצבור עד שיכריז ש"צ הר"ן ז"ל:
האחרון מזכיר: היינו המתפלל מוסף פי' ה"ר יהונתן ז"ל שהיה מנהג הקדמונים להיות להם שני חזנים אחד לתפלת יוצר ואחד לתפלת מוסף ע"כ: וכתוב בתוס' י"ט הראשון אינו מזכיר פי' הרב אינו מזכיר וכו' משיב הרוח ומוריד הטל ע"כ אכן בספרים שלפנינו בכולן מצאתי מוריד בלי וי"ו: ומסיק בירושלמי דקדמייתא היא דר' יהודה אמרה בשם גרמיה ותנייתא דקאמר עד שיעבור הפסח אמרה בשם ר' יהודה בן בתירא וכתב הרא"ש ז"ל שבסדר רב עמרם כתוב שאחר שהזכיר ש"צ במוסף מתחילין העם להזכיר בתפלת המנחה ודייק כן מלישנא דמתני' ולא נהוג עלמא וגם ר"א ור' יהושע לא הזכירו בדבריהם חילוקא בין ש"צ לשאר העם ור' יהודה לא נחלק עליהן אלא בזמן הזכרה ולא בא לחדש דבר אחר ע"כ: ובגמ' בברייתא קתני ר' יהודה אומר משום ר' יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר וכו' ומסיק בגמ' דהאי ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא וכדאיתא בברייתא אחריתי ר' יהודה אומר משום בן בתירא העובר לפני התיבה בי"ט האחרון וכו' וזימנין דקרי לי' בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמא דאבוה: ודע דר' יהושע דמתני' ור' יהושע דברייתא דקאמר משעת הנחתו תרויהו ר' יהושע בן חנניה נינהו בר פלוגתיה דר' אליעזר הגדול אלא דמשמע בפירוש רש"י ז"ל שכתב בדף ג' וז"ל האמור משעת הנחתו דהיינו בשביעי והכא קתני יום טוב האחרון של חג דהיינו בשמיני ע"כ כלומר וא"כ ר' יהודה משום ר' יהושע בן חנניה משמע דסבירא ליה לרש"י ז"ל דס"ל לתלמודא דמוכרחים אנו לומר דודאי תרי תנאי אליבא דר' יהושע דתנא דמתני' ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום טוב האחרון של חג מתחילין להזכיר ותנא דברייתא ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום הושענא רבא מתחילין אחר שבירך על נטילת לולב והכי ג"כ משמע מן התלמוד דף ג' במאי דקאמר אי ר' יהושע נימא חד יומא אכן מתוס' ז"ל בדבור המתחיל משעת נטילת לולב משמע שחולקים על רש"י ז"ל. ונראה עוד לע"ד שצריכין אנו לומר דהא שפירש רש"י ז"ל בסוף ע"א דדף ד' וז"ל ר' יהושע היא דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים וכו' צריך לומר שהוא טעות וצ"ל דהיינו יום שביעי וצ"ע לע"ד ומ"מ ר' יהודה משום ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא כדכתיבנ':
עד אימתי שואלין וכו': בנדרים פ' קונם תנן עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח וגרסי' התם בירוש' ר"מ כדעתיה ור' יהודה כדעתיה דהכא: ומשמע שמה שכתוב בהרא"ש ז"ל א"ל ר' יוסי במקום ר"מ טעות הוא:
שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון: מדקאמר בראשון סתמא משמע כוליה ניסן: ואפשר לפרש שהפסיק לא מייתי ר"מ רק סתמא דמתניתין ויתפרש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: ובגמ' א"ל רב נחמן לר' יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן א"ל הכי א"ר יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה יתר הגזם אכל הארבה וכו':
משנה ג עריכה
בשלשה במרחשון: בפרקין דף ד' וסתמא כר"מ דס"ל דשלשה במרחשון ושבעה בו וי"ז בו הן זמני הרביעות אבל ר' יוסי ס"ל די"ז וכ"ג ור"ח כסלו ולר' יוסי אין היחידים מתענים עד ר"ח כסלו. ור' יהודה אומר בז' ובי"ז ובכ"ג אבל בירוש' כתיבת יד אמר ר' יהודה בז' ובשלשה עשר ובכ"ג:
רבן גמליאל אומר בז' בו: ביד בפ' שני דהלכות תפלה סי' ט"ז ועיין בבית יוסף א"ח סי' קי"ז שיישב שיהו מכוונים דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנה עם מה שכתב בחבור:
חמשה עשר יום אחר החג: וא"ת והלא ארץ ישראל היא ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום הוי מ' יום בארך וירושלם מן הירדן שהוא תחום ארץ ישראל מהלך יום אחד כדאיתא בביצה נשאר מצד אחד לט' ימים וי"ל דעם כרמים ויערים היה ד' מאות פרסה אבל מישוב לא היה כ"כ תוס' ז"ל במציעא דף כ"ז ועיין ג"כ בפ' שני דר"ה דף כ"ג בתוס' והר"ן ז"ל כתב כיון שגשמים צריכין לעולם לא רצו לאחר שאלתם יותר מכאן שהוא זמן רביעה בינונית לר"מ והם אפשר להם למהר דרכם וללכת יומם ולילה ע"כ: ועיין במ"ש במציעא פ' שני סי' ו': ואיתא בתוס' בפ"ק דסנהדרין דף י"א. וכתוב בספר לבושי תכלת א"ח סי' קי"ז וגם אחר החרבן היו נוהגין כן שאע"פ שלא היו עולין לרגל היו מתאספין יחד בירושלם כל הדרים סביבותיה ולכך לא היו מתחילין גם אחר החרבן עד ז' במרחשון כדי שיגיעו לבתיהם עד כאן:
משנה ד עריכה
הגיע י"ז במרחשון וכו': עד סוף הפרק ביד ריש פרק ג' דהלכות תענית עד סימן י' ובטור ארח חיים סימן תקע"ה:
התחילו היחידים מתענים שלש תעניות: תלמידי חכמים המיוחדים במעשיהם הכי מפרש לה רב הונא בגמ' ועוד אמר רב הונא דהני שלש דיחידים נמי שני וחמשי ושני הוו ותניא נמי הכי וכן פי' הרמב"ם ז"ל: ומלות שלשה תעניות מחקן ה"ר יהוסף ז"ל. ובספר הפרפראות פ' האזינו וכרביבים עלי עשב וסמוך ליה כי שם ה' אקרא מכאן שמתפללין על עצירת גשמים ע"כ:
משנה ה עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
משנה ו עריכה
עברו אלו ולא נענו: משמע מיד שעברו מתחילין לגזור אלא דסברא הוא דמסתמא ממתינין קצת ומצפים לתשועה כ"כ בתוספת יום טוב בס"פ דלקמן:
ואסורין במלאכה וכו': גמרא בשלמא כולהו אית בהו סברא תענוג רחיצה וסיכה וכו' אבל מלאכה צער הוא אמר רב חסדא א"ר ירמיה ב"ר אבא אמר קרא קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כעצרת פי' רש"י ז"ל שבועות ושמיני עצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה ודוקא ביום דכאסיפת זקנים מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום ומצפרא כנופיא פלגא דיומא לעיוני במילי דמתא ורבעא דיומא לקרות בתורה ובהפטרה ורבעא דיומא למיבעי רחמי:
ובתשמיש המטה: ירושלמי איתא חמי ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כל שכן תפתר במקום שאין טובלין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין ע"כ:
ונועלין את המרחצאות: גמ' אמר רב חסרא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן אלא דבט' באב אסור להושיט אפי' אצבעו קטנה במים כדרך שאסור ביום הכפורים ואילו באבל פניו ידיו ורגליו בצונן מותר וכל שהוא משום איסור תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר ובצונן מותר אפי' כל גופו אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות מכדי תנן אסור ברחיצה נועלין למה לי אלא לאו ש"מ בחמין אסור בצונן מותר. וכתבו התוס' ונועלין את המרחצאות פי' שהם חמין ע"כ נראה שרוצים לומר אע"פ שלא חממו המרחץ אותו היום עכ"ז אסור דסתמא דמרחץ עדיין חומו משתמר מיום ליום הלכך משום גדר קתני דנועלין את המרחצאות:
שהן שלשה עשר תעניות על הצבור: אפשר דמניינא אתא לאשמועינן שאם רצה הנשיא או ב"ד לגזור יותר מי"ג על הצבור אין גוזרין כדאיתא בגמ' דר' יהודה נשיאה גזר תליסר תעניתא ולא נענה סבר למיגזר טפי א"ל ר' אמי הרי אמרו אין מטריחין על הצבור יותר מדאי ומסקינן דה"מ לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו מן השמים וא"כ לפי זה הדקדוק מתני' אתיא טפי כרבי מכרשב"ג דתניא בברייתא בגמ' אין גוזרין על הצבור יותר מי"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רשבג"א לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה פירשו רש"י ותוס' ז"ל של רביעה ראשונה דהיינו מרחשון שהרי מרחשון קדם לכולן שתחלתן היה בכסלו כדקתני מתני' ומשמע דרבי דקאמר טעמא משום דאין מטריחין בשום צרה קאמר ועיין בגמ' בלשון רש"י ז"ל כי נלע"ד כי שם נפל טעות נכרת לעינים וכדכתיבנא הוא הנכון בעיני. ותמהתי שמצאתי בזוהר פ' שמות דף ט"ו דגרסינן התם ת"ר פעם אחת איצטריך עלמא למטרא גזר ר' אליעזר ארבעין תעניתא והתפלל ולא נענה עמד ר' עקיבא אמר משיב הרוח נשיב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מיטרא ע"כ ותמהני דהא קיי"ל דאין מטריחין על הצבור יותר מי"ג תעניות כדכתיבנא ושמא הוראת שעה היתה ומיהו בתלמוד שלנו בס"פ סדר תעניות האלו מביא שני מעשיות שגזר ר' אליעזר תענית ואינו מזכיר שם אלא י"ג תעניות ועוד ששם אינו אומר אלא שעמד ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו ונענה ושמא אותו של הזוהר הוא מעשה שלישי ותימה שלא דברו ביה לא החכם הר"ר משה קורדוירו ז"ל ולא החכם מורנו הר"ר חיים ויטל ז"ל: ומ"מ עיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל לקמן רפ"ג אולי יתיישב קצת:
מה אלו יתירות על הראשונות: פי' ראשונות אמצעיות וקרי להו ראשונות לגבי ז' אחרונות ובגמ' אמר רב אשי מתני' נמי דייקא דלעשרים וארבע זה וזה שוין דקתני מה אלו יתרות וכו' ואילו כ"ד לא קחשיב גבי אחרונות משמע דגם באמצעיות איתנהו וכי תימא תנא ושייר והא מה אלו קתני דמשמע דוקא ואי משום דשייר תיבה לאו שיורא הוא משום דהא קחשיב ליה באידך פירקא דמי ששנה מתני' דהכא תנא נמי מתני' דהתם והאי דלא תנא בהאי פירקא סמך אהתם דקתני באחרונות מוציאין את התיבה מה שא"כ באמצעיות ודחי השתא דאתית להכי כ"ד נמי לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פירקא ולעולם איכא למימר דבכולהו קמייתא ודאי ליכא כ"ד. ועיין במ"ש ספ"ק דב"ק:
שבאלו מתריעין: איכא בגמ' מאן דמפרש מתריעין פי' בעננו כההיא דלקמן פ"ג על אלו מתריעין בשבת דההיא על כרחין תרועה בפה היא דאין להתיר תרועה בשופר בשבת ופרכינן עליה והתניא אין פוחתין משבע תעניות אחרונות על הצבור שבכל תענית מהן י"ח התרעות פי' שהן מוסיפין שש ברכות מי"ח עד כ"ד ולכל אחת שלש תרועות וסימן לדבר שלא תטעה אם תרועה זו תפלה או תרועה בשופר יריחו פי' תוס' ז"ל שביריחו עשו כן שהקיפוה ז' ימים והיו תוקעין בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל תענית מוסיפים ששה ברכות ועל כל ברכה תוקעין ומריעין ותוקעין א"כ היינו י"ח תרועות ע"כ. ומשני אלא בהאי מתריעין דהכא כ"ע ל"פ דהוי בשופרות כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורעניות דחד אמורא ס"ל בפה פי' שאומרים עננו אבינו עננו עננו בוראנו עננו וכולה אלפא ביתא עננו אלהי אברהם וכו' דאי בשופרות מריעין מיבעי ליה וכ"ש בשופרות דהוי שפיר טפי וחד ס"ל דוקא בשופרות אבל בעננו לא. ובפלוגתא דתנאי דתנן על אלו מתריעין בשבת וכו' פי' דבשאר פורעניות איכא תנא דסבר צעקת פה לאו שמה התרעה ומותרת בשבת ור' יוסי סבר דצעקת פה נמי קרי התרעה. ועיין בפי' המשנה לקמן פ"ג סי' ז':
משנה ז עריכה
ממעטין וכו': פי' של שמחה דומיא דבנין ונטיעה דבסמוך אבל שאר בניינים שרי ואין לך משא ומתן גדול מזה וממעטין דאירוסין ונשואין ר"ל שלא יהו ששין כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ היה לו לפרש השיעור מהו קורא ממעטין תוס' ז"ל במגלה פ"ק דף ה'. וכתב הר"ן ז"ל משמע לי דכי אמרינן איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו דלאו דוקא אלא ה"ה לכל בנין שאינו צריך דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא. וכתב רבינו האיי גאון ז"ל מדקא משוינן בנין נטיעת אירוסין ונשואין למשא ומתן מה משא ומתן רשות אסור והוא של שמחה אף בנין ונטיעת אירוסין ונשואין רשות אסור בשל שמחה אבל מי שאין לו בית חתנות כלל ואין לו אשה ובנים הא ודאי של מצוה היא ואע"פ שהוא שמחה מותר ע"כ. ובטור א"ח סי' תקנ"א ועיין במה שכתבו תוס' ז"ל ביבמות פ' החולץ (יבמות דף מ"ג:)
ובשאילת שלום: פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף ט"ו:)
והיחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן: מפ' בירושלמי עד שיצא ניסן של תקופה וכתוב בבית יוסף בסימן תקע"ה ואיכא למידק דהא אמרי' לעיל אין גוזרין תענית על הגשמים יותר מי"ג מפני שכבר יצא זמנה של רביעה משמע שאח"כ אין תועלת בגשמים ולפיכך אין מתענין עליהם וא"כ למה היחידים חוזרין ומתענין. וצריך לומר שאחר שיצא זמנה של רביעה אע"פ שאין הגשמים מועלין כמו קודם לכן מ"מ קצת הנאה אית בהו ומפני אותה הנאה מתענין היחידים ומשום דלא הויא הנאה כולי האי אין גוזרין על הצבור דומה להגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים שאין גוזרין תענית על הצבור והיחידים מתחילין להתענות דמשום דצורך קצת הוא מתענין היחידים מפני שאינו צורך כ"כ אין גוזרין על הצבור עכ"ל ז"ל. ובגמ' תניא א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות. הכל לפי הזמן. ופי' רש"י ז"ל אימתי הוא סדר תעניות בזמן שהשנים כתקנן שהיה קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה וישראל שרויין על אדמתן שמנהג ארץ ישראל בכך. הכל לפי המקומות כגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעי מיטרח ע"כ וקאמר בגמרא דר' פליג עליה דר' יהודה:
יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה: ה"ג לה בגמ' ור"ל דשוב אין מתענין משום דהגשמים אחר ניסן סימן קללה ודוקא כשלא ירדו גשמים קודם לכן אז הוי סימן קללה אבל כשירדו קודם לכן סימן ברכה הן והכי איתא בירושלמי: