משנה פרה ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ה · משנה א | >>
המביא כלי חרס לחטאת, טובל, ולן א על הכבשן.
רבי יהודה אומר, אף מן הבית הוא מביא וכשר, שהכל נאמנים על החטאת.
ובתרומה, פותח את הכבשן ונוטל.
רבי שמעון אומר, מן הסדר השני.
רבי יוסי אומר, מן הסדר השלישי.
הַמֵּבִיא כְּלִי חֶרֶס לְחַטָּאת, טוֹבֵל וְלָן עַל הַכִּבְשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִן הַבַּיִת הוּא מֵבִיא וְכָשֵׁר, שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל הַחַטָּאת. וּבַתְּרוּמָה, פּוֹתֵחַ אֶת הַכִּבְשָׁן וְנוֹטֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשְּׁלִישִׁי.
המביא כלי חרס לחטאת - טובל, ולן על הכבשן.
- רבי יהודה אומר:
- אף מן הבית הוא מביא - וכשר, שהכל נאמנין על החטאת,
- ובתרומה - פותח את הכבשן, ונוטל.
- רבי שמעון אומר: מן הסדר השני.
- רבי יוסי אומר: מן הסדר השלישי.
- רבי יהודה אומר:
כלי חרס לחטאת - אם לקדש בו, או למלאות בו.
טובל, ולן על הכבשן - ילון על התנור שמבשלין בו הכלי חרס עד שיפתח אותו לעיניו, ויקח ממנו הכלי בטהרה.
וכבר קדם לך באהלות, שהכל נאמנים בכלי חטאת שהוא טהור, לאומרו "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת"(במדבר יט, ט), כל ישראל ראוין לשומרה, ואפילו הביא עם הארץ כלי מביתו ואמר שזה טהור לחטאת יהיה נאמן.
והלכה כרבי יהודה.
ובתרומה, פותח את הכבשן ונוטל - רוצה לומר שיפתח הכבשן בעליו היוצר, ויבוא זה שירצה לקחת כלי טהור לתרומה מזה התנור הפתוח ויקח ממנו כלי והוא טהור, לפי שכלי חרס אמנם יטמאהו עם הארץ אחרי התבשלו, והוא עדיין במקומו בכבשן ולא יגע בו ולא יזיזהו ממקומו.
ואמר רבי שמעון שהוא יקח מסדר השני, לא מן השורה הראשונה אשר נוכח פני הכבשן, כי שמא יגע מאלה הכלי חרס עם הארץ בעת שפתח הכבשן.
ואמר רבי יוסי מן הסדר השלישי, לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו, ויחובר בכלי אשר אחריו אשר יבוא בסדר שני, ואחר [כך] ישיב הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו, ולכן לא יקח אלא מסדר השלישי.
ואין הלכה לא כרבי שמעון, ולא כרבי יוסי, אלא כל מה שילקח מן הכבשן, אף על פי שיהיה פתוח, הנה הוא בחזקת טהרה:
לחטאת: להניח בו אפר חטאת או מי חטאת:
טובל ולן על הכבשן: מתחיל לשמרן בטהרה שלא יגע בהן עם הארץ מקודם שיצרפו בכבשן דהיא גמר מלאכתן לקבל טומאה כדתנן במס' כלים סוף פרק רביעי:
רבי יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר: דמהימנינן ליה לעם הארץ אם אומר ששמרו על טהרת חטאת כדאמרינן בריש חומר בקודש (דף כב א) דעמי הארץ נאמנין על טהרת יין ושמן כל השנה שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו:
ובתרומה: אם מביא כלי חרס להניח בו תרומה פותח את הכבשן ונוטל ואף על גב שנגמר צירופן ולא שמרן דכיון דעדיין לא נפתח ומלא אבק על גביו לא חיישינן שמא נגע בו עם הארץ דלא החמירו לתרומה:
ר"ש אומר מסדר השני: אהיכא דפתח עם הארץ את הכבשן ונטל הימנו כלים קאי דאין נוטל מסדר הראשון שיד הכל ממשמשין בהן אבל מסדר השני שתחת הראשון שרי ורבי יוסי מחמיר ואסר אף בשני ושרי בסדר שלישי:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ד) "שש מעלות לחטאת ממלאין ומקדשין מי חטאת בכל מקום. מזין מי חטאת ואפר חטאת בכל מקום עם הארץ שאמר טהרתי לחטאת מקבלין אותו. כלים הללו טהורים לחטאת מקבלין הימנו טבל להזות ולא הוזה אוכל בתרומתו לערב ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת עושין על גביו טהרות על גבי בגדיו ועל גבי סנדליו. עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו של תרומה אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו חבר שאמר לעם הארץ הביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר לחטאתו ולתרומתו ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים ושל תרומה אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו עם הארץ שאמר כלים הללו לחטאתי ונמלכתי עליהם לתרומתי הואיל ונתייחדו ברשות עם הארץ שעה אחת הרי אלו טמאין המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן לן עד שלא טבל ר' מטמא ר' יוסי בר ר' יהודה אומר לן ואח"כ טבל אם לא היה בחזקת המשתמר טמא. לתרומה פותח כבשן ונוטל מצאו פתוח או שנפתח אחד מהן ר"ש אומר מן הסדר השני ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי ר"ש בר' יהודה אומר משום ר"ש ב"ש אומרים מן הסדר השלישי וב"ה אומרים מן הסדר השני זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונועל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר שלשת ימים ונוטל. גילה חפאים ומצא אבק על גבי כלים הרי זה נוטל ניטל אחד מהן כולן ברשות עם הארץ ממקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן והחבר עומד על שיקועו העמוד שהוא עומד עליו אינו טמא אלא אותו עמוד בלבד החבר עומד מלמעלה ועם הארץ עומד מלמטה שולה ונותן לו נאמן עם הארץ לומר לא טימאתי מפני שהוא בחזקת המשתמר." פי' ממלאין ומקדשין בכל מקום כדתנן בפירקין בכל הכלים מקדשין ואפילו תלוש ולבסוף חיברו כגון שוקת של אבן שהיה תלוש וחיברו וכן הזאה. מקבלים אותו שהכל נאמנין על החטאת. אוכל בתרומתו לערב דטבל לחטאת הוחזק לתרומה. ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת לא במקודשין דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה טמא אלא אוחז בידיו המים בפני עצמן והאפר בפני עצמן שרוצה לקדש. עושין על גביו טהרות דמחזקינן ליה בטהור לו ולבגדיו וסנדליו: לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו דטהור לחמור טהור לקל. אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו דאתרומה לא מהימן. הביא לחטאתו ולתרומתו ב' כלים הביא ואמר זה לחטאת וזה לתרומ' ואף על גב דמדרישא שמעינן דאחטאת מהימן אתרומ' לא מהימן סד"א כיון דהביאם יחד מגו דמהימן אחטאת מהימן נמי אתרומה דאגב של חטאת נזהר בשמירתו של תרומה אי נמי דלא תימא איפכא דמתוך שלא נזהר בשל תרומה משום דתרומה קילא ליה לא נזהר בשל חטאת. חבר שאמר לע"ה איצטריך לאשמועינן דלא תימא בהביא מעצמו סתם הוא דהימנוה חכמים כדפי' לעיל שלא יהא כל אחד ואחד הולך ושורף פרה אדומה לעצמו אבל לכתחלה לא סמכינן עליה למימר ליה להביא ועוד דבסתמא לא זהירי וכשאמר לו חבר להביא הוה ליה כמו פותח פיו לאלם וכי אמר לו עם הארץ דיש לו הוה אמינא דילמא שקורי קא משקר אלא א"כ אומר מעצמו. הביא לחטאתו ולתרומתו איצטריך למיתני משום דמוסיף על דבריו שהביא גם לתרומה ס"ד אמינא דאיערומי קא מערים ולא מהימן כלל. ובלבד שלא יערים שלא יאמר כן מפני שאין יכול למוכרה: ושש מעלות דחטאת. המעלה הראשונה טבל לחטאת אוכל בתרומה לערב. המעלה השניה ראו בידיו מי חטאת עושים על גביו טהרות אבל ראו בידיו תרומה לא: המעלה שלישית עם הארץ שהביא כלי לחטאת לוקח הימנו לחטאת ולתרומה. המעלה רביעית הביא לחטאת ולתרומה. המעלה החמישית חבר שאמר לעם הארץ. המעלה הששית הביא לחטאת ולתרומה של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר הרי שש מעלות החטאת על התרומה: לן עד שלא טבל [רבי] מטמא ואפי' הניח שם שומר כשהלך לטבול. גילה חפאים מלשון (כלים פט"ז) חיפוי הכלים והמחפה בכלאי' (מכות כא ב) מכסה תרגום חופאה שדרך לכסות הכבשן וגילהו עם הארץ ומצא החבר אבק ע"ג הכלים. מקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן יש מקום בכבשן ששם משקעים אותן והחבר עומד על שיקועו ושומר אותו שלא יגע בהם עם הארץ לפי שרוצה לקנות מהן ואינו חושש באחרות והקדירות מסודרות שם זו על זו עשויות כמין עמוד כי ההיא דתניא בתוספתא דאהלות (פ"י) עמוד של קדירות העומד בתוך הבית. וכשבא עם הארץ ליטול מן המשוקעות ליתן לחבר הבא לקנות ממנו עומד על עמוד אחד של קדירות ואותו עמוד לבדו שהוא עומד עליו טמא. שולה ונותן לו אין עם הארץ נוטלם בידו שלא יטמאם אלא על ידי דבר אחר שאין מקבל טומאה נוטלם ונותנם לחבר ולהכי נקט שולה ולא נקט נוטל מלשון (שבת קז ב) השולה דגים מן הים:
המביא כלי חרס לחטאת - שהולך אצל היוצר לקנות ממנו כלי חרס להניח בו אפר חטאת או מי חטאת:
טובל ולן על הכבשן - מתחיל לשומרן בטהרה שלא יגע בהן עם הארץ מקודם שיצרפו בכבשן, דהוא גמר מלאכתן לקבל טומאה:
ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר - דמהימנינן ליה לעם הארץ אם אומר ששמרו על טהרת חטאת, כדאמרינן בפרק חומר בקודש דעמי הארץ נאמנים על טהרת יין לנסכים ושמן למנחות, שלא יהא כל אחד ואחד בונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו ב. והלכה כר' יהודה:
ובתרומה - אם מביא כלי חרס להניח בו תרומה:
פותח את הכבשן ונוטל - אע"ג שנגמר צרופן ולא שמרן. דכיון דעדיין לא נפתח ומלא אבק על גביו ג, לא חיישינן שמא נגע בו עם הארץ, דלא החמירו בתרומה:
ר' שמעון אומר מסדר השני - אם פתח עם הארץ את הכבשן ונטל ממנו כלים, אין נוטל מסדר הראשון, דיד הכל ממשמשין בו, אבל מסדר השני שתחת הראשון שרי. ורבי יוסי מחמיר ואסר אף מסדר השני. ואין הלכה לא כר' שמעון ולא כר' יוסי ד, אלא אע"פ שמצא הכבשן פתוח הרי הכל בחזקת טהרה, ולוקח אף מסדר הראשון:
טובל ולן. ולא סגי בפותח ורואה מלא אבק ע"ג. כדלקמן בתרומה. ובתוספתא והביאה הר"ש פליגי. בלן ואח"כ טבל. ואפילו הניח שומר כשהולך לטבול:
שהכל נאמנים על החטאת. כתב הר"ב כדאמרי' בפ' חומר בקדש דע"ה נאמנים על טהרת יין לנסכים ושמן למנחות שלא יהא כו' ושורף פרה אדומה לעצמו הכי תניא התם דף כ"ב. ואיכא למידק דעייל בנאמנות יין ושמן ונפיק נמי בשרפת פרה ונאמנות דלחטאת. מאן דכר שמה. וי"ל דכיון דטהרת טמאי מת נתלין בהזאת אפר פרה. כשלא נאמינהו על טהרת יין ושמן. כשם שיבנה במה לעצמו ויביא עליה יין ושמן כך יעשה לעצמו פרה אדומה כדי שתהא הטהרה בידו. ושאר טהרות כבר הם בידו שאין נתלין אלא בטבילה. ה"נ מצורע בצפורים. מ"מ היה יכול הר"ב [להביא ראיה מן המשנה ששנינו בהדיא במתני' ה' פרק ה' דאהלות שהכל נאמנין על החטאת. וכ"כ הרמב"ם אבל דברי הר"ב מועתקים מפי' הר"ש]:
פותח את הכבשן ונוטל. כתב הר"ב כיון דעדיין לא נפתח ומלא אבק על גביו. סיים מהר"ם וז"ל כדרך שעושים כשסותמים פי התנור לא חיישינן שמא פתחו ונגעו בו:
רש"א מן הסדר השני. פירש הר"ב אם פתח ע"ה את הכבשן כו' ובהכי לא קמיירי ת"ק. ולפיכך כתבו הר"ב וכן הרמב"ם דאין הלכה כר"ש ולא כר"י. אלא אע"פ שמצא הכבשן פתוח וכו'. ואע"ג דת"ק נמי לא אמר אלא פותח את הכבשן וא"כ אף כת"ק נמי אין הלכה אלא הואיל ות"ק בהכי לא מיירי ליכא למימר דאין הלכה כמותו דהא איכא למימר דלאו דוקא פותח הוא קאמר דא"נ פתחו בע"ה נמי שריא ובתוספתא הביאה הר"ש לתרומה פותח כבשן ונוטל. מצאו פתוח כו' רש"א מן הסדר השני וכו' זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר ג' ימים ונוטל ולפי זה פותח ונוטל דמתני' נמי הכי מפורשת. דע"ה פותח ונוטל בתחלה. ורשאי אח"כ החבר ליקח ג"כ. וא"נ פותח הע"ה והחבר נוטל אע"ג דהתוספתא מפרש פותח ונוטל ואינו נמנע הכל על ע"ה קאי מ"מ משנתנו שקצרה בלשונה. ה"ק פותח ע"ה והחבר נוטל ובחנם נדחק הכ"מ בפ' י"א מה' משכב [הל' ח'] לפרש דוהחבר כו' הוא כמו שהחבר בא (אפילו אחר ג"י ונוטל) דו"ק:
רי"א מן הסדר השלישי. לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו ויגע בכלי אשר אחריו אשר יבא בסדר השני. ואח"כ (החזיר) הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו. ולכן לא יקח אלא מהסדר השלישי. הרמב"ם:
(א) (על המשנה) טובל ולן. ובלן ואח"כ טבל, ואפילו הניח שומר כשהלך לטבול, פליגי בתוספתא. הר"ש:
(ב) (על הברטנורא) הר"ש. וקשה, דהתחיל ביין ושמן וסיים בשריפת פרה ונאמנות דלחטאת. ויש לומר, כיון דטהרת טמא מת נתלין באפר פרה. כשלא נאמינהו על טהרת יין ושמן, כשם שיבנה לעצמו במה ויביא עליה יין ושמן, כך יעשה פרה לעצמו כדי שתהא הטהרה בידו. ושאר טהרות כבר הם בידו בטבילה. והכא נמי מצורע בצפרים. ומכל מקום הוה ליה להביא מן המשנה ששנינו בהדיא במשנה ה' פרק ה' דאהלות שהכל נאמנין על החטאת. וכן כתב הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) כדרך שעושים כשסותמין התנור. מהר"ם:
(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דת"ק נמי לא אמר אלא פותח כו', אלא הואיל ות"ק לאו בהכי מיירי ליכא למימר דאין הלכה כמותו דהא יש לומר דלאו דוקא פותח קאמר, דאי נמי פתחו בעם הארץ נמי שרי. ובתוספתא מוכח דהכי פירושו, פותח העם הארץ וחבר נוטל. ועתוי"ט:
המביא כלי חרס וכו': שיעורו הרוצה לילך להביא כלי חרס וכו':
טובל ולן על הכבשן: ואם לן עד שלא טבל פלוגתא בתוספתא רבי מטמא ור' יוסי ב"ר יהודה אומר אם לא היה בחזקת המשתמר טמא אע"פ שטבל אח"כ:
ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי: בתוספתא ר"ש ב"ר יהודה אומר משום ר"ש בש"א מן הסדר השלישי ובה"א מן הסדר השני זו משנה ראשונה רבותינו אומרים פותח ונוטל ואינו נמנע. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל מסדר השני. מסדר השלישי:
יכין
המביא כלי חרס: שלקח כ"ח מהיוצר שסתמו ע"ה הוא. לשום לתוכו מי חטאת. דרק להזות על הכהן העושה הפרה. לא לקחו רק כלי אבן [כפ"ג מ"ב וג']. אבל לשאר המוזין כל הכלים כשרין [כלקמן מ"ה]:
לחטאת טובל: ר"ל אף שהחבר המביא הכלים הוא טהור גמור. אפ"ה מחשב כטמא לחטאת. ואינו רשאי אפילו רק לשמור הכ"ח מטומאת ע" ה. עד שיטבול לשם מי חטאת:
ולן על הכבשן: ר"ל אף מהשעה שהכלים עדיין בתוך הכבשן. שלא נגמר צירופן. הרי אז עדיין אין לחוש שכבר נטמאו בידי ע"ה. מדלא נגמר מלאכתן עדיין [ככלים ספ"ד]. אפ"ה גם מאותה שעה אינו רשאי להעלים עינו יומם ולילה מפתח הכבשן כל עוד שהכלים בתוכו. עד שיגמרו ויוציאן החבר בעצמו משם. ולפיכך אם לא יגמרו הכלים בהכבשן עד למחר. צריך החבר לשכב ולישן על פתח הכבשן ממש. דפתח הכבשן בראשו הי'. דאל"כ חיישינן שמא כשישן יפתח הע"ה את הכבשן. לראות אם כבר נגמרו הכלים ויטמאן:
ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר: דס"ל דאף מן הבית של הע"ה רשאי החבר להביא כ"ח ששמרו הע"ה לשם חטאת. דס"ל דע"ה נאמן כשיעיד שהן טהורין. דמזהר זהירי הע"ה בטהרת חטאת [כאהלות פ"ה מ"ה]:
שהכל נאמנים על החטאת: שכשלא נאמין לע"ה גם בזה שנזהרים מאד בטהרתו חיישינן שיתקצפו עי"ז וישרפו פרה לעצמן ויבנו במה להקריב קרבנות לעצמן. וקיימא לן כר' יהודה. מיהו מודה ר' יהודה לת"ק. דאפילו טהור גמור בין אדם בין כלי. כל שלא נטהר לשם חטאת. אסור להשתמש בו גם למילוי או להזיי' עד שיחזור ויטבול לשם חטאת [כספ"ב דחגיגה]. ולפיכך צריך שיעיד הע"ה שמשעה שנגמר שמרו לחטאת. דהרי כ"ח שנטמא לא מהני לי' טבילה:
ובתרומה: כלומר ואם בא החבר להביא כ"ח מע"ה לתת לתוכו תרומה:
פותח את הכבשן: נ"ל דהך בבא בין לת"ק ובין לר"י היא. דלת"ק קיל שמירת כלי לתרומה טפי משמירת כלי לחטאת. דלתרומה א"צ לשמרן משיצרפן בכבשן וכלעיל בחטאת רק סגי בשיוציאם החבר מהכבשן. ואין חוששין שמא כשהוציא הע"ה כ"ח אחרים מקודם בהכבשן נגע גם בהנך שקנה החבר ממנו השתא. ולר"י חמירא שמירת כלי לתרומה. משמירת כלי לחטאת. דבחטאת מזהר זהיר הע"ה מאוד. ולפיכך אף מן ביתו רשאי להביא כ"ח לחטאת. אבל בטהרת תרומה אינו נזהר בה כל כך. לפיכך צריך החבר להוציא הכ"ח בעצמו מהכבשן:
ר"ש אומר מן הסדר השני: ר"ל כשנוטל החבר בעצמו הכ"ח לתרומה מהכבשן של הע"ה. לא יטול מהסדר שממול הפתח. משום דבו ודאי חיישינן שמא משמשו בהן ידי ע"ה. רק יטול מהסדר שאחורי סדר ההוא:
ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי: דחיישינן שמא לקח הע"ה כלי מסדר הראשון לבדקו אם ניסק יפה. ועי"ז נגע גם בסדר השני. ושוב החזיר הע"ה הכלי שלקח מסדר הראשון למקומו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת