תפארת ישראל על תמורה ד

משנה תמורה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על תמורה · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ימותו:    סוגר דלת בפניה עד שתמות ברעב [רש"י קדושין דנ"ה].

שעברה שנתה:    דחטאת כשרה רק תוך שנתה:

ושאבדה ונמצאת בעלת מום:    האי שנאבדה קאי לכאן ולכאן, ור"ל שעברה שנתה ונאבדה ונמצאת, או שנאבדה ונמצאת בעלת מום, אע"ג דה"ל ב' לריעותא ודחוייה לגמרי בשעה שנתכפר באחרת, אפ"ה בנמצאת אחר שכפרו בעלים באחרת, תמות:

אם משכיפרו הבעלים:    נמצאת:

תמות:    אבל באבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, אפילו רק בחדא לריעותא, כגון שנמצאת תמימה ותוך שנתה, תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה אחרת, וכדמסיק בסיפא. וה"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה עד וכו'. וכ"כ בחטאת שהוממה לחוד, יביא מיד בדמיה אחרת [כך הוא שיטת התוס' ריש פרקן, ורמב"ם פ"ד מפסוהמ"ק ה"א ג' וז' וח'. ומ"ש הרמב"ם שם ה"ח דבאבדה ונמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, שתרעה עד שתומם ויפלו דמיה לנדבה. לכאורה תמוה, דהיכי מיירי, אי בשאחר שנמצאת האבודה נתכפר באחרת. הרי בכה"ג פסק רבינו (בה"ג) דבכה"ג האבודה תמות, מדדחיה בידים. ואי בלא נתכפר עדיין הרי כבר פסק שם רבינו דאמרינן ליה שיקריב אותה שנאבדה, והאיך כתב רבינו כאן שתרעה. ונ"ל דמ"ש רבינו כאן שתרעה, היינו אותה שלא נאבדה. וכש"ס (כ"ג א'). או ר"ל אם הורו לו ב"ד בטעות שיקריב שאינה אבודה, אז הואיל ולא דחי להאבודה בידים רק בהוראת ב"ד, תרעה ויפלו דמיה לנדבה. ולרש"י ור"ב ה"פ אם משכפרו בעלים באחרת באו בעלים לשאול על האבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בהאחרת, אז תמות האבודה, ואפילו לרבנן במ"ג דס"ל דאין חטאת אבודה מתה רק בנמצאת לאחר שכפרו בעליה באחרת, הכא מודו דתמות. מדאיכא ב' לריעותא. ורכ"מ אחמ"כ רצה (בה"ח) לקרב המרוחקין בזרוע. לומר דרמב"ם ס"ל כרש"י בזה. והרואה יראה שאין הדבר כן ווצ"ע):

ואינה עושה תמורה:    דמדלא היא ולא דמיה קרבין לא אלים קדושתה למתפס תמורה:

לא נהנין:    מדרבנן:

ולא מועלין:    אם נהנה מהן, פטור מקרבן מעילה, מטעם שבסי' ו':

אם עד שלא כפרו הבעלים:    נמצאת [ולרש"י הנ"ל סי' ה' מיירי שלא רצו להתכפר באחרת. ותמהני מאד וכי ברצונו תליא לעבור על לאו ועשה [ר"ה ד"ו א'] להשהות קרבנו, והרי גם דבחטאות אין ממשכנין [כספ"ה דערכין] אפ"ה בחטאת נזיר שאינו בא לכפרה חיישינן שישההו וממשכנין, ומכ"ש הכא שאומר בפירוש שישההו, ואפשר שלא יומם כלל, ולא יתכפר לעולם וצריך לדחוק דמיירי שאומר האדם שירצה להשהות מלהביא קרבנו עד קודם שיעבור על בל תאחר. דאולי תומם חטאת זו מקודם]:

ותמכר ויביא בדמיה אחרת:    אעברה שנתה ואבדה קאי. דאילו בנאבדה ונמצאת בעלת מום, תמכר מיד רביא בדמיה אחרת:

ומועלין בה:    דהואיל ודמיה עומדין להקרבה, יש בה קדושה.

משנה ב

תמות:    דהרי נתכפרו בעליה [כמשנה א', רק דלרמב"ם נקט במ"א ב' לריעותא לרבותא. ולרש"י דב' לריעותא דבמ"א דוקא. סתם בנמצאת קודם שנתכפרו בעלים באחרת]:

ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח:    דכל שהבהמה תמות, המעות ילכו לים המלח:

משנה ג

והשאר יפלו לנדבה:    לנדבת צבור (כפ"ג סי' י"ט), ככל מעות שנתותר ממעות שהפריש לחטאת, ודוקא שעירב המעות יחד. אבל בלא ערבן. והביא חטאתו מא' מהן, הו"ל כחטאת שכפרו בעליה באחרת, ומדחו המעות האחרות לים המלח:

והרי חטאת בעלת מום:    שהוממה. דאילו היתה תמימה, היא תקרב והמעות ילכו לים המלח. דכל הנך אליבא דר' לקמן סי' ט"ז, דס"ל דכשהיתה החטאת אבודה בשעה שהפריש אחרת, האבודה למיתה אזלה, ה"נ הנך מעות שהיו אבודים בשעה שהפריש אחרת, אף שנמצאו קודם שנתכפרו בהאחרת, ילכו לים המלח:

דברי רבי:    אע"ג שלא הקריב עדיין האחרת בשעה שנמצאת הראשונה, אפ"ה מדהיתה אבודה בשעה שהפריש האחרת, להכי כשהקריב האחרת תלך זו למיתה:

וחכמים אומרים אין חטאת מתה:    ר"ל אין חטאת אבודה מתה:

ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים:    מיהו כ"ע מודו בנתכפר באחת מהן, אפילו נתכפר באבודה, שאינה אבודה מתה, דמדנתכפר בלי שאלת ב"ד הרי דחי להאחרת בידים. כי פליגי רק בבא לשאל בב"ד איזה יקריב דלרבנן אמרינן ליה שיקריב האבידה, ושאינה אבודה תרעה, ולרבי כל איזה מהן שיקריב, חברתה תמות:

משנה ד

המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום:    ר"ל שהוממה אח"כ:

מוכרה ויביא בדמיה אחרת:    אבל כשלא מכרה עדיין בשעה שמתכפר באחרת, תמות:

תמות:    אף שכבר מכרה: