משנה תענית א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה ו | >>
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הציבור.
אוכלין ושותין מבעוד יוםכב, ואסורין במלאכה כג וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה, ונועלין את המרחצאות.
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין (עליהם) עוד שבע, שהן שלש עשרה תעניות כד על הציבור.
הרי אלו יתרות על הראשונות, שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות. בשני מטין עם חשכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,
- בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר.
- אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם,
- וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבִסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְּׁמִישׁ הַמִּטָּה,
- וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.
- עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,
- בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע,
- שֶׁהֵן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
- תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר.
- בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע,
- הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת,
- שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין,
- וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת.
- בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה,
- וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת:
- שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין,
עברו אלו - ולא נענו,
- בית דין, גוזרין שלש תעניות אחרות - על הציבור.
- אוכלין, ושותין - מבעוד יום.
- ואסורין -
- במלאכה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה.
- ונועלים - את המרחצאות.
- עברו אלו - ולא נענו,
- בית דין, גוזרין עוד שבע -
- שהן שלש עשרה תעניות - על הציבור.
- ומה אלו, יתרות על הראשונות?
- אלא שבאלו,
- מתריעים - ונועלים את החניות.
- אלא שבאלו,
- ובשני - מטים עם חשיכה.
- ובחמישי - מותרין,
- פני כבוד השבת.
- בית דין, גוזרין עוד שבע -
אלו השבע תעניות משלימין שלשה עשר תעניות על הצבור, לפני שכבר התענו ששה.
ומטין עם חשיכה - פירוש שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה, ואין מוציאין הסחורות שבחנות, ואין עושה מהן שורה:
ששהן שלשה עשר תעניות על הצבור. שכבר התענו שש, ותעניות דיחידים אינם מן המנין:
מתריעין - בשופרות:
בשני מטין - בשני של תענית פותחין דלתי החנויות קצת לעת ערב, אבל אין מוציאין סחורתן לחוץ כה:
ובחמישי מותרים - לפתוח כל היום:
אוכלים ושותים מבעוד יום. כמו שעושים בצום כפור. הרמב"ם פ"ג מה' תענית:
ואסורים במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג. אבל מלאכה צער הוא. ומשני אמר קרא (יואל א') קדשו צום קראו עצרה כעצרת [שבועות ושמיני עצרת] מה עצרת אסור בעשיית מלאכה. אף תענית אסור בעשיית מלאכה:
שהן י"ג תעניות על הצבור. מניינא למה לי ונ"ל לומר שהם כנגד י"ג מדות של רחמים [ואפשר דאתי למימרא דאין גוזרין על הגשמים יותר מי"ג תענית וכדתניא בגמ' כשאמרו ג' וכשאמרו ז' לא אמרו אלא לגשמים. אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו. ובאידך ברייתא פליגי. דתניא אין גוזרין יותר מי"ג תעניות על הצבור. לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי. רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה ע"כ. ומ"מ לגשמים כ"ע סבירא להו דאין גוזרין יותר]:
שבאלו מתריעים כו'. ושייר כל מאי דתנן בפירקא דלקמן:
מתריעין. פי' הר"ב בשופרות הכי איתא בגמ'. וכתב המגיד בפ"א מה' תענית. שהקשו לזה ממה שאמרו בפ"ג דר"ה בגבולין. מקום שיש חצוצרות. [אין שופר] [כמ"ש הר"ב במ"ד. והיכי משכחת לה אם לא בתענית וכדמוכח נמי בפי' הר"ב דלשם. ולא כמ"ש הר"ן שם דבשעת מלחמה דוקא. אלא בכל תענית שעל כל צרה שלא תבא נאמרו הדברים] ותי' הראב"ד דתקיעת החצוצרות היתה על סדר הברכות הנזכרות בפרק דלקמן. אבל [תקיעת] השופרות היתה בשאר היום בשעה שהיו מתפללין. והרמב"ם שלא הזכיר שופר בגבולין כלל. י"ל דלענין מקדש הזכירו שופרות. והמחוור כדעת הרשב"א דבמקדש איכא תרתי חצוצרות ושופר כדלעיל. ובגבולין חדא מינייהו. או חצוצרות או שופר. ע"כ:
בשני מטין. פי' הר"ב אבל אין מוציאין סחורתן וכן לשון הרמב"ם. ופשוט דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל"כ מאי כבוד שבת איכא. וכ"כ ב"י סי' תקע"ה. דהיינו דוקא בחנויות המוכרות מאכל ומשתה. אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין אותם כלל. וכן משמע מדברי רש"י. עכ"ל. ולשון סחורה שייך במידי דמיכל דהכי אשכחן גבי שביעית לאכלה ולא לסחורה:
(כב) (על המשנה) מבעוד יום. כמו שעושים בצום כפור הר"מ:
(כג) (על המשנה) ואסורין במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג אבל מלאכה צער הוא, ומשני אמר קרא קדשו צום קראו עצרה כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה:
(כד) (על המשנה) י"ג תעניות. מנינא למה לי ונראה לי לומר שהם כנגד י"ג מדות של רחמי' ועי"ל דאתי למימר דאין גוזרין על הגשמים יותר מי"ג תעניות כדאיתא בגמרא:
(כה) (על הברטנורא) ופשוט דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל"כ מאי כבוד שבת איכא אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין כלל. ב"י:
עברו אלו ולא נענו: משמע מיד שעברו מתחילין לגזור אלא דסברא הוא דמסתמא ממתינין קצת ומצפים לתשועה כ"כ בתוספת יום טוב בס"פ דלקמן:
ואסורין במלאכה וכו': גמרא בשלמא כולהו אית בהו סברא תענוג רחיצה וסיכה וכו' אבל מלאכה צער הוא אמר רב חסדא א"ר ירמיה ב"ר אבא אמר קרא קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כעצרת פי' רש"י ז"ל שבועות ושמיני עצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה ודוקא ביום דכאסיפת זקנים מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום ומצפרא כנופיא פלגא דיומא לעיוני במילי דמתא ורבעא דיומא לקרות בתורה ובהפטרה ורבעא דיומא למיבעי רחמי:
ובתשמיש המטה: ירושלמי איתא חמי ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כל שכן תפתר במקום שאין טובלין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין ע"כ:
ונועלין את המרחצאות: גמ' אמר רב חסרא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן אלא דבט' באב אסור להושיט אפי' אצבעו קטנה במים כדרך שאסור ביום הכפורים ואילו באבל פניו ידיו ורגליו בצונן מותר וכל שהוא משום איסור תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר ובצונן מותר אפי' כל גופו אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות מכדי תנן אסור ברחיצה נועלין למה לי אלא לאו ש"מ בחמין אסור בצונן מותר. וכתבו התוס' ונועלין את המרחצאות פי' שהם חמין ע"כ נראה שרוצים לומר אע"פ שלא חממו המרחץ אותו היום עכ"ז אסור דסתמא דמרחץ עדיין חומו משתמר מיום ליום הלכך משום גדר קתני דנועלין את המרחצאות:
שהן שלשה עשר תעניות על הצבור: אפשר דמניינא אתא לאשמועינן שאם רצה הנשיא או ב"ד לגזור יותר מי"ג על הצבור אין גוזרין כדאיתא בגמ' דר' יהודה נשיאה גזר תליסר תעניתא ולא נענה סבר למיגזר טפי א"ל ר' אמי הרי אמרו אין מטריחין על הצבור יותר מדאי ומסקינן דה"מ לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו מן השמים וא"כ לפי זה הדקדוק מתני' אתיא טפי כרבי מכרשב"ג דתניא בברייתא בגמ' אין גוזרין על הצבור יותר מי"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רשבג"א לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה פירשו רש"י ותוס' ז"ל של רביעה ראשונה דהיינו מרחשון שהרי מרחשון קדם לכולן שתחלתן היה בכסלו כדקתני מתני' ומשמע דרבי דקאמר טעמא משום דאין מטריחין בשום צרה קאמר ועיין בגמ' בלשון רש"י ז"ל כי נלע"ד כי שם נפל טעות נכרת לעינים וכדכתיבנא הוא הנכון בעיני. ותמהתי שמצאתי בזוהר פ' שמות דף ט"ו דגרסינן התם ת"ר פעם אחת איצטריך עלמא למטרא גזר ר' אליעזר ארבעין תעניתא והתפלל ולא נענה עמד ר' עקיבא אמר משיב הרוח נשיב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מיטרא ע"כ ותמהני דהא קיי"ל דאין מטריחין על הצבור יותר מי"ג תעניות כדכתיבנא ושמא הוראת שעה היתה ומיהו בתלמוד שלנו בס"פ סדר תעניות האלו מביא שני מעשיות שגזר ר' אליעזר תענית ואינו מזכיר שם אלא י"ג תעניות ועוד ששם אינו אומר אלא שעמד ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו ונענה ושמא אותו של הזוהר הוא מעשה שלישי ותימה שלא דברו ביה לא החכם הר"ר משה קורדוירו ז"ל ולא החכם מורנו הר"ר חיים ויטל ז"ל: ומ"מ עיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל לקמן רפ"ג אולי יתיישב קצת:
מה אלו יתירות על הראשונות: פי' ראשונות אמצעיות וקרי להו ראשונות לגבי ז' אחרונות ובגמ' אמר רב אשי מתני' נמי דייקא דלעשרים וארבע זה וזה שוין דקתני מה אלו יתרות וכו' ואילו כ"ד לא קחשיב גבי אחרונות משמע דגם באמצעיות איתנהו וכי תימא תנא ושייר והא מה אלו קתני דמשמע דוקא ואי משום דשייר תיבה לאו שיורא הוא משום דהא קחשיב ליה באידך פירקא דמי ששנה מתני' דהכא תנא נמי מתני' דהתם והאי דלא תנא בהאי פירקא סמך אהתם דקתני באחרונות מוציאין את התיבה מה שא"כ באמצעיות ודחי השתא דאתית להכי כ"ד נמי לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פירקא ולעולם איכא למימר דבכולהו קמייתא ודאי ליכא כ"ד. ועיין במ"ש ספ"ק דב"ק:
שבאלו מתריעין: איכא בגמ' מאן דמפרש מתריעין פי' בעננו כההיא דלקמן פ"ג על אלו מתריעין בשבת דההיא על כרחין תרועה בפה היא דאין להתיר תרועה בשופר בשבת ופרכינן עליה והתניא אין פוחתין משבע תעניות אחרונות על הצבור שבכל תענית מהן י"ח התרעות פי' שהן מוסיפין שש ברכות מי"ח עד כ"ד ולכל אחת שלש תרועות וסימן לדבר שלא תטעה אם תרועה זו תפלה או תרועה בשופר יריחו פי' תוס' ז"ל שביריחו עשו כן שהקיפוה ז' ימים והיו תוקעין בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל תענית מוסיפים ששה ברכות ועל כל ברכה תוקעין ומריעין ותוקעין א"כ היינו י"ח תרועות ע"כ. ומשני אלא בהאי מתריעין דהכא כ"ע ל"פ דהוי בשופרות כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורעניות דחד אמורא ס"ל בפה פי' שאומרים עננו אבינו עננו עננו בוראנו עננו וכולה אלפא ביתא עננו אלהי אברהם וכו' דאי בשופרות מריעין מיבעי ליה וכ"ש בשופרות דהוי שפיר טפי וחד ס"ל דוקא בשופרות אבל בעננו לא. ובפלוגתא דתנאי דתנן על אלו מתריעין בשבת וכו' פי' דבשאר פורעניות איכא תנא דסבר צעקת פה לאו שמה התרעה ומותרת בשבת ור' יוסי סבר דצעקת פה נמי קרי התרעה. ועיין בפי' המשנה לקמן פ"ג סי' ז':
יכין
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין שלוש תעניות אחרות על הציבור – שני חמישי שני. אוכלין ושותין מבעוד יום – רצה לומר: מפסיקין מלאכול מבעוד יום, קודם ליל שלפני התענית. ואסורין ביום התענית במלאכה, וברחיצה בחמין וכל הגוף, אבל מקצת הגוף בחמין, או כל הגוף בצונן מותר ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ונועלין את המרחצאות החמין (אורח חיים תקעו).
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עליהם עוד שבע – שני חמישי, שני חמישי, שני חמישי, שני, שהן שלוש עשרה תעניות על הציבור - ואין גוזרין יותר.
הרי אלו יתרות על הראשונות - בדברים שהן "עשה", ובפרסום מאד, שבאלו מתריעין - בשופרות בתפילה (וכפרק שני). ונקט "מתריעין", משום דהתרועה הוא עיקר מה שציוותה תורה: "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם", והתקיעה טפל לה. ונועלין את החנויות. בשני - רצה לומר: כל תענית מהן שהיה ביום שני בשבוע, מטין עם חשיכה - רצה לומר: פותחין קצת דלת החנות לפנות ערב, מדצריכים לקנות לאכילה. ובחמישי מותרין - לפתוח החנות לגמרי כל היום מפני כבוד השבת.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי יב ב | רמב"ם הלכות תעניות ג ג | שולחן ערוך אורח חיים תקעה גבבלי יב ב | רמב"ם הלכות תעניות ג ה | שולחן ערוך אורח חיים תקעה ד
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רבינו גרשום |
רמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע