עיקר תוי"ט על פרה ה

(א)

(א) (על המשנה) טובל ולן. ובלן ואח"כ טבל, ואפילו הניח שומר כשהלך לטבול, פליגי בתוספתא. הר"ש:

(ב) (על הברטנורא) הר"ש. וקשה, דהתחיל ביין ושמן וסיים בשריפת פרה ונאמנות דלחטאת. ויש לומר, כיון דטהרת טמא מת נתלין באפר פרה. כשלא נאמינהו על טהרת יין ושמן, כשם שיבנה לעצמו במה ויביא עליה יין ושמן, כך יעשה פרה לעצמו כדי שתהא הטהרה בידו. ושאר טהרות כבר הם בידו בטבילה. והכא נמי מצורע בצפרים. ומכל מקום הוה ליה להביא מן המשנה ששנינו בהדיא במשנה ה' פרק ה' דאהלות שהכל נאמנין על החטאת. וכן כתב הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) כדרך שעושים כשסותמין התנור. מהר"ם:

(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דת"ק נמי לא אמר אלא פותח כו', אלא הואיל ות"ק לאו בהכי מיירי ליכא למימר דאין הלכה כמותו דהא יש לומר דלאו דוקא פותח קאמר, דאי נמי פתחו בעם הארץ נמי שרי. ובתוספתא מוכח דהכי פירושו, פותח העם הארץ וחבר נוטל. ועתוי"ט:

(ב)

אין פירוש למשנה זו.

(ג)

(ה) (על הברטנורא) ולא מפני הצדוקים היתה. כדמוכח במתניתין דלקמן. והר"מ פירש בדרך אחר. ונראה נמי דלא נקט טבילה אלא משום סיפא דנטמא. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) וא"כ דברי ר' יהושע הן, והוה ליה למימר בין כך ובין כך לא יקדש, דהא את"ק קאי דמיירי בתחלת הקידוש. והר"ש לא כתב אלא, ואתאן לת"ק. וכן כתב הר"מ, וכתב הטעם לבל יתערב בהן המים שיצאו ממנה, וכלומר, מה שאין כן בתחלת הקידוש אין כאן עירוב, שרואין המים הבלועים שמתקדשים גם כן. ועתוי"ט:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) וכשהוציא כל המוח שבה:

(ח) (על הברטנורא) א"צ לאפר חטאת כלי אבנים אחר שעבר עשייתה, שאין לחוש עוד לשיזלזלו בה. תוס':

(ט) (על הברטנורא) פירוש, אע"פ שלחטאת עשאוה כטמא מת לטמא אדם, כיון דגם לקדש אין בו הערב שמש, אין הצדוקים מרגישים בכך, דהני חומרות מדרבנן הם, והרגשתן תהיה במה שאנו מטמאים במקום אחר עד שיעריב שמשו. כו':

(י) (על המשנה) הכל כו'. לר' יהודה לאתויי קטן, ולרבנן לאתויי אשה. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) וליכא למדרש איפכא, איש ולא אשה, טהור ואפילו קטן, דאמר ביומא דף מ"ג, דכל הפרשה כולה משמע מקרא זה מוציא מיד משמע מקרא שלפניו. רש"י. ולהכי דרשינן להכשיר הזר להוציא ממשמע שלפניו דדוקא כהן:

(יב) (על הברטנורא) אבל חרש ושוטה לא אתו לכלל דעת. תוס'. ועתוי"ט.

(יג) (על הברטנורא) ואף דכל התורה בלשון זכר נאמרה ואפילו הכי לא ממעטינן אשה, שאני הכא מדשני. בדיבוריה ולקחו והדר ונתן לשון יחיד, שמע מינה כו'. תוס':

(יד) (על המשנה) ובאנדרוגינוס. ובטומטום אפילו תנא קמא פוסל, דספק ערל הוא, ושייר נמי ערל וטמא. ועתוי"ט:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) שהיה בדין ללמדו במה מצינו מסוטה, שאינו אלא בכלי חרס, תלמוד לומר כו'. ספרי:

(טז) (על המשנה) ובספינה כו'. קמשמע לן אף דאינה כלי לקבל טומאה. אי נמי, אף דאמר לקמן פרק ט' משנה ו' מי חטאת כו' לא יעבירנה בנהר ובספינה. מהר"ם:

(יז) (על המשנה) וכאן נראה לי דמסרך סריך מלישנא דפרק ח' דכלים משנה ג' עיין שם:

(יח) (על הברטנורא) אלא כלים. כלומר, ולא שברי כלים:

(ו)

(יט) (על המשנה) התרנגולת. למעוטי ביצת נעמית דתני בתוספתא דכשרה ואפילו אינה מצופה. וכן פסק הר"מ. ועתוי"ט:

(ז)

אין פירוש למשנה זו.

(ח)

(כ) (על הברטנורא) זהו ההפרש בין אבן ובין סלע. ומיהו נראה דהכא נמי אפילו חיברה בסיד:

(ט)

(כא) (על הברטנורא) וקשה, כיון שנסדקה לא הוי כלי כלל. וצריך לומר דהכא במאי עסקינן, שאין מים נוזלים מהסדק מפני שחיברם בטיט, והוי ליה כלי לענין זה אבל לא לענין מה שבסדק: