משנה תמורה ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ד · משנה ג | >>
המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש מעות אחרים תחתיהן, לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות, יביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.
המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש חטאת תחתיהן, לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות והרי חטאת בעלת מום, תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.
המפריש חטאתו ואבדה והפריש מעות תחתיה, לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום, תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.
המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן בעלות מום, ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.
המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות, אחת מהן תקרב חטאת, והשניה תמות, דברי רבי.
וחכמים אומרים, אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכפרו הבעלים, ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים.
הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדוּ,
- וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן,
- לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת
- עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,
- יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
- וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
- וְאָבְדוּ,
- הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדוּ,
- וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן,
- לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ
- עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת
- וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם,
- תִּמָּכֵר,
- וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
- וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
- וְאָבְדוּ,
- הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדָה,
- וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ,
- לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת
- עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ
- וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם,
- תִּמָּכֵר,
- וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
- וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
- וְאָבְדָה,
- הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדָה,
- וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ
- עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה
- וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלוֹת מוּם,
- יִמָּכְרוּ,
- וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
- וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
- וְאָבְדָה,
- הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדָה,
- וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ
- עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה
- וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת,
- אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב חַטָּאת,
- וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת,
- דִּבְרֵי רַבִּי;
- וְאָבְדָה,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין חַטָּאת מֵתָה
- אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח
- אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים:
- אֵין חַטָּאת מֵתָה
המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן,
- לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאו המעות הראשונות -
- יביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר יפלו לנדבה.
- לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאו המעות הראשונות -
- המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והפריש חטאתו תחתיהן,
- לא הספיק להקריבה, עד שנמצאו המעות, והרי חטאת בעלת מום -
- תימכר, ויביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר יפלו לנדבה.
- לא הספיק להקריבה, עד שנמצאו המעות, והרי חטאת בעלת מום -
- המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש מעות תחתיה,
- לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום -
- תימכר, ויביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר יפלו לנדבה.
- לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום -
- המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה,
- לא הספיק להקריבה, עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן בעלת מום -
- ימכרו, ויביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר ייפלו לנדבה.
- לא הספיק להקריבה, עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן בעלת מום -
[ד] *הערה 1: המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה,
- לא הספיק להקריבה, עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן תמימות -
- אחת תקרב חטאת, והשניה תמות - דברי רבי.
- וחכמים אומרין: אין חטאת מתה - אלא שנמצאת מאחר שכיפרו הבעלים,
- ואין המעות הולכות לים המלח - אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.
- לא הספיק להקריבה, עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן תמימות -
כל הדינים האלה לפי שלא נתכפרו הבעלים אפשר בנותרים שיפלו לנדבה, רוצה לומר ומקריבין בהם עולת נדבה.
ומפני מה היה ראוי תנאי בכולם שיביא חטאתו מאלו ומאלו, לפי שאם הביא חטאת מדמי אחד מהן היה חייב להוליך המעות השניות לים המלח, לפי שהבעלים כבר נתכפרו ונשארו אלו אחרי הכפרה, ויש בזה חילוק ויתבאר בהלכה שאחרי זו, ולפיכך יביא מאלו ומאלו ואז יפול השאר לנדבה.
משנה ד [נוסח הרמבם]
אין מחלוקת בין חכמים ורבי, שאם הקריב שניה שלא אבדה שאבודה מתה, אבל חולקין חכמים אם הקריב האבודה.
רבי אומר, שהשניה תמות לפי שהמפריש על האבוד כאבוד דמי, וכאילו אבדה ונמצאת אחר שנתכפרו הבעלים. וחכמים אינם אומרים כן, לפי שהמפריש על האבוד לאו כאבוד דמי.
והלכה כחכמים:
יביא מאלו ומאלו - יערבם יחד. דכיון דמתרווייהו מייתי, לא הוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת אבל אי הוה מייתי מחד מנייהו, מדחו אחריני, דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעליה באחרת:
והשאר יפלו לנדבה - דהוו כשאר מותרות של חטאת דאזלי לנדבה:
והרי חטאת בעלת מום - אבל אם חטאת תמימה, תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח, הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה, אזלי לים המלח ה:
והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו' - הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה, שאבודה מתה ו. לא נחלקו אלא במתכפר באבודה, דרבי סבר המפריש לאבוד כאבוד דמי, כלומר המפריש תחת קרבן אבוד, דינו כאבוד. וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד, האבוד הנשאר כשימצא דינו שימות. הכי נמי כי נתכפר באחד מהן ואפילו באבודים, ילכו שאינן אבודים לים המלח. ורבנן סברי, לא אמרינן המפריש לאבוד כאבוד דמי ז. ודוקא המתכפר בשאינה אבודה והאבודה נשארה, האבודה מתה ואע"פ שנמצאת קודם כפרה. אבל אם נתכפר באבודה ונשארה שאינה אבודה, אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב. והלכה כחכמים:
והרי חטאת בעלת מום. כתב הר"ב אבל תמימה כו'. וכל הנך אליבא דרבי כו'. דהא בכולהו איכא למידק יביא מאלו ומאלו הא הביא מאחת מהן השני יוליכם לים המלח כדאיתא בגמ'. ומיהו איכא סוגיא אחרת דכ"ג ע"ב דמשני דלא תידוק הא הביא מאחד מהן השני יוליכם לים המלח דזימנין אזלי לים המלח וזימנין לנדבה. לרב הונא כדאית ליה ולר"א כדאית ליה והאי דתנא מאלו ומאלו. ולא תנא יביא מאחד מהן. משום דמלתא דפסיקא ליה קתני דהאי ודאי תקנה גמורה היא. בלא שום חלוק. אבל אי תנא יביא מאחד מהן בעי לחלוקי בין משך ללא משך לרב הונא. ולר"א בין אבודין לשאינן אבודין. וה"נ איכא לתרוצי בחטאת בעלת מום:
וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שנתכפרו הבעלים. וכתב הר"ב דמתכפר בשאינה אבודה מודים שאבודה מתה. ולישנא דמתניתין דקאמר אין חטאת מתה אלא כו'. ה"ק אין חטאת מתה ודאי. בין אבודה בין אינה אבודה אלא כו'. וכן לרב הונא ה"ק. אין חטאת מתה. דלא נוכל למצוא לה תקנה. אלא שנמצאת אחר שכפרו. דאז אין לה תקנה. תוס'. ומ"ש הר"ב דטעמייהו דרבנן דסברי המפריש לאבוד לאו כאבוד דמיא רמינן עלה בגמ' מהא דתנן ברפ"ו דיומא בשני שעירי יוה"כ שמת א' מהן משהגריל יביא זוג אחר. ופי' שם הר"ב דשני שבזוג ראשון יקריב. דב"ח אינן נידחין ותנן התם שהשני ירעה כו'. שאין חטאת צבור מתה. הא דיחיד מתה ואמאי. דהא האי בתרא שהפרישו כמאן דמפריש לאבוד דמפני הראשון שמת הפריש שנים אחרים. וש"מ דכאבוד דמי. דהא נתכפר בראשון חברו של אבוד. וזה שלא נאבד [לא הוא] ולא חברו. אזלי למיתה אי הוה דיחיד. ומשנינן ר' היא. וכתבו התוס' סוף ד"ה וטעמא. דלרב הונא לא פריך. דאיכא למימר דהוי כי משך אחת מהן בלא המלכת ב"ד. דשניה למיתה אזלא ביחיד. ואפי' לרבנן ע"כ. ויראה לי שמטעם זה הוא דפסק הרמב"ם כרב הונא. הואיל ולר' אבא סתם מתני' דיומא דלא כרבנן. והך טעמא עדיפא ממ"ש הכ"מ דמשום דלר"א הנך בבות דהכא כרבי ולא כרבנן. וכמ"ש הר"ב בדבור והרי חטאת כו' ולכך פסק כרב הונא. שהרי כתבתי גם שם דאיכא סוגיא אחרת בגמ'. דאתאן אף לרבנן.
(ה) (על הברטנורא) דהא בכולהו איכא למידק, יביא מאלו ומאלו, הא הביא מאחד מהן, השני יוליכם לים המלח. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) ולישנא דמתניתין כו' הכי קאמרה אין חטאת מתה ודאי בין אבודה בין אינה אבודה אלא כו'. וכן לרב הונא ה"ק אין חטאת מתה דלא נוכל למצוא לה תקנה אלא שנמצאת אחר שכיפרו. דאז אין לה תקנה. תוספ':
(ז) (על הברטנורא) ומתניתין דריש פרק ו' דיומא דתני אין חטאת צבור מתה, משמע אבל דיחיד מתה אע"ג דהוי כמפריש לאבוד שמפרישו מפני הראשון שמת, כרבי אתיא. ועתוי"ט:
בפירוש רעז"ל וכל הנך אליבא דרבי דאמר וכו'. אמר המלקט ובגמרא פריך מאי קמ"ל דפליגי רבי ורבנן בהדיא קתני לה בסיפא ומשני ה"ק דבר זה מחלוקת רבי ורבנן פירוש הך סיפא דקתני לפלוגתא בהדיא הא קמ"ל דהנך באבי דלעיל דפליגי אהדדי חדא רבי וחדא רבנן דרישא דקתני והקריב אחרת דשמעת מינה הא לא הקריב אחרת תחתיה רועה רבנן היא דאמרי אבודה בשעת הפרשה רועה:
והרי שתיהן בעלת מום: לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות פסולי המוקדשין היו שתיהן בעלי מומין ימכרו שתיהן ויביא מדמיהם חטאת והשאר יפלו לנדבה ע"כ אכן בתלמוד במשנה זו הבבא חסרה והוגהה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל ושם כתוב בעלת מום וצריך לפרש והרי כל א' משתיהם בעלת מום:
המפריש חטאתו ואבדה: והפריש וכו' והרי שתיהן תמימות פרק התודה דף פ'. אחת מהן יקריב חטאת כצ"ל. ועיין בת"כ פ' ויקרא רפי"א דדבורא דחטאות:
וחכמים אומרים אין חטאת מתה וכו': עיין בירושלמי דפסחים פ' מי שהיה טמא דתני התם רבי אומר אין חטאת מתה וכו' וכן הוא ג"כ בירושלמו כתיבת יד:
יכין
והשאר יפלו לנדבה: לנדבת צבור (כפ"ג סי' י"ט), ככל מעות שנתותר ממעות שהפריש לחטאת, ודוקא שעירב המעות יחד. אבל בלא ערבן. והביא חטאתו מא' מהן, הו"ל כחטאת שכפרו בעליה באחרת, ומדחו המעות האחרות לים המלח:
והרי חטאת בעלת מום: שהוממה. דאילו היתה תמימה, היא תקרב והמעות ילכו לים המלח. דכל הנך אליבא דר' לקמן סי' ט"ז, דס"ל דכשהיתה החטאת אבודה בשעה שהפריש אחרת, האבודה למיתה אזלה, ה"נ הנך מעות שהיו אבודים בשעה שהפריש אחרת, אף שנמצאו קודם שנתכפרו בהאחרת, ילכו לים המלח:
דברי רבי: אע"ג שלא הקריב עדיין האחרת בשעה שנמצאת הראשונה, אפ"ה מדהיתה אבודה בשעה שהפריש האחרת, להכי כשהקריב האחרת תלך זו למיתה:
וחכמים אומרים אין חטאת מתה: ר"ל אין חטאת אבודה מתה:
ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים: מיהו כ"ע מודו בנתכפר באחת מהן, אפילו נתכפר באבודה, שאינה אבודה מתה, דמדנתכפר בלי שאלת ב"ד הרי דחי להאחרת בידים. כי פליגי רק בבא לשאל בב"ד איזה יקריב דלרבנן אמרינן ליה שיקריב האבידה, ושאינה אבודה תרעה, ולרבי כל איזה מהן שיקריב, חברתה תמות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת