משנה פרה ה ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ה · משנה ט | >>
שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת, וכן שתי ערבות, וכן השוקת שנחלקה, המים שביניהם אינן מקודשין.
עשאן בסיד או בגפסים והן יכולות להנטל כאחת, המים שביניהם מקודשין.
שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת, וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, וְכֵן הַשֹּׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. עֲשָׂאָן בְּסִיד אוֹ בְגִפְסִים וְהֵן יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין.
שתי אבנים שהקיפן זו לזו - ועשאן שוקת,
- וכן שתי עריבות,
- וכן השוקת שנחלקה - המים שביניהן אינן מקודשין.
- עשאן בסיד, או ובגבסים,
- והן יכולות להינטל כאחת - המים שביניהן מקודשין.
סיד - הוא "קבאץ" בלע"ז.
וגפסיס - "אל-גבס".
אם יתחברו הכלים חיבור שלם, הנה שב הריקות אשר ביניהם כמו כלי אחד, ומעת שישליך האפר במקום אחד מהן, שבו כל המים מקודשים:
המים שביניהן: שבין שתי עריבות ושבין סדק של שוקת אבל שאר המים מקודשים אלא דאותן שבסדק לא נכנס הקידוש בהן ובתוספתא (ספ"ה) קתני שהמים שבסדק אינן אגודי' בכלי אבל כשעשאן בסיד ויכולות להנטל נחשבין המים שביניהם כצרורין בתוכן ולישנא דתוספ' משמע דכל המים אינן מקודשין כלל ולא יתכן דאם כן הוה ליה למיתני פסולין וצריך לדחוק בלשון התוספתא לפי הענין שפירשתי:
גפסים: מין סיד:
תניא בתוספתא (שם) "שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה אמר רבי יוסי בזו ההלכה קפצתי לפני רבי עקיבא אמרתי לפניו שתיהן אינן מקודשות שהמים שבסדק אינן אגודים בכלי":
שהקיפן - סמכן זו אצל זו. לשון [ואין] מקיפין שתי חביות דמסכת ביצה:
המים שביניהן - שבין שתי עריבות ושבין סדק של שוקת. אבל שאר המים מקודשין. אלא דאותן שבסדק לא נכנס בהן הקידוש כא:
גפסים - מין סיד הוא ולבן ביותר. וקורין לו בלע"ז ייס"ו גיפס:
המים שביניהן אינן מקודשים. כתב הר"ב אבל שאר המים מקודשים אלא שאותן שבסדק לא נכנס בהן הקדוש. וכ"כ הר"ש. ויש לתמוה דאמאי יהא מקודש אפילו שאר המים. דכיון שנסדק לא הוי כלי. והר"ש כתב דלישנא דתוספתא דכל המים אינה מקודשת כלל. ולא יתכן דא"כ ה"ל למתני פסולין. וצריך לדחות לשון התוספתא לפי הענין שפירשתי ע"כ. והרמב"ם בפ"ט מה"פ (הלכה ז') כתב נתן אפר בחלק אחד מהן. המים שביניהן אינן מקודשים. וכתב הכ"מ נראה שסובר שאילו היה נותן אפר בזו ובזו. המים שביניהן היו מקודשים ממ"נ. והב"ע כשלא נתן אלא בחלק אחד השתא איכא למימר במים שביניהן אינן מקודשין. ומ"מ יש לדקדק דכיון שיש סדק ביניהם אינה כלי. והיאך יהיו מקודשים אפילו המים שהם בחלק שנתן האפר. דהא כלי בעינן וליכא. וצ"ל דהב"ע כשאין מים נוזלים מהסדק מפני שחברם בטיט וה"ל כלי לענין זה אבל לא לענין שאם קדש מים שבחלק א' שיהיו מים שבחלק שני מקודשים עד שיעשו בסיד וגפסים ויהיו יכולים להנטל כאחת ע"כ:
(כא) (על הברטנורא) וקשה, כיון שנסדקה לא הוי כלי כלל. וצריך לומר דהכא במאי עסקינן, שאין מים נוזלים מהסדק מפני שחיברם בטיט, והוי ליה כלי לענין זה אבל לא לענין מה שבסדק:
וכן שתי עריבות: כלומר שתי חתיכות של עריבות:
וכן השוקת שנחלקה: לשון הרמב"ם ז"ל שם ביד ונתן אפר בחלק אחד מהם המים שביניהם אינם מקודשין וכתוב שם בהשגות אמר אברהם איני יודע מה טיבו של חלק אחד בכאן שלא באה זו הפסקא אלא ללמד שאינו נעשה שוקת כלי בחיבור שתי אבנים או בחבור שתי חתיכות של עריבות או אפילו היה שוקת כלי ונחלק אע"פ שחברו אם לא חברם בסיד ובגבסיס כדי שינטלו כאחד אינו כלי לקדש בו ע"כ:
ורבינו עובדיה ז"ל העתיק פי' הר"ש ז"ל וכתב עוד הר"ש ז"ל ובתוספתא קתני שהמים שבסדק אינם אגודים בכלי אלא כשעשאה בסיד ויכולות להנטל נחשבין המים שביניהם כצבורים בתוכם ולישנא דתוספתא משמע דכל המים אינם מקודשים כלל ולא יתכן דא"כ ה"ל למיתני פסולים וצריך לדחוק לשון התוספתא לפי הענין שפירשתי וז"ל התוספתא שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה א"ר יוסי בזו ההלכה קפצתי לפני ר' עקיבא אמרתי לפניו שתיהן אינם מקודשות שהמים שבסדק אינם אגודים בכלי עכ"ל ז"ל וכתוב שם בכסף משנה ונראה שמה שאמר רבינו שמשון ז"ל שצריך לדחוק לשון התוספתא היינו לומר דמאי שתיהן אינם מקודשות דקתני חלק משתיהן קאמר דהיינו המים שבסדק. ועוד י"ל דההיא תוספתא ר' יוסי קאמר לה ורבנן פליגי והכי דייק לישנא דקפצתי לפני ר' עקיבא ומתני' כרבנן ע"כ.
ועל מה שכתוב בהשגות כ' שם מהרי"ק ז"ל ורבינו נראה שסובר וכו':
יכין
שתי אבנים שהקיפן: הסמיכן:
ועשאן שוקת: נ"ל דמיירי שהיה באבן א' שוליים וג' דפנות. וכשהסמיך לו אבן השני להיות לו כדופן רביעי. נעשה עי"ז כשוקת עם ד' דפנות:
וכן שתי ערבות: נ"ל דלא מיירי שהושיב ב' עריבות כדרכן סמוכות זו אצל זו. דא"כ יהי' לכל עריבה ב"ק לבד. ואין זה דמיון לב' אבנים שהקיפן זל"ז. ותו דא"כ היאך נפרנס הסיפא. דבדבקן בסיד. המים שביניהן מקודשין. ואמאי. וכי עדיף מב' שקתות באבן א' [במ"ח]. דצריך שיהיו המים שבזו ושבזו מחוברים יחד במים הנפין כעובי קליפת השום. אלא מיירי שהטה שולי כל עריבה למן הצד. באופן ששפתות ב' העריבות נוגעות זו בזו. וחלול של שניהן פתוח כלפי מעלה:
וכן השוקת שנחלקה: נ"ל דכולהו ג' גווני צריכי דבב' אבנים שהקיפן סד"א דלהכי אין סמיכתן יחד עושה אותה כלי. מדלא הי' על אבנים הללו תחלה שם כלי. אבל ב' עריבות. שכבר היתה כל א' כלי תחלה. סד"א דמש"ה גם סמיכתן מחשיבתן ככלי חדש. ואי מהא סד"א היא הנותנת מדהיתה על כל א' לבד תחלה שם כלי. לא נתבטל הב"ק ההוא ע"י הב"ק החדש שעשה ע"י שהסמיכן יחד. אבל שוקת שנחלקה. דהו"ל תרתי לטיבותא שכבר הי' להשוקת ב"ק זה. אלא ע"י שנתבקע נתבטל הב"ק הראשון. להכי כשחזר והסמיכן יפה יחד. שלא יזובו המים מתוכו דרך הסדק. סגי שיחזיר להב"ק שהי' לו מעיקרא. ואפילו כשלא הדביקן בסיד. קמ"ל:
המים שביניהם אין מקודשין: ר"ל אם קידש המים שבחלול שבכל א' מהנך ג' שזכרנו. כל המים שבחלול שיש בין ב' החלקים של כל א' אינן מקודשין. ואפילו במדובקין יחד בטיט. דמדאינו חבור. אין המים הללו תוך כלי:
עשאן בסיד או בגפסים: ואע"ג דלעיל בעטרה כשיכולין לנטלן כאחד. אמרינן דסגי במדובקין בטיט. היינו שיחשוב הטפל. דהיינו העטרה. כמו העיקר. אז כשינטל הטפל ניטל העיקר עמו. סגי במדובקין בטיט. אבל שיתבטל עיקר לגבי עיקר כב' עריבות שמדובקין זה בזה. או שיתבטל טפל לגבי טפל ויחשב הכל כעיקר. כב' חצאי שוקות המדובקין זל"ז. או ב' אבנים המדובקין זל"ז. אז דוקא במדובקין בסיד או בגפסים חשיב חיבור:
והן יכולות להנטל באחת המים שביניהם מקודשין: ר"ל כל המים שבהחלול שבין ב' החלקים. מקודש. דמהדבקין בהנך. ככלי א' חשוב. ונ"ל דכ"ש בהדביקן יחד בזפת או בדבק. דכשר לקדש בהן מדהוה חיבור [ככלים ספ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת