משנה פרה ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) המביא כלי חרס לחטאת - טובל, ולן על הכבשן.

רבי יהודה אומר:
אף מן הבית הוא מביא - וכשר, שהכל נאמנין על החטאת,
ובתרומה - פותח את הכבשן, ונוטל.
רבי שמעון אומר: מן הסדר השני.
רבי יוסי אומר: מן הסדר השלישי.


(ב) המטביל כלי לחטאת -

במים שאינן ראוין לקדש - צריך לנגב במים,
שהן ראוין לקדש - אינו צריך לנגב.
אם לאסוף לתוכו מים מקודשין -
בין כך ובין כך - צריך לנגב.


(ג) קירויה שהטבילוה במים שהן ראוין לקדש -

מקדשין בה - עד שתיטמא.
נטמאה - אין מקדשין בה.
רבי יהושע אומרף
אם מקדש בה בתחילה - אף בסוף אם אינו מקדש בה,
בסוף - אף לא בתחילה.
בין כך ובין כך - לא יאסוף לתוכה מים מקודשין.


(ד) שפופרת שחתכה לחטאת -

רבי אליעזר אומר: יטביל מיד.
רבי יהושע אומר: יטמא, ויטביל.
הכל כשרין לקדש -
חוץ - מחירש שוטה וקטן.
רבי יהודה - מכשיר בקטן,
ופוסל - באשה, ובאנדרוגינוס.


(ה) בכל הכלים מקדשין -

אפילו בכלי גללים, בכלי אדמה, בכלי אבנים.
ובספינה - מקדשין בה.
ואין מקדשין - לא בדפנות הכלים,
ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחופניו,
מפני שאין ממלאין, ואין מקדשין, ואין מזין מי חטאת - אלא בכלי.
אין מצילין בצמיד פתיל - אלא כלים,
שאין מצילין מיד כלי חרס - אלא כלים.


(ו) ביצת היוצרין - כשרה.

רבי יוסי - פוסל.
ביצת התרנגולת -
רבי יהודה, ורבי מאיר - מכשירין.
וחכמים - פוסלין.


(ז) השוקת שבסלע -

אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה, ואין מזין הימנה,
ואינה צריכה צמיד פתיל, ואינה פוסלת את המקוה.
היתה כלי, וחיברה בסיד -
ממלאין בה, ומקדשין בה, ומזין הימנה,
וצריכה צמיד פתיל, ופוסלת את המקוה.
ניקבה מלמטן, פקקה בסמרטוט -
המים שבתוכה פסולין - מפני שאינן עגולים כלי.
מן הצד, ופקקה בסמרטוט -
המים שבתוכה כשרין - מפני שהן עגולים כלי.
עשו לה עטרה של טיט -
והלכו המים לשם - פסולין.
אם היה בריא כדי שינטל עימה - כשרין.


(ח) שתי שקתות שבאבן אחת -

קידש את אחת מהן - המים שבשניה אינן מקודשין.
אם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד,
או שהיו המים צפין על גביהן, אפילו כקליפת השום -
קידש את אחת מהן - המים שבשניה מקודשין.


(ט) שתי אבנים שהקיפן זו לזו - ועשאן שוקת,

וכן שתי עריבות,
וכן השוקת שנחלקה - המים שביניהן אינן מקודשין.
עשאן בסיד, או ובגבסים,
והן יכולות להינטל כאחת - המים שביניהן מקודשין.


הדף הראשי של משנה פרה ה